ובכן, איזה מסע עברנו בסדרה זו של עקיצות מהירות, הבוחנת נושאים קשים רבים ולעתים שנויים במחלוקת הקשורים לאחרית הימים, ואחד מעקרונות המפתח שאימצתי באמצעות כרך זה של הוראה, היה הצורך לגשת לכתבי הקודש, ובמיוחד לאסכטולוגיה מנקודת מבט של כלות. כאשר איננו מתבוננים בנבואה דרך עדשת הכלה, אנו נוטים לבוא עם השקפות ודעות רבות ושונות בעניינים כאלה של העתיד, אשר לעיתים רק שימשו לפיצול ופגיעה בכנסייה, וזה ההפך הגמור מהסיבה שבגללה ניתנו כתבי הקודש והנבואה מלכתחילה, אשר עומד להיות המדריך שלנו לחיים, ואת התוכנית שלנו כיצד הכלה צריכה להתכונן. כאשר פרשנות נבואית מובילה לפילוג ולמריבות, עלינו להטיל ספק רציני בעצם היסוד הדוקטרינרי שעליו אנו עומדים.
אך כאשר אנו מוכנים להניח עמדות קודמות של מחשבה אסכטולוגית, ולהניח לאצבעותינו להתרחק ממה שאנו נאחזים בו כל כך (משום שמצאנו בהן מידה של הבנה), אזי אנו מוכנים להתבונן שוב בסיפור המקראי ללא הנחות היסוד שבהן החזקנו בעבר, ואנו מסוגלים לבחון מחדש את דבר אלוהים, ללא הפיתוי להתאים את כתבי הקודש לאמונותינו הקודמות, כאילו אנו מחפשים אישור להלך רוח ישן, במקום נכונות לתת לאמונות אלה להיבחן ולהתוקן.
אם הכלה היא באמת להתכונן. אז היא חייבת ללמוד את הלקח הזה היטב. עליה לאמץ את פרדיגמת הכלה ולאפשר לחזון שלה ולמצפן התנ"כי שלה להתכייל מחדש בהתאם. אבל יש כאן יותר על כף המאזניים מאשר רק ההכנה שלה, כי ההכנה אינה מתרחשת בחלל ריק נטול מי היא ומה היא נקראה לעשות. ההכנה שלה אינה פעולה פסיבית של המתנה להיקרבות שלה כדי להימלט מהלילה הממשמש ובא של עולם שנועד יותר ויותר למשפט, אלא היא פרו-אקטיבית רדיקלית, לבושה בענווה ובקדושה, כן, אבל היא לוחמת, נביאה, ובעלת כוח אדיר לעשות מעללים גדולים. היא לא סגולה מתפתלת המסתתרת בין הצללים. האם זו כלה הראויה לבגידה במלך מלכי המלכים ואדון האדונים? אני לא חושב! היא תגיע למקום במסירות נפש בלתי מתפשרת ולא תרכין ברך לאף אליל. יהיה בה משהו פראי, משהו לא מאולף, יופי נדיר של נשמה לא קשורה, היא תפגין אכזריות לקדושה, ועם זאת עדינות כמו שה. לבה יעלה על גדותיו באהבה, ודבריה יתמלאו בחוכמה ובתובנה גדולה. לאורך כל התהליך הזה, היא תהיה דומה לחתן שלה בתהילה הולכת וגוברת.
זו התשוקה שלנו, החזון שלנו והמנדט שלנו, להכין את הכלה להיות כל מה שהיא נבראה להיות, ולהגשים את כל מה שהיא קיבלה מנדט לעשות. לשם כך נדרשת פרשנות מקראית מוצקה, שעליה היא לא תישאר מבולבלת, מבולבלת או לא מודעת למה שעומד לפניה, אלא תשתית מקראית איתנה שעליה היא יכולה להישען כאילו חייה תלויים בכך, כי זו בדיוק הנקודה, היא תלויה בה!
לכן, זו הייתה תקוותי ותפילתי, שבכתיבת הכרך הזה של נשיכות מהירות, זה היה כאילו אני כותב את "הבשורה על פי הכלה". לתת לה קול, כדי שתעזור לנו להבין את מה שהיא יודעת, ולראות מה התגלה לה. על ידי אימוץ פרדיגמת הכלה, אנו מקבלים הצצה אל עולמה, שבלעדיו פשוט לא היינו חכמים יותר, אלא כפי שמורה כותבת העברים:
"לכן, הבה נתקדם מעבר לתורות האלמנטריות על המשיח ונתקדם קדימה לבגרות, לשלמות ולשלמות רוחנית" אל העברים ו' 1א
לאור זאת, אשלים את הכרך הראשון של "הבשורה על פי הכלה", כפי שהובטח, עם סדרה חדשה על ה-144,000. אם אתם זוכרים, בערוננו הקודם את 'יציאת מצרים השנייה', ישוע תמיד היה הכרחי לשוב כבן האדם, להשלים את עבודת הישועה, לא רק עבור אלה הממתינים בקוצר רוח להופעתו, אלא גם עבור עם ישראל, שכה הרבה תלוי בו. כי בסופו של דבר, לא יכולה להיות כלה, ואין חתונה בלעדיה, שכן כפי שכותב השליח פאולוס: "שלהם הוא האימוץ כבנים; שלהם הכבוד האלוהי והבריתות; שלהם מתן התורה, עבודת המקדש וההבטחות". אל הרומיים 9:4 המקום בו סיימנו את סדרת "יציאת מצרים השנייה" היה עם שובם של ישראל הנושעים, אשר נאספו למדבר העמים, אך כעת חזרו על דרך הקדושה, חזרה להר ציון בשמחה גדולה, שירה וריקודים. הברית החדשה עם ישראל אושררה, יום הכיפורים התגשמה, ושאלת הסיום ששאלנו הייתה זו: אם חתונת השה מתקיימת בגן עדן, כיצד חוזרים לארץ ישראל, חזרה לציון, נכנסים לגן עדן לחתונה? מכיוון שההילקחות או ההתכנסות אל העננים כאשר אלוהים בא כשבר האנוש כבר התרחש, האם פירוש הדבר שיש כעת הילקחות נוספת לשיבת ישראל? או שמא יש דרך אחרת שבה ישראל תתקבל? זו שאלה ממש טובה, והיא ראויה לתשובה ממש טובה, שאני מתרגש להגיע אליה. אך לפני שנעמיק במחקר זה, אסיים היום בשני הקטעים המתייחסים באופן ספציפי ל-144,000 כקרש קפיצה לפעם הבאה:
התגלות 1-4: 7 אחרי הדברים האלה ראיתי ארבעה מלאכים עומדים בארבע כנפות הארץ, אוחזים בארבע רוחות הארץ, שהרוח לא תנשב על הארץ, על הים או על כל עץ. 2. ואז ראיתי מלאך אחר עולה ממזרח, עם חותם האל החי. ויבכה בקול רם אל ארבעת המלאכים אשר ניתנה להם לפגוע בארץ ובים, 3 . לומר: "אל תפגע בארץ, בים או בעצים עד אשר נאטם את עבדי אלהינו על מצחם". 4. ושמעתי את מספר החתומים. מאה [ו]ארבעים וארבעה אלף מכל שבטי בני ישראל [היו] חתומים:
יוחנן מונה אז 12,000 חתומים מכל אחד משבטי ישראל. לאחר מכן אנו נתקלים שוב ב-144,000 אלה
התגלות 1-5: 14 ואז הסתכלתי, וראיתי, שה עומד על הר ציון, ואיתו מאה [ו]ארבעים וארבעה אלף, עם שם אביו כתוב על מצחם. 2. ושמעתי קול מן השמים, כקול מים רבים, וכקול רעם חזק. ושמעתי קול נבלים מנגנים בנבליהם. 3. הם שרו כמו שיר חדש לפני כס המלכות, לפני ארבעת היצורים החיים, והזקנים; ואף אחד לא יכול היה ללמוד את השיר הזה חוץ ממאה [ו]ארבעים וארבעה אלף שנגאלו מן הארץ. 4. אלה הם אלה שלא נטמאו עם נשים, כי הם בתולות. אלה הם אלה שהולכים בעקבות השה בכל מקום שהוא הולך. אלה נגאלו מבני האדם, [להיות] ביכורים לאלוהים ולשה. 5. ובפיהם לא נמצאה שום רמאות, כי הם ללא אשם לפני כסא האלוהים.
מרתק לא? ובכן, זה המקום שבו אנחנו אוספים בפעם הבאה.
