זכר' י"ד 1 – 5 [נט2] יום ה' עומד לבוא כאשר רכושך יחולק כגזל בקרבך. 2 כי אקבץ את כל העמים נגד ירושלים למלחמה; העיר תיכבש, בתיה ייבזזו והנשים ייאנסו. אז חצי העיר תצא לגלות, אבל שאר העם לא יילקח. 3 אז ילך ה' להילחם וילחם נגד העמים האלה, כשם שנלחם בקרבות בימי קדם. 4 ביום ההוא יעמדו רגליו על הר הזיתים שממזרח לירושלים, והר הזיתים ייבקע לשניים ממזרח למערב וישאיר עמק גדול. חצי מההר ינוע צפונה והחצי השני דרומה. 5 אז תברח דרך עמק ההר שלי, כי עמק ההרים ישתרע עד עזאל. אכן, אתה תברח כפי שברחת מרעידת האדמה בימי עוזיהו מלך יהודה. אז יבוא ה' אלוהי עם כל קודשיו עמו.
כאשר אנו מדברים על כינוס הנבחרים, אין זה פשוט כמו התלקחות יחידה אל תוך העננים בסוג כלשהו של תיאולוגיית אסקפיזם. לא, האמת הרבה יותר מרתקת, הרבה יותר מחוספסת מזה, הרבה יותר קרובה לבית עם השלכות מטרידות על יהודים וגויים כאחד. כל נקודת מבט אסכטולוגית שאנו מאמצים חייבת להיות מקיפה, והיא חייבת להיות מושרשת בברית שהבטיח אלוהים לישראל. הבטחת ההתכנסות נעשית לה, הבטחת התחייה נעשית לה, ההבטחה למלוך לנצח נעשית לה. הכנסייה בשום אופן לא מחליפה את ישראל, אבל גם ישראל לא מחליפה את הכנסייה. אם לומר את האמת, לא יהיה יהודי ולא גוי, אבל מכוח ההשתייכות למשיח אז כולנו יורשיו של אברהם. גלטים ג' 28-29. זה לא אומר שנאבד את האתניות שלנו. באותו אופן כשפאולוס מלמד שלא יהיו זכר או נקבה, זה לא אומר שנאבד את המגדר שלנו, זה לא העניין כאן, העיקרון הוא שהבסיס של היחסים שלנו אחד עם השני ועם אלוהים הוא לא על שום תכונה ארצית, פיזית או אנושית, אלא על הבריאה הרוחנית מחדש שלנו, בשר מבשרו, ועצם עצמותו, הכלה, הביטוי התאגידי של גוף המשיח, עשוי מאבנים חיות.
ביום האדון ייאסף הנבחר. זה כולל הילקחות, ישות שנלכדת יחד בעננים כדי לפגוש את אלוהים באוויר כשהוא בא בתור בר האנוש, אך יחד עם אלה שקמו לתחייה, ההתלקחות הזו לאוויר תכלול רק את אלה שנושעו ומוכנים לבואו. בזמן הזה, לא כל ישראל נושעים, ולכן הכלה תהיה בשמים אבל גם בארץ. הכלה לא ממש מוכנה, רק בהתג' י"ט 7 נאמר לנו שהאישה הכינה את עצמה. ואכן, ברגע חזרתו של אלוהים במתי 24, ירושלים תהיה במצוקה גדולה, ואף על פי שיש כיום את השיבה המתמשכת של היהודים למולדתם, נאמר לנו ששבטי ישראל עדיין יהיו מפוזרים ברחבי העולם ביום האדון. אם כבר מדברים על יום ה', הקשיבו למה שישעיהו כותב:
ישע' י"א 10 – 12 ביום ההוא שורש ישי אשר יעמוד כאות לעמים – ממנו ישאלו העמים, ומקום מנוחתו יהיה מפואר. 11 ביום ההוא יושיט ה' את ידו פעם שנייה להשיב את שארית עמו, מאשור, ממצרים, מפאתרוס, מכוש, מעילם, משנער, מחמת ומחופי הים. 12 הוא ירים אות לגויים, ויכנס את מגורשי ישראל, ויקבץ את מפוזרי יהודה מארבע כנפות תבל.
אז בואו ניקח את הסיפור ונראה מה זכריה כתב בפרק 14. הוא מתאר את המצור על ירושלים, כאשר כל העמים נאספים נגדה לעשות מלחמה. תהיה ביזה גדולה, אונס וגלות של חצי עיר, תרגום השבעים שם חצי העיר תיכנס לשבי. אין פלא שאלוהים מזהיר במתי כ"ד 15-16 נ.ק.י.ו – 15 "לכן כאשר תראה את 'תועבת השממה', עליה דיבר דניאל הנביא, עומד במקום הקדוש" (מי שקורא, תן לו להבין), 16 "אז תן לאלה אשר ביהודה לברוח אל ההרים. זכריה ממשיך בהכרזה הנחרצת על שובו של ה' כלוחם להילחם נגד העמים הללו. אך ישנם הבדלים משמעותיים בקרב המתואר כאן בזכריה 14, מקרב ארמגדון המתואר בהתגלות 19. בהתגלות 19, אין צורך לברוח מהצבאות המנהלים מלחמה נגד השה או החיה, במקרה זה הניצחון יהיה מכריע והיחידים שיברחו יהיו אלה שיעזו להתנגד למלך מלכי המלכים ואדון האדונים, אלה שינסו לברוח מזעמו של השה. כאן בזכריה 14 אין תיאור של הסופיות שנמצאה בהתגלות 19, במקום זאת נאמר לנו שאלוהים יספק אמצעי מילוט לעמו על ידי עמידה על הר הזיתים. ההר יתפצל לשניים ומעבר של בריחה, עמק הרים גדול ישתרע עד עזאל. כשם שברחו קודם לכן בימי המלך עוזיהו, כך יעשו ישראל שוב. וכשם שמי ים סוף נבקעו כדי לספק אמצעי בריחה לישראל ממצרים, כך גם יפתח ה' את ההרים כדי לספק עמק שבו יוכלו להימלט שוב מפני מדכאיה. מתי תתרחש יציאת מצרים הגדולה הזו? זה היה נושא שקשה מאוד לפרשני המקרא במשך מאות שנים, אבל עכשיו, לאחר שהצבנו היטב את הסמנים הכרונולוגיים שלנו על ציר הזמן האסכטולוגי שלנו, אני מאמין שזה מספק הזדמנות למקם את אירוע יציאת מצרים הזה בדייקנות גם כן. להמשך.
