הגענו לאבן דרך חשובה בלימודים שלנו, שכולם מתרכזים סביב יום האדון. ישנם דברים רבים שיקרו כולם באותו יום, הנושא שלהם יכול למלא ספרים רבים, ולכן האתגר שלי הוא להציג כמיטב יכולתי את גושי האמת המצויים בכתובים כדי לעזור להרכיב את פאזל אחרית הימים מנקודת מבט של כלה בפורמט זה של נשיכה מהירה.
בפעם הקודמת שאלתי את השאלה, אם הנבחרים נאספים מיד לאחר הצרה הגדולה, כיצד הם יכולים להימלט מזעמו של אלוהים? מדהים ככל שזה יישמע, האם ייתכן שחרון אפו של אלוהים מתחיל ביום האדון כאשר הנבחרים נאספים ולא לפני כן? שבמהלך הצרה של הנבחר, שתימשך 1260 יום, חרון אפו של אלוהים עדיין לא השתחרר. אני מבין שזה עשוי להיות קצת כדור הרס לדעות רבות הרווחות כיום, אבל זה מדגיש את החשיבות להפריד בעקשנות את מחשבותינו שלנו ממה שהכתובים אומרים בפועל. בכל שלב קל כל כך לאפשר לדעות הקדומות שלנו להכתים ולפגום בנרטיב המקראי. אז בואו נתבונן לראות מה הכתוב כן אומר, ואולי אפילו חשוב יותר מה הוא לא אומר.
הנה מה שצפניה אומרת על יום האדון. זפ 1: 14-15 NKJV – 14 היום הגדול של אלוהים [הוא] קרוב; [הוא] קרוב וממהר במהירות. רעש יום ה' מר; שם יזעקו האנשים האדירים את זעקתם. 15 יום זה [הוא] יום של זעם, יום של צרה ומצוקה, יום של חורבן ושיממון, יום של חושך וקדרות, יום של עננים וחושך סמיך,
מקטע זה ומפסוקים רבים אחרים, יום האדון קשור לחרון אפו. אנו יודעים מהתג' ו' 12 שהיום הזה מתחיל בפתיחת החותם השישי כאשר כולם מנסים להסתיר את התג' ו' 17 "כי היום הגדול של חרון אפו הגיע, ומי מסוגל לעמוד?" יתר על כן, קבענו כי יום האדון הוא כאשר הנבחרים נאספים, ובנשיכה מהירה 36 עד 38 הסברתי את הנבחר ככלה הנבחרת, האדם החדש האחד. לכן הקושי שלנו הוא לנסות ליישב אם הנבחרים לא נאספים עד לאחר הצרה, איך זה שהם נמלטים מחרון אפו של אלוהים, כי אין ספק שהצרה היא הפגנה, השתפכות של חרון אפו של אלוהים. היכן אנו ממקמים את הרצפים של שבעת החותמות, שבע החצוצרות ושבע הקערות על ציר הזמן האסכטולוגי? אם רצפים אלה מתייחסים לחרון אפו של אלוהים זה יוצר חידה, מכיוון שכפי שפאולוס כותב בראשונה לתהס 5:9 "אלוהים לא מינה אותנו לחרון אפו". יש פה דילמה אמיתית. זו אחת הסיבות לכך שהתעוררה ההשקפה שלפני השבט; להיות מסוגל לענות על השאלה, 'איך יכול הנבחר לעבור את הצרה ולא להתמנות לזעם?' תשובתו הייתה להפריד את הכנסייה מישראל.
כדי לפתור בעיה זו, עלינו לדייק באופן שבו התנ"ך מחבר את הזעם עם עם רצף החותמות, החצוצרות והקערות. זוהי נקודה מכרעת בדיון, משום שההנחה היא שהחותמות, החצוצרות והקערות עוסקים בחרון אפו של אלוהים. אז בואו נבדוק את ההנחה הזאת כדי לוודא שהיא נכונה לפני שנמשיך הלאה. בברית החדשה יש שתי מילים יווניות המשמשות ל'זעם'. הראשונה היא המילה 'אורגה' (אר-גיי) ומשמעותה 'כעס, נקמה, זעם ועונש'. השנייה היא המילה 'תימוס' (thoo-maas) ומשמעותה 'תשוקה, חום, רתיחת כעס שוככת בקרוב', יש נגזרות, אבל אלה שתי מילות השורש ל'זעם'. מעניין, על ידי השימוש הפשוט של קונקורדנציה טובה, תמצא את האזכור הראשון של זעם 'orge' (ar-gay) או 'thymos' (thoo-maas) בספר ההתגלות לא נמצא עד התג' 6:16,17 16 ו[הם] אמרו להרים ולסלעים, "נפלו עלינו והסתירו אותנו מפני היושב על כס המלכות ומפני זעמו (אורגה) של השה! 17 "כי בא היום הגדול של חרון אפו, ומי מסוגל לעמוד?". ואז המופע השני של זעם 'אורגה' (אר-גיי) או 'תימוס' (תו-מאס) נמצא לאחר תקיעת החצוצרה השביעית בהתג' י"א 18 העמים כעסו, וחרון אפך בא, ועת המתים, שישפטו אותם, וכי אתה צריך לגמול לעבדיך הנביאים והקדושים, ומי שירא את שמך, קטן וגדול, וישמיד את המחריב את הארץ".
זכרו, אנו משאירים בצד את הדעות הקדומות שלנו לגבי מהו חרון אפו של אלוהים, ופשוט מניחים לכתבי הקודש לדבר אלינו. על ידי כך, לא 'אורגה' (אר-גיי) ולא 'תימוס' (תו-מאס) מופיעים בהתגלות עד החותם השישי שאנו כבר יודעים שהוא יום האדון לאחר הצרה של הנבחר, אך כעת אנו רואים גם שרצף החצוצרה אינו קשור ל'זעם' עד שהחצוצרה השביעית בהתג' 11:18 אומרת 'העמים כעסו, וחרון אפך בא'. לגבי החותם השישי אני מאמין שברור שחרון אפו של אלוהים לא הגיע עד לנקודה זו, כי אחרת, מדוע לא כולם ניסו להסתתר לפני כן, יש כאן סיבה ותוצאה ישירה, חרון אפו של השה הגיע ולכן כולם מבועתים ומנסים לברוח. לגבי החצוצרה השביעית, ניתן היה לראות את עיתוי הזעם כקדום יותר, כפי שניסח זאת חלק מהתרגומים "זעמך בא", ולכן הטקסט כשלעצמו הוא דו-משמעי. אבל כאשר הולכים למבנה היווני העתיק המקורי ולפועל של 'זעמך בא', שנמצא גם בחצוצרה השביעית וגם בחותם השישי, אנו מוצאים התאמה מדויקת. במילים אחרות, בדיוק כפי שבחותם השישי חרון אפו של אלוהים הגיע רק בנקודה זו, כך גם החצוצרה השביעית מסמלת את בואו של חרון אפו של אלוהים. עכשיו אני לא מתכוון בשום אופן להפחית מהדברים הנוראיים והנוראיים שיתרחשו בזמן החותמות והחצוצרות, זו לא הנקודה שלי. העניין הוא להיות זהירים מאוד כדי להבין את היישום של חרון אפו של אלוהים בהקשר של הצרה, ולשמור בבירור בתוך הסיפור המקראי. נמשיך עם זה בפעם הבאה.
