לעתים רחוקות יש משהו יפה יותר מחיים שהשתנו כמו סיפורו של הבן האובד שמתוך עוני רוחני ולהיות בודד חוזר לבית האב. בחיבוק האוהב של הזרועות שנמתחו לרווחה כדי לקבל את פניו, הכאב, הפחדים והכישלונות נשטפו באהבה העצומה שהייתה לאביו כלפיו. כך גם בשבילנו. גם אנו למדנו להכיר את אהבתו של האב, ובאמצעות הקשר שלנו איתו אנו מוצאים את מקום הריפוי, הביטחון, הזהות וכל הברכות של מה זה אומר להיות ילד של אלוהים. זה היה ליבו של ישוע עבורנו, שנכיר את האב ואת אהבתו הגדולה כלפינו. יוחנן מנסח זאת יפה כאשר הוא כותב באיגרת הראשונה שלו ליוחנן 3:1: "ראו איזה סוג של אהבה העניק לנו האב, שאנו צריכים להיקרא ילדיו של אלוהים, כי זה מה שאנחנו." די ברור שהמוקד של ביאתו הראשונה של ישוע היה להחזיר אותנו למערכת יחסים אוהבת עם האב. אין פלא אם כן שיש חשש טבעי כאשר בוחנים את ההשלכות של פרדיגמת הכלה וכיצד היא עשויה להשפיע על יחסינו עם האב. וכך צריך להיות, כי זה משקף את אהבתנו אליו. אך הבה נהיה סמוכים ובטוחים שהוא תמיד יהיה אבינו ושמכיוון שרומן חדש עם הבן מעורר אותנו אינו מהווה בשום אופן תחליף לאהבתנו אליו, אכן הכרחי שנישאר בבית האב, מכיוון שכאן אנו גדלים לבגרות המסוגלת להינשא, וזה לבו של האב עבורנו שעלינו להתבגר ולהיות מוכנים ככלה לבנו. רק משום שאנו ילדיו הראשונים של האב, אנו מסוגלים להיות כלה עבור הבן. ובדיוק כפי שאי אפשר לבוא אל האב אלא דרך הבן, יוחנן 14:6, כך גם אי אפשר לבוא אל הבן אלא דרך האב. כאשר ישוע התפלל בגת שמנים, הוא אמר ליוחנן 17:9: "אני מתפלל עבור אלה אשר נתת לי, כי הם שלך." האב הוא זה שנותן אותנו לבן. הבה נמשיך לצמוח לבגרות שמגיעה דרך מערכת יחסים נכונה עם האב, אך הבה נאמץ גם את העובדה שהבגרות הזו היא כזו שמכינה אותנו לאהבה העמוקה מכולן. איזו תהילה מחכה לנו שאנו בקושי תופסים אותה, אך הרוח מעידה שמה שאנו עכשיו הוא רק הטעם המקדים של מה שיהיה. אסיים עם פסוק אהוב עלי בראשונה ליוחנן 3:2 "אהובים, עכשיו אנחנו ילדי אלוהים; ועדיין לא נגלה מה נהיה, אבל אנחנו יודעים שכשהוא יתגלה, נהיה כמוהו, כי נראה אותו כמו שהוא".
QB9: האם פרדיגמת הכלה משנה את מערכת היחסים שלי עם האב?
<איור class="wp-block-embed-youtube wp-block-embed is-type-video is-provider-youtube wp-embed-aspect-16-9 wp-has-aspect-ratio">
