Menu

QB57 ה-144,000 (חלק 2)

<איור class="wp-block-embed-youtube wp-block-embed is-type-video is-provider-youtube wp-embed-aspect-4-3 wp-has-aspect-ratio">

היום אציג כמה עקרונות של פרשנות מקראית טובה שנזדקק להם אם ברצוננו להבין ולפרש את המסתורין של 144,000. עקרונות אלה יספקו לנו קווים מנחים שעלינו לעקוב אחריהם ומסנן שבעזרתו נוכל לטהר ולעצב את ההבנה שלנו. ישנם חמישה עקרונות שאני הולך לחלוק, שהם למעשה שאלות שיש לשאול כאשר ניגשים לקטע זה או לכל קטע מקראי. עקרונות אלה, או שאלות, יסייעו רבות להניח מסגרת אמינה להסקת מסקנותינו. בלעדיהם, כפי שנראה בהמשך, יהיה קל לסטות מפרשנות מבוססת. אז בואו נתחיל.

העיקרון (או השאלה) הראשונה היא זו: מה בעצם אומר הכתוב במובן הפשוט של הטקסט? העיקרון השני (או השאלה) נובע מכך על ידי שאילת ההפך, כלומר: מה לא אומר הקטע? שלישית, אנו שואלים: האם יש עוד כתובים ששופכים אור נוסף והבנה על הטקסט? העיקרון הרביעי שלנו שואל: מהו ההקשר שלתוכו ממוקמים פסוקי המקרא?  ואחרון. אך לא פחות מכך, העיקרון החמישי שלנו שואל: האם עלינו להחיל משמעות מילולית או מטאפורית על הטקסט?

אוקיי, בואו ניישם כעת את העקרונות האלה על הקטעים שאנו מוצאים בהתגלות 1-8: 7 ובהתגלות 1-5: 14 אשר מתארים קבוצה של אנשים הידועה בשם 144,000.  לאחר שקראנו את הפסוקים בהתגלות 7, בואו ניישם את העיקרון הראשון שלנו ונשאל, מה בעצם אומר הפסוק הזה במובן הפשוט שלו? ובכן, במבט ראשון, זה נראה קל לענות, כי יוחנן שומע די בבירור, 144,000 אלה ממוספרים כמו 12,000 מכל אחד משנים עשר שבטי ישראל. לכן, אם לא היינו ממשיכים הלאה בניתוח שלנו, לא היינו יכולים להגיע לדעה אחרת מאשר כל אלה הם בני ישראל. נקיטת כל השקפה אחרת תדרוש סיבה תנ"כית מוצקה לסטות ממנה. כעת, בין אם הצדקה כזו קיימת ובין אם לאו, אגיע אליה בהמשך הסדרה. אבל, לעת עתה, בואו נעגן את הנקודה הזו במקום: שללא בדיקה נוספת, 144,000 אלה הם כפי שנאמר בפשטות, כולם בני ישראל.

אוקיי, עכשיו לעיקרון או לשאלה השנייה שלנו: מה הקטע הזה לא אומר? ובכן, בתור התחלה, לא כתוב שהם הכנסייה, המלאך המדבר עם יוחנן יורד לפרטי פרטים, פסוק אחר פסוק כדי למנות את כל השבטים בתורו עם 12,000 מכל אחד, כאילו כדי להדגיש ולהדגיש את זהותם במונחים לא ברורים. פשוט להתעלם מתיאור זה ולהחליף את ישראל בכנסייה תהיה סטייה גסה מהמשמעות הפשוטה של הטקסט, ובין אם בקטע זה, או בכל קטע מקראי, עלינו לצעוד בזהירות רבה כאשר אנו מתפתים לסטות מהפרשנות הפשוטה ביותר. אני לא אומר שאנחנו לא יכולים לחקור משמעות חלופית, אנחנו צריכים תמיד לחקור מעבר למה שמוצג לנו כפשוטו, אבל חייבות להיות לנו סיבות טובות מאוד לעשות זאת.

עכשיו, מה עוד הקטע הזה לא אומר על 144,000 האלה? בשום מקום בהתגלות 1-8: 7 או בקטע האחות שלה בהתגלות 1-5: 14 אין שום אזכור לכך שאנשים אלה הם אוונגליסטים! זוהי נקודת מפתח, והיא ההשקפה הפופולרית לפני הצרה, שלדעתי נובעת מפרשנויות ממש גרועות והיא דוגמה מצוינת לאיזגסיס. כדי להבהיר למה אני מתכוון, אסביר את ההבדל בין פרשנות לאיזגסיס. פרשנות היא תהליך של הוצאת המשמעות המקורית מתוך כתבי הקודש, בעוד שאיזגסיס הוא תהליך של קריאה לתוך כתבי הקודש משהו שאינו שם, בדרך כלל בגלל הדעות הקדומות והאמונות שלנו. כולנו יכולים לעשות זאת, במיוחד כאשר אנו מתעדפים אמונות קיימות על פני טקסטים מקראיים. במילים אחרות, איזגסיס יכול לקרות כאשר אנו קוראים טקסט עם הנחה או נקודת מבט מועדפת ומבקשים ליישם את הדעה או האמונה לתוך הטקסט. לדוגמה, הסיבה שרבים רואים את 144,000 כמבשרים היא בגלל הקבוצה השנייה של אנשים המפורטים בהתגלות 9-17: 7, ההמון הגדול, שאף אחד לא יכול למנות, מכל שבט ואומה, אנשים ולשונות שיוצאים מהצרה הגדולה. כעת, מכיוון שההשקפה שלפני הצרה מניחה מראש שהנושעים נלקחים לפני הצרה הגדולה, ההמון הגדול הזה חייב להיוושע לאחר ההתלקחות, מה שיחייב צבא של אוונגליסטים שעדיין נוכחים על פני האדמה במהלך הזמן הזה. התיאוריה מציעה שהמועמדים היחידים לצבא הזה הם 144,000, אם כי, אני חייב להוסיף, איך זה מיד יעלה בעיות אחרות. מכיוון שכל יהודי משיחי יילקח, מי יוביל את שבטי ישראל שלא נושעו אל אלוהים? לעניות דעתי, ההשקפה שלפני הצרה של 144,000, היא דוגמה מובהקת לאיזגסיס. כדי להסביר את ההמון הגדול מכל אומה, הוא מזהה את 144,000 האוונגליסטים, למרות שאין שום רמז, אפס אינדיקציה בתוך הטקסט שזה המצב.

למעשה, בשום מקום בהתגלות 7 אין תיאור אחר של קהל זה מלבד מספרם וצאצאיהם. לתיאור נוסף עלינו להסתכל על התגלות 1-5: 14 אשר נותן פירוט רב יותר על מעשיהם וזהותם, אשר מביא אותנו לעיקרון השלישי שלנו: האם יש קטעים אחרים שלהם אשר שופכים אור נוסף? התשובה היא כמובן כן, ההתגלות 1-5: 14 אכן שופכת אור נוסף, ומתארת מספר זה כנגאל, כחסידי השה, השה כמובן, תמונה של ישוע המשיח כמושיע. זה עונה על העיקרון הרביעי שלנו לגבי ההקשר. ההקשר כאן, בהתגלות 14 הוא על גאולה, על ישועה וטהרה. התנ"ך מתאר אותם כפירות ראשונים. אין ספק שאם הם הוזמנו בדרך כלשהי כאוונגליסטים, הנה הזדמנות לומר זאת. האמת היא שלא מדובר בישועתם של אחרים, אלא בישועתם שלהם, בגאולתם ובהליכה בעקבות השה לכל מקום אליו הוא הולך. שלא כמו ישוע שבא לראשונה, כאשר הוא שלח את השליחים לבשר את הבשורה, כאן ישוע אינו שולח, אלא הוא אוסף והוא מוביל. הוא בתנועה ו-144,000 עוקבים, הם לא נשלחים, אבל הם הלכו אחרי השה להר ציון. איפה שמענו את זה קודם?

אם עקבת אחר הוראתי על יציאת מצרים השנייה, (ואם לא, אז אני מעודד אותך לעשות) אתה עשוי לזכור כיצד שבטי ישראל ייאספו למדבר העמים יחזקאל 33-38: 20, שם הם יובאו לתוך ברית הברית, לתוך ברית החתונה. שם הם יטהרו וכפי שאומר ישעיהו נ"א 11, "על כן ישובו נגאלי ה' ויבואו בחתימה על ציון ושמחה נצחית תהיה על ראשם; הם יזכו לשמחה ולשמחה; והצער והאבל יברחו". זוהי דוגמה מצוינת נוספת לעיקרון השלישי שלנו, תנו לכתבי הקודש לפרש את הכתובים. לכן, בשלב זה של המסע שלנו לזהות את 144,000 נראה שאין ספק שהם אכן בני ישראל. יישמנו את ארבעת העקרונות הראשונים, של מה אומר הקטע ומה הוא לא אומר, מהו ההקשר ומבט קצר בכתובים אחרים כדי לשפוך אור נוסף.

זהותם כשנים עשר שבטי ישראל עמדה בבחינתנו, מה שמוביל אותנו לעיקרון החמישי והאחרון שלנו השואל את השאלה: האם יש לפסוק זה משמעות סמלית מילולית? אם ננקוט בגישה המילולית, ויש סיבה טובה לעשות זאת, אז הלימוד שלנו הושלם, נוכל לסגור את המחברות שלנו ולהמשיך הלאה, לאחר שהסתפקנו בכך ש-144,000 אלה הם בני ישראל, הם אינם אוונגליסטים, אלא אלה שנגאלו במדבר וכעת הלכו בעקבות ישוע בחזרה להר ציון. אבל האם זה באמת כל כך פשוט? מכיוון שהגישה המילולית אכן מציבה כמה אתגרים, שאולי אינכם מודעים להם. לדוגמה, אם נאמץ את הגישה המילולית, האם זה אומר שהשה הוא שה פשוטו כמשמעו? ברור שלא! אך אם נקבל את השה כמטאפורה לישוע, הרי שכבר מלכתחילה התייחסנו לקטע זה כסמלי בחלקו. וברגע שאנחנו פותחים את הדלת לסמליות, אנחנו פתאום מגבירים את המורכבות של האתגר שלנו להבין את הקטע. היכן אנו מותחים את הגבול בין מה שהוא מטאפורה לבין מה שהוא מילולי? אם השה הוא מטאפורה, מה עוד מטאפורה? לדוגמה, הקטע בהתגלות 14 מתאר אותן כבתולות זכריות, אך בירמיהו 31:12,13 אנו קוראים שנשים נכללות בין מספרן, מה שמרמז שזו מטאפורה אחרת, וכך אתם יכולים לראות כיצד עברנו במהירות ממצב שבו היינו בעמדה לקבל את החלטתנו, ולפתע נכנסנו לדילמה חדשה לגמרי. אבל מה אם היה איזשהו רמז אחר שיעזור לנו לפענח את התעלומה הזאת? מה אם הייתה פרספקטיבה אחרת שבה היינו יכולים לראות את ה-144,000 האלה, עדשה לראות משהו שלא ראינו קודם? אני מאמין שיש, והתשובה הייתה ממש לנגד עינינו כל הזמן הזה.