האם אי פעם היה לך לילה מיוחד מתוכנן עם מישהו שאתה אוהב וזה לא עבד כמו שציפית? או אי פעם אמרת לעצמך "טוב, זה לא הלך כמו שדמיינתי" כאשר חלום שהיה לך במשך זמן מה קיבל תפנית אחרת? בעקיצה המהירה הזו, נבחן מתי זה קרה לשולמית בשיר השירים כהמשך לסדרת "בוא איתי". אז הנה שוב טקסט המפתח שלנו בשיר השירים.
2 [השולמית] אני ישנה, אך לבי ער; [זהו] קולו של אהובי! הוא דופק, [אומר], "פתח לי, אחותי, אהובתי, יונתי, המושלמת שלי; כי ראשי מכוסה טל, מנעולים עם טיפות הלילה". 3 הורדתי את גלימתי; איך אני יכול ללבוש אותו [שוב]? רחצתי את רגלי; כיצד אוכל לטמא אותם? 4 אהובי הניח את ידו ליד הבריח [של הדלת], ולבי השתוקק אליו. 5 קמתי לפתוח לאהובי, וידיי נטפו [עם] מור, אצבעותיי במור נוזלי, על ידיות המנעול. 6 פתחתי לאהובי, אך אהובי הפנה עורף [ו]איננו. הלב שלי זינק כשהוא דיבר. חיפשתי אותו, אבל לא מצאתי אותו; התקשרתי אליו אבל הוא לא נתן לי תשובה. 7 השומרים שהסתובבו בעיר מצאו אותי. הם הכו אותי, הם פצעו אותי; שומרי החומות הסירו ממני את הצעיף. – שיר השירים 5:2-7 NKJV
שיר השירים הוא תיאור עשיר, מלא תשוקה אך מסתורי של האופן שבו התפתחו יחסי האהבה בין שני אנשים בתקופת מלכותו של שלמה המלך. עם זאת, איננו לומדים זאת מתוך ההקשר ההיסטורי המילולי (אליו אני מתכוון לחזור בפעם אחרת), אלא אנו שולפים מתוך הטקסט את ההקבלות הרלוונטיות כפי שהן מתייחסות אלינו ביחסינו עם ישוע. מכאן ואילך אתייחס לשולמית כאל הכלה, ואל האהובה כאל החתן. ההקשר כאן הוא שהכלה מאוהבת עמוקות בחתן, ומשתוקקת להיות איתו. היא לא יכולה להפסיק לחשוב עליו, אפילו בלילה, למרות שהיא ישנה, הלב שלה ער וחולם עליו, ואז לילה אחד במיוחד היא שומעת אותו מתקרב ודופק בדלת. זה הרגע שהיא חיכתה לו. זכרו, היא חולה מאהבה, ליבה משתוקק ומתעלף, ואז סוף סוף בא אהובה ומבקש ממנה להיפתח אליו. אבל האם זה באמת הרגע שהיא ייחלה לו? אני שואלת כי התגובה שלה מוזרה, ומיד רומזת שמשהו לא בסדר. הקשיבו לדבריה בפסוק ג': "הורדתי את גלימתי; איך אני יכול ללבוש אותו [שוב]? רחצתי את רגלי; כיצד אוכל לטמא אותם? “. זו תשובה מוזרה, לא? אישית, אני מתקשה לקבל את דעת הפרשנים שקראתי בפסוק זה, שכל אחד מהם רואה בכך גילוי של חוסר רצונה של הכלה לקום מהמיטה, או תגובה מאוחרת לביקור החתן, ומציעים שזו הסיבה שלא היה אף אחד בחוץ כשפתחה לו לבסוף את הדלת. עכשיו רחוק ממני לבטל את מה שאחרים אמרו על זה, מה גם ששיר השירים משאיל את עצמו לפרשנויות רבות, במקום זאת אני רק אציע כאן את ההבנה שלי ואתן לכם להחליט, זה אחד שבו אני מאמין עולה בקנה אחד עם ההקשר והזרימה של הנרטיב של שיר השירים.
כפי שציינתי, אני כן מתקשה להשלים עם העובדה שהכלה חולת האהבה לא רצתה לקום מהמיטה או לזוז כל כך לאט שהחתן פשוט ויתר על ההמתנה לה. אני מציע שזה לא היה קשור לחוסר הרצון שלה להיות עם האחד שנשמתה אהבה, אלא איפה היא רצתה שהמפגש שלהם יהיה וטבעו. למה אני מתכוון? ובכן, אני חושד שכאשר החתן הגיע, היה משהו מטריד במה שהוא אמר לה. הוא עמד מחוץ לדלתה מכוסה טל וטיפות הלילה ואמר "פתח לי", תרגומים אחרים "פתוחים לי" כאן. אבל זה לא היה רק מה שהוא אמר, אלא ההשפעה שהייתה לזה עליה. אנו קוראים על כך מאוחר יותר בפסוק ו': "לבי זינק כאשר דיבר". המילה לקפיצה היא H3318 (yāṣā') ופירושה לצאת, לצאת, לצאת, לצאת, ולדבר היא H1696 (dāḇar) שמשמעותה לדבר, להכריז, לשוחח, לפקוד, להבטיח, להזהיר, לאיים או לשיר. למרות שמספר תרגומים אינם משתמשים ב"זינוק" או "דיבר", אני מאמין ששתי המילים הללו עוזרות להבין את המשמעות וההקשר של כל הקטע הזה. ה-NIV וה-CSB משתמשים ב-"הלב שלי שקע", בעוד שברשת כתוב "נפלתי לייאוש". עם זאת, תרגומים אחרים כוללים את שתי המילים הללו, כמו ה-YLT שאומר "נפשי יצאה כאשר הוא חס" או ה-HNV "לבי יצא כאשר דיבר". יש לנו כאן סיבה ותוצאה. החתן מדבר וגורם ללב הכלה לצאת אליו. בסופו של דבר, טוב נעשה אם לא נקרא יותר מדי בית בודד (במיוחד בשיר השירים), אלא ניקח בחשבון את ההקשר ונתבונן במה שעוד קורה, כדי לגבש פרשנות עקבית ואחידה והגיונית. לכן אני מתקשה לקבל את תרדמתה של הכלה בקטע הזה, כי אנחנו יודעים שהיא הייתה מאוהבת בו נואשות והשתוקקה להיות איתו. זה שהוא מגיע בלילה ומסובב אותו פשוט לא יושב לי טוב. האם יש עוד משהו מהקטע הזה שיעזור לנו להבין מה קורה כאן? אני מאמין שיש, קל לפספס את זה, וכבר ראינו את זה. תגובתה של הכלה לא הייתה רק על היותה עירומה, אלא גם אמרה: "רחצתי את רגליי; איך אני יכול לטמא אותם?" לומדי תנ"ך יכירו את המנהג לרחוץ רגליים בכניסה לבית מהרחובות המלוכלכים והמאובקים שבחוץ, אבל המחשבה לטמא אותן בתוך ביתה לדעתי אינה במקומה כאן. במילים אחרות, היא הבינה שהחתן שלה קורא לה לצאת איתו החוצה, ולכן רגליה היו בסכנת טומאה. לי היא לא אמרה תחזרי בפעם אחרת, אלא אני לא לבושה לצאת איתך אל תוך הלילה, אני נקייה והורדתי את הבגד, לא היית מעדיפה להישאר כאן איתי?
<איור class="wp-block-image size-large">
חברים יקרים, זו נקודה כל כך חשובה עבורנו להבין ומדוע לקחתי קצת זמן לפרוק את זה. אינטימיות אמיתית אינה אגוצנטרית או רומן חד צדדי, אם זה המצב קיימת סכנה ממשית שהכלה תהפוך לנרקיסיסטית, אבל אם אנחנו באמת רוצים קרבה עם ישוע עלינו לעזוב את הנוחות של עשייתו וללכת אחריו אל תוך הלילה. זו השאלה שהכלה צריכה לשאול, איך אני יכולה להתכונן ללכת אחרי אהובתי אל תוך הלילה, הרי אני לא יודעת מה מחכה לי שם, חוץ מטיפות הלילה. יש בגרות באהבה שעלינו לאמץ, נכונות למצוקה ולסבל, אך שם אל תוך חשכת הלא נודע אנו נקראים כעת, האם אתם יכולים לשמוע אותו קורא, "קום, אהובי, ההוגן שלי והסתלק איתי!" כמו השולמית, ייתכן שיש לנו רעיונות, חלומות וחזיונות משלנו לגבי האופן שבו אנו רוצים שמערכת היחסים שלנו עם ישוע תסתדר, והוא אוהב מספיק כדי לבוא אלינו, אפילו לציית לנו, אך מה לגבי תגובתנו אליו? מה אם תגובה זו תדרוש את כניעתנו המוחלטת, יהיה המחיר אשר יהיה? אה כן, כמה ברצון אליו פתחנו את דלת ליבנו המאפשרת גישה לחלקים העמוקים ביותר שלנו, האם אנו מוכנים כעת להיכנס בדלת למעמקי לבו מכיוון שהוא מזמין אותנו לשם? איך מתכוננים למפגש כזה? ובכן, אני אענה על זה בפעם הבאה.
