נשיכה מהירה 61 – בוא איתי (חלק 1)
אהובי דיבר, ואמר לי: "קום, אהובי, ההוגן שלי והסתלק".
שיר השירים 2:10 NKJV
כאשר אנו מתחילים את הכרך השני של "הבשורה על פי הכלה", הבה נוודא בראש ובראשונה שאנו נשארים ממוקמים ומוצבים בצורה נכונה בפני אדוננו ישוע המשיח ומאפשרים לנו לקבל את כל מה שהוא משתוקק להעניק. זה אומר יותר מאשר השכל שלנו, זה הלב שלנו כאן, ויותר מאשר המעשים שלנו זה תנוחת מנוחה איתו כי הוא נחוץ אם אנחנו רוצים להקשיב בתשומת לב לקולו של החתן. אחד הסיכונים העדינים של הלימוד הוא להסתפק בהתעלות מנטלית בלבד, ללא שינוי הלב, אך זה בדיוק המקום שאליו צריך לקחת אותנו המשגל שלנו עם הדבר, משום שדעתו לא יכולה באמת להבין את דבריו אלא אם כן הם נזרעים תחילה בלב מוכן היטב. רק אז הוא יניב פירות לאורך זמן. זה היה הלקח המתמשך ממשל הזורע (מתי 1-9: 13, לוקס 8: 4-8, מרקוס 4: 1-12) שבו ישוע מצטט את ישעיהו אומר: "אתה באמת תשמע אבל לעולם לא תבין, אתה באמת תראה אבל לעולם לא תראה. כי לבו של העם הזה נעשה עמום, ובאוזניהם הם בקושי יכולים לשמוע, ועיניהם עצומות, פן יראו בעיניהם וישמעו באוזניהם ויבינו בלבם ויפנו, ואני ארפא אותם'. מתי י"ג:14,15. כאן מזכיר ישוע שלוש יכולות: העין, האוזן והלב. למרות שאנו יכולים לראות בעינינו ולשמוע באוזנינו, אנו מבינים עם הלב. יותר מכך, מצב ליבנו יקבע כיצד אנו רואים וכיצד אנו שומעים.
בעוד שזה נכון, התודעות שלנו גם קובעות כיצד אנו רואים ושומעים. אני בטוח שכולנו מכירים את אתגרי האשליה האופטית האלה כאשר מוטלת עלינו המשימה להסתכל על תמונה ולדווח על מה שאנו רואים. יש אחד, במיוחד, אני זוכר: ציור קו של פניה של אישה, ובהתאם לאופן שבו אתה מסתכל על התיאור, אחד עשוי לראות אישה זקנה ולא מושכת, בעוד אחר גברת צעירה ויפה. הנקודה שאני מעלה היא שהאופן שבו אנו מפרשים את מה שאנו רואים נובע מנטייה של משהו שפועל במוחנו. אני רוצה לפתח את הרעיון הזה עוד יותר ולהציע שאפשר להשפיע על המוח שלנו, אם כי לא באופן בלעדי, באחת משתי דרכים. ראשית, המוח שלנו יכול להיות מושפע מדעותיהם (או אפילו ההתניה המכוונת) של אחרים. במקום לחשוב בעצמנו, אנו יכולים בקלות ושלא במתכוון לאמץ את מה שאחרים חושבים (או כופים עלינו) מבלי בהכרח לעבור את השלבים הכרוכים בהגעה לדעה מסוימת זו בעצמנו. כשזה קורה, אפשר לומר שאנחנו מסתכלים דרך העיניים של מישהו אחר ולא שלנו. נקודת מבט של מישהו אחר. האמת היא, שמה שאנשים אחרים אומרים או חושבים יכול להשפיע על האופן שבו אנו מסתכלים על דברים. יש כאן סכנה, כי עלינו ללמוד להסתכל במו עינינו, ולשמוע במו אוזנינו, ולא באופן עקיף דרך אחר.
האם ייתכן שנוכל לעבור את החיים מבלי לראות באמת דרך עינינו? כיצד נוכל להיות בטוחים אם הפרשנות של מה שאנו רואים שקורה ברחבי העולם או בחיי היומיום היא הפרשנות שלנו או כזו שדעותיהם של אחרים נטו אליה? זוהי נקודה חשובה שעלינו להבחין בה, מכיוון שאם ברצוננו לחיות באמת את החיים שמחכים לנו במשיח, עלינו ללמוד לראות אותם דרך עינינו. תודה לאל, החסד בהישג יד, מכיוון שאלוהים מסוגל לפקוח את עינינו כך שמה שאנו רואים הוא המפגש האישי והייחודי שלנו איתו. לוקס מתעד עבורנו את הזמן שלאחר תחייתו של ישוע, כאשר הוא הופיע בפני שני תלמידים בדרך לאמאוס. למרות שישוע הסביר את כל מה שקרה בנוגע לעצמו, לאורך הדרך, לוקס 24:16 מודיע לנו שעיני התלמידים היו מאופקות מלזהות אותו. זה אומר לי, ייתכן שישוע ילך לצידו, אפילו יספר לנו דברים רבים, אך ייתכן שעדיין לא נראה אותו ממש לידנו, לא כפי שהוא באמת. זה לא היה תוך כדי תנועה ישוע התגלה אליהם, אלא מאוחר יותר, כאשר הם חלקו ארוחה יחד. לוקס 30-31: 24 מתאר את מה שקרה:
30 כשישב עמם ליד השולחן, לקח את הלחם ובירך ושבר אותו ונתן להם אותו. 31 ועיניהם נפקחו והם זיהו אותו. והוא נעלם מטווח ראייתם.
זוהי נקודה חשובה, מנוחה ושיתוף עם ישוע תמיד פוקחים את עינינו לראות אותו בבהירות רבה יותר.
שנית, בנוסף לאופן שבו המוח שלנו יכול להיות מושפע על ידי אחרים, הוא בהחלט מושפע מהלב. לדוגמה, אם אנחנו לא אוהבים מישהו (בלב שלנו) אז זה עשוי להשפיע על הדרך שבה אנו חושבים עליהם וליצור נטייה בפרשנות שלנו למה שאנחנו רואים כאשר אנו מסתכלים עליהם. מצד שני, אם אנחנו אוהבים מישהו, אז זה בהחלט ישפיע על הדרך שבה אנחנו חושבים עליהם ואת הפרשנות שלנו של מה שאנחנו רואים כאשר אנו מסתכלים עליהם. הפתגם "האהבה עיוורת" עולה כאן לראש. כאשר אנו עושים את החיבור הזה בין הלב לשכל, אנו מבינים כיצד הראייה שלנו, או השמיעה לצורך העניין, מושפעת מהלב שלנו. במקרה הזה, אפשר לומר שאנחנו רואים עם הלב. יש קשר ישיר בין הלב לעין כי המוח שלנו מושפע מהלב שלנו. הקשיבו למה שישוע לימד:
"העין היא המנורה של הגוף. לכן, אם העין שלך בריאה, כל הגוף שלך יהיה מלא אור" מתי 6:22
השליח פאולוס מתפלל בצורה היפה ביותר באיגרת שלו אל האפסים כשהוא כותב
16 אינני חדל להודות לך, לזכור אותך בתפילותיי, 17 שאלוהי אדוננו ישוע המשיח, אבי התהילה, ייתן לך רוח של חכמה והתגלות בידיעתו, 18 שעיני לבבך יהיו מוארות, שתדע מהי התקווה שאליה הוא קרא לך, מה הם העושר של ירושתו המפוארת בקדושים, – אפס' א' 16-18 ESV
האם שמתם לב כיצד פאולוס התפלל שעיני לבם יהיו נאורות? זו התפילה שלי גם עבורנו. אם אנחנו רוצים לראות ולשמוע בבהירות, אז זה עניין של הלב. אני רוצה להניח את העיקרון המכונן הזה כאשר אנו מתחילים סדרה חדשה של לימוד: שכל מה שנחקור יחד כאן, לא יועיל אם הוא יהיה רק אינפורמציה, אלא הבה נקבע לא להתעלות מנטלית אלא להבנה בלבנו. בואו נרגיע את הרעש ההיקפי במוחנו הנפוץ כל כך ולהוט לתשומת לב ובואו נלך קצת יותר עמוק. עמוק יותר מהשכבות החיצוניות של המחשבה הזמנית, ואל תוך הממלכה הנצחית השוכנת בליבנו. כן, זה תמיד הצעד הראשון שלנו לקראת החתן, לא מתיחה חיצונית לספירות האתריות, עם הרעיון שאדוננו נמצא איפשהו מעבר להשגה, אלא רדיפה פנימית עם ביטחון מלא של אמונה הוא שוכן בליבנו ומחכה לנו שם. הו איזה מסתורין אלוהי, איזו מנוחה מפוארת. זה היה תענוגם של המיסטיקנים, כמו האח לורנס, תרזה מאווילה ואחרים, שחייהם ועדויותיהם הותירו אחריהם שובל נצחי שהצליין הרציני עשוי ללכת בו.
שיתפתי את כל האמור לעיל כדי לומר זאת: ההבנה מושרשת בלב ולא בשכל, ולכן אם אנו רוצים לראות דרך עינינו עלינו לטפל בלב, אם אנו רוצים הבנה נמצא אותה בתוכנו. זה מה שקראנו קודם לכן כאשר ישוע ציטט את הנביא ישעיהו 'אכן תשמעו אך לעולם לא תבינו, אתה אכן תראה אבל לעולם לא תראה'. למה? כי לבבות האנשים נעשו עמומים. איננו זקוקים למידע נוסף אלא לטרנספורמציה. לרדת מההליכון של רדיפה אחר ידע (דניאל י"ב 4), ולציית למקור כל החוכמה והאמת (יוחנן 1-7: 15). איפה המקור הזה, איפה ישוע? זוהי תעלומה עמוקה, אך בכל זאת אמיתית, משום שמי שיושב לימינו של האב, מציית לכל אלה ששמעו אותו דופק בדלת ופותח את לבם, שכן הוא בוודאי הבטיח "אני אבוא אליו, ואוכל איתו, והוא איתי" התג' ג' 20
החתן שלנו קורא לנו לבוא איתו. אבל האמת היא שלפני שנוכל ללכת איתו, עלינו לגלות אותו תחילה בתוך חדרי ליבנו. הו כמה אני מקווה שתוכלו לשמוע את קולו אפילו עכשיו כשאתם קוראים את הדברים האלה. חכו קצת, למדו להשתהות בצללים הדוממים של החיים, הוא קרוב, וקורא לכם לחיים עמוקים יותר מלאי תקווה. כזו שהיא לגמרי משקמת ולא מכבידה, משכנעת ולא מפחדת, כזו שהיא רומנטית, מרגשת ויוצאת דופן.
