בחקר 'עדותו של ישוע', ראינו עד כה את משמעות העדות בהקשר משפטי, משום שלמילה היוונית העתיקה 'מרטיריה' (mar-too-ree'-ah) יש קונוטציה משפטית כ'מי שמעיד בפני שופט או נותן עדות בבית משפט', אך המילה מרטיריה" (mar-too-ree'-ah) מתוארת גם כ'אחריות המוטלת על הנביאים להעיד על אירועים עתידיים'. התגלותו של ישוע באה אלינו כעדותו של ישוע, אך גם ישוע ממנה אחרים להעיד על התגלותו בשמו, בדיוק כמו מלאכו בהתגלות 22:16, וכאן גם בטקסט המפתח שלנו התג' 19:10 ואז אני (כלומר יוחנן) נפלתי לרגליו (המלאך) כדי לעבוד אותו, אבל הוא אמר לי: "אסור לך לעשות את זה! אני עבד עמית איתך ועם אחיך המחזיקים בעדותו של ישוע. עבדו את אלוהים". כי עדותו של ישוע היא רוח הנבואה. המלאך העיד בשם האדון ואמר ליוחנן, אל תעבוד אותי, אני עבד עמית איתך, מה שגיליתי לך אינו עדותי אלא עדותו של ישוע, לכן סגד לו, מכיוון ש"עדותו של ישוע היא רוח הנבואה". כשאני מדבר כאן על עדות, אני מתכוון להגדרה הנבואית של עדות על אירועים עתידיים. אם כן, בהקשר זה, עדותו של ישוע היא הגילוי של ישוע לעתיד לבוא, אך היא באה אלינו כפי שהיא באה אלינו כפי שהיא באה אלינו על ידי המלאך על ידי רוח הנבואה. זה מה שישוע אמר כאשר דיבר על רוח הקודש ביוחנן 12-15: 16: "עדיין יש לי דברים רבים לומר לכם, אך אינכם יכולים לשאת אותם כעת. עם זאת, כשהוא, רוח האמת, יגיע, הוא ידריך אתכם אל כל האמת. כי הוא לא ידבר על פי סמכותו שלו, אלא כל מה שהוא שומע הוא ידבר; והוא יגיד לך דברים לבוא. הוא יפאר אותי, משום שהוא ייקח את מה ששלי ויצהיר בפניכם. כל הדברים שיש לאב הם שלי. לכן אמרתי שהוא ייקח משלי ויכריז לך על כך". ישוע אמר שיש עדיין הרבה דברים שהוא רוצה לומר לתלמידיו, אך הוא לא היה מסוגל מכיוון שהם לא יכלו לשאת יותר באותו זמן. אכן, אנו יודעים שלאחר תחייתו, ישוע בילה ארבעים יום בללמד אותם דברים רבים על מעשי המלכות 1:3. אך ההוראה כאן היא שהוא ידבר אליהם באמצעות רוח הקודש באופן ספציפי על הדברים העתידים לבוא. אם כן, אין הכוונה ללימודו לפני התעלותו, משום שבאותו זמן הם עדיין לא הוטבלו ברוח הקודש. רוח הקודש תבוא. וכשהוא יבוא, הוא לא ידבר על סמכותו שלו, אלא על עדותו של ישוע על העתיד לבוא. גם השליח פטרוס לימד על אותו עיקרון כאשר הוא כותב בראשונה לפט' א' 10-11 בנוגע לישועה זו, הנביאים שניבאו על החסד שיבוא אליך חיפשו וחקרו בקפידה. הם שאלו באיזו שעה או באילו נסיבות רוח המשיח שבתוכם מצביעה כאשר הוא (כלומר רוח הקודש) העיד מראש על הסבל המשיחי והתהילה שיבואו בעקבותיו.
פטרוס מלמד שרוח המשיח בתוך הנביאים היא זו שהעידה מראש על העתיד לבוא, לא רק על עבודת הצלב, אלא גם על התהילה שתבוא בעקבותיה. זוהי רוח הנבואה הפועלת, מעצימה ומפעילה את עדותו של ישוע בקרב משרתיו. זכור שקדושי אחרית הימים "יחזיקו בעדותו של ישוע", אני מאמין שזה אומר שהם יחזיקו ב"רוח הנבואה". תהיה השתפכות של רוח הקודש, "רוח הנבואה" כדי להעצים את הכנסייה לקום ככלה לוחמת, נביאה, שתהיה עדותו של ישוע על שפתיה, להצהיר הצהרה נבואית על הארץ על העניינים המחוקקים בשמים. כי שם לקח השה את המגילה ויפתח את חותמותיה עם התפתחות ניהול האפוקליפסה. איחוד בין שמים וארץ, כאשר הכלה מתחילה את הכנותיה האחרונות לא רק להיות לבושה בפשתן משובח, אלא להיות כבודו על הארץ, ללמוד למלוך איתו בשעות הסיום של תקופה זו, וללכת לפניו ברוח אליהו, כמו יוחנן המטביל כדי ליישר את דרכיו.
