דן י"ב:5-7 [ESV2011] 5 ואז אני, דניאל, הסתכלתי, והנה, שניים אחרים עמדו, אחד על הגדה הזאת של הנחל ואחד על הגדה הזאת של הנחל. 6 ומישהו אמר אל האיש לבוש הפשתן, שהיה מעל מי הנחל, "עד מתי יהיה עד סוף הנפלאות האלה?" 7 ושמעתי את האיש לבוש הפשתן, אשר היה מעל מימי הנחל; הוא הרים את ידו הימנית ואת ידו השמאלית לשמים ונשבע על ידו שחי לנצח שזה יהיה לזמן, זמנים וחצי, ושכאשר ייגמר שבירת כוחו של העם הקדוש, כל הדברים האלה ייגמרו.
כפי שראינו, יהיה זמן של סבל חסר תקדים שיתרחש בסוף העידן הזה, אשר נחזה הן בברית הישנה והן בברית החדשה. ישנם שמות רבים ושונים המיוחסים לתקופה זו של סבל או מצוקה, אך לא משנה באיזה מונח אנו משתמשים אנו מתכוונים לאותה תקופה של 3 וחצי שנים, שהיא המחצית השנייה של השבועה-70 של דניאל בדניאל 9:27, צרתו של יעקב ירמיהו 30:7, או הצרה הגדולה מתי 24:21. למרות שסדר יום שונה יתנהל עבור ישראל והגויים, זה עדיין אותו פרק זמן.
ובסדרת המיני נשיכה המהירה שלנו, יציאת מצרים השנייה, אנחנו מתמקדים במיוחד בישראל ובמה שצופן לה העתיד. זכור לשמור על הכלה לעיני כל, ולשאול, כיצד אלוהים יכין את עמו ישראל להיות האישה אשר הכינה את עצמה כמו בהתגלות 19:7? זאת השאלה, לא? כי זה לבו ורצונו של האדון, כל הבריאה, להכין כלה שהוא יתאחד איתה כמו בקשר נישואין. מדהים ככל שזה נשמע, איזה מעשה מדהים ובלתי נתפס של אהבה ורחמים אלוהיים זה באמת. מי אנחנו, שאדוננו צריך להיות כל כך קשוב אלינו ואוהב? אך זוהי האמת של הבשורה, התעלומה האלוהית המתגלה. הבה נתיישר אפוא את ליבנו עם לבו, ונכין את עצמנו ככלתו, אשת השה.
בפעם הקודמת שיתפתי שלתקופה קצרה, הכלה תהיה גם בשמיים וגם על הארץ, הסיבה לכך היא שכאשר ישוע יחזור כבר האדם, הוא לא רק בא עבור כלתו המוכנה, אלא גם עבור ישראל שעדיין לא נכנסה לברית החדשה. כעת, אלה אשר מוכנים, מוכנים ומחכים לשובו של אלוהים ייאספו לגן עדן באותו יום גדול של ישוע, אך מה עם אלה בישראל שעדיין לא נושעו, היכן הם יהיו, היכן תהיה האישה הלא מוכנה כאשר ישוע יחזור? אני מאמין שיש תשובה משולשת לשאלה הזאת: ראשית, חלק מעם ישראל כבר יהיה במדבר שלוש שנים וחצי. בהתג' י"ב 14 [ESV2011] נכתב: "אבל לאשה ניתנו שתי כנפי הנשר הגדול כדי שתוכל לעוף מן הנחש אל המדבר, אל המקום שבו היא אמורה להיות ניזונה לזמן מה, ולפעמים, וחצי זמן". אבל לא כל ישראל יעזבו את מולדתם, או את ירושלים. למרות שישוע הזהיר אותם לעשות זאת כאשר הם רואים את תועבת השממה, אנו מוצאים את אלה שנשארו בירושלים כעת תחת מתקפה מצד אומות העולם. בזכר' י"ד 1-2 [נט2] נכתב: "יבוא יום ה' אשר יחולק רכושך כגזל בקרבך. 2 כי אקבץ את כל העמים נגד ירושלים למלחמה; העיר תילקח, בתיה ייבזזו והנשים ייאנסו. אז חצי העיר תצא לגלות, אבל שאר העם לא יילקח", ולבסוף, תהיה קבוצה שלישית של אנשים שאינם נמצאים בירושלים, ולא המקום במדבר המסופק לאישה. הנה דניאל י"ב:7 שוב, הפעם קריאה מתרגום השבעים "ושמעתי את האיש לבוש פשתן, אשר היה מעל מי הנהר, והוא הרים את ידו הימנית ואת ידו השמאלית לשמים, ונשבע על ידו כי חי לנצח, כי זה צריך להיות לזמן של זמנים וחצי: כשיסתיים הפיזור הם ידעו את כל הדברים האלה". שמתם לב להתייחסות לפיזור? הפיזור יסתיים לאחר צרתו של יעקב, לאחר הצרה הגדולה. עכשיו, כמובן, אנחנו יודעים שמאז 1948 ישראל זוכה להכרה פוליטית ויהודים רבים חוזרים למולדתם מאז, ואני לא רוצה לקחת שום דבר מהשיבה הזאת חזרה לישראל, אבל כשמסתכלים על האזכורים התנ"כיים לשיבת שבטי ישראל המפוזרים חזרה למולדתם, אם כן, איננו יכולים שלא לשים לב שהשלמת השיבה הזו מתוארת במפורש כמתרחשת ביום האדון או אחריו, שהוא לאחר הצרה הגדולה. הנה כמה פסוקים המתייחסים באופן ספציפי להתכנסות זו.
ישע' י"א 10-12 10 ביום ההוא שורש ישי אשר יעמוד כאות לעמים – ממנו ישאלו העמים, ומקום מנוחתו יהיה מפואר. 11 ביום ההוא יושיט ה' את ידו פעם שנייה להשיב את שארית עמו, מאשור, ממצרים, מפאתרוס, מכוש, מעילם, משנער, מחמת ומחופי הים. 12 הוא ירים אות לגויים, יכנס את מגורשי ישראל ויקבץ את מפוזרי יהודה מארבע כנפות תבל.
יחז' ל"ד:11,12 11"כי כה אמר ה' ג': הנה אני, אני עצמי אחפש את צאנכי ואחפש אותם. 12 כשם שרועה צאן מחפש את צאנו כאשר הוא בין צאנו המפוזרים, כך אחפש את צאנכי, ואציל אותם מכל המקומות שבהם התפזרו ביום עננים וחושך סמיך."
ירמיה ל' 7-10 [ESV2011] 7 אבוי! היום הזה כל כך גדול שאין כמוהו; זהו זמן של מצוקה עבור יעקב; ובכל זאת הוא יינצל מזה. 8 "ויהי ביום ההוא, מכריז אדון המארחים, כי אשבור עולו מעל צווארך, ואפוצץ את כבליך, ולא יעשו עוד זרים לו עבד. 9 אך הם יעבדו את ה' אלוהיהם ואת דוד מלכם, אשר אקים להם. 10 "אז אל תירא, הוי יעקב עבדי, מכריז ה', ואל תירא, הוי ישראל; כי הנה אני אציל אתכם ממרחקים, ואת צאצאיכם מארץ שביהם. יעקב ישוב ויהיה לו שקט ונינוחות, ואף אחד לא יגרום לו לפחד.
מה שכל אחד מהפסוקים הללו אומר לנו הוא שכינוס שארית ישראל המפוזרים יתקיים ביום מסוים, זמן מסוים בעתיד. יחזקאל קורא לו יום של עננים וחושך סמיך, וירמיהו מתאר אותו כיום צרתו של יעקב, שבו ישראל יינצלו. זה יהיה הזמן שבו דוד מלכם יקום למעלה, וזו התייחסות משיחית לישוע כמלך.
