QB84 מדוע יום האדון הוא המפתח להבנת המזרח התיכון (חלק 1)

<איור class="wp-block-image size-full">

"(9) זכור את הדברים הקודמים של פעם: כי אני אלוהים, ואין עוד מלבדו; אני אלוהים, ואין כמוני, (10) מכריז על הקץ מבראשית, ומימי קדם את הדברים שעדיין לא נעשו, ואומר, עצתי תעמוד, ואני אעשה את כל תענוגי:" – ישעיהו 46: 9-10 KJV

מאז גן עדן, אנו זוכים לתיאור מורכב ורב פנים של מרד עתיק שלא שכך אלא מאיץ לקראת סדרה של אירועי שיא שכמותם העולם לא ראה מעולם. אל תטעו, הסוף מתקרב במהירות עם מתח רוחני מוחשי באוויר שניתן להבחין בו אפילו לכופרים ביותר, אם כי, כמובן, יידרש הרבה יותר מרגישות רוחנית כדי להבין באמת מה באמת פועל כאן. תודה לאל, האדון הכול יכול גילה את הסוף מההתחלה וחרט את מטרתו הנצחית עבורנו לחפש בחריצות באמצעות הארת רוח הקודש על דברו הכתוב.

הדרך להבנת המרד העתיק הזה רצופה מכשולים רבים, ובראשם טשטוש האויב באמצעות שלל עשן ומראות כדי לעוות תפיסות, אלא גם מכשולים הנובעים מהשכנועים, הדעות או הדעות הקדומות שלנו.

כל הטיה כזו חייבת להיחקר ללא רחמים ולנטוש אותה אם היא אינה מתיישבת עם סמכותם המוחלטת של כתבי הקודש. אך גם כאן עלינו לצעוד בזהירות משום שלימוד המקרא שלנו חייב לדבוק בעקרונות של פרשנות מבוססת אם ברצוננו להגיע לפרשנות הנכונה של מה שאנו רואים המתרחש כעת ובימים הבאים במזרח התיכון. בעוד שאינני מחשיב את עצמי כמלומד, אני כן שואף, כפי שעשו הבורים, לחפש את כתבי הקודש בחריצות בחיפוש אחר האמת. אז כמיטב יכולתי אני רוצה לחלוק איתכם את מה שאני מאמין שהוא נקודת משען בהבחנה בין הזמנים והעונות בתקווה שזה עשוי להיות שימושי עבורכם במסע שלכם, למרות שאני מפציר בכם גם להיות כבריאנים ולחפש את כתבי הקודש בעצמכם עם כל הנכונות של המוח לראות אם הדברים האלה הם כך. מעשי השליחים י"ז 11.

אני מציע שיום האדון הוא המפתח להבנת המשבר במזרח התיכון, וכשאני מדבר על משבר, אני מתכוון לא רק להתפרצות הטרגית של מעשי האיבה המתרחשים כעת ברחבי פלסטין וישראל על כל השלכותיה האיומות, אלא למתחים שהיו קיימים במשך אלפי שנים וכעת נכנסים בבירור לשלב חדש לחלוטין, או כפי שניתן לתאר בשחמט את "סוף המשחק". וכמו שחמט, אנו עשויים להבין בעוד כלים רבים נמצאים על הלוח, היד למעלה היא זו שמזיזה אותם. באופן דומה, וזה חשוב, יש צורך לבודד את מה שמתרחש בעולם הרוח ממה שמתרחש בעולם הטבעי.

למשל, כאשר בוחנים את ישראל, חיוני שנדע להפריד בין העם החברתי-פוליטי של ישראל, לבין עם ישראל הרוחני, משום ששניהם אינם זהים, וניתוח ללא הבחנה זו הוא דרך המובילה לבלבול ולמחלוקות.

יום האדון מספק תיחום ברור מאוד של איך האירועים יהיו לפני היום הזה, מאיך הם יהיו אחריו, וממש במרכז נמצאת העיר ירושלים. האירועים יתרחשו במישור הנראה לעין, אך אלה יהיו תוצרתם של הדברים במישור הבלתי נראה, משום שבסופו של דבר זוהי יותר מאשר תחרות ארצית אלא עימות רוחני ממדרגה ראשונה, בין האדון הכול יכול לשטן, בין צבאות השמיים לעובדי החושך.

לפני יום האדון, תבוא הסלמה של הפקרות, רשעות, מלחמות, מגפות, רעב ורעידות אדמה, ולזמן קצר (כלומר שלוש שנים וחצי) כל הגיהינום ישתחרר על פני האדמה. אין דרך אחרת לומר את זה כי זה כתוב בבירור בתנ"ך. אין בכוונתי לעורר פחד, אבל המציאות היא שמה שצפוי בטווח הקצר לא יהיה קל ועלינו להיות מוכנים.

העתיד הוא לא משהו שיש לפחד ממנו, אלא לחבק ולהיות מועצם על ידי משיחת אחרית הימים עבור הכלה להיות שותפה עם השמיים בימים שלפני חזרתו המפוארת של החתן והמושיע שלה, האדון ישוע המשיח.

אלוהים מסוגל להגן על עצמו ואני מאמין שיעשה זאת, אבל זה לא המוקד של הנשיכה המהירה הזו, אז אני מקווה שנחזור למידות האלוהיות במקום, אבל לעת עתה, כוונתי היא להדגיש את מרכזיותו של יום האדון כמפתח להבנת המזרח התיכון וישראל.

עם זאת, הנקודה הראשונה שאני רוצה להעלות נוגעת לעיתוי השיבה היהודית לישראל. הבה נראה מה אומר הכתוב על שיבת ישראל לארצו.

"(1) "ועתה יתרחשו, כאשר יבואו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה אשר הצבתי לפניך, ואתה קורא [להם] לחשוב בקרב כל העמים אשר ה' אלהיך מסיע אותך, (2) "ושב אל ה' אלהיך וציית לקולו, על פי כל אשר אנכי מצוה אותך היום, אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך (3) "כי ה' אלהיך ישיבך מן השבי ויחמול עליך ויקבצך מכל העמים אשר פיזר אותך ה' אלהיך. (4) "אם [כל] מכם יגורש אל [החלקים] הרחוקים ביותר שמתחת לשמים, משם יקבץ אתכם ה' אלהיכם ומשם יביא אתכם. (5) "אז יביא ה' אלהיך אל הארץ אשר היו לאבותיך ולך בה. הוא ישגשג אתכם וירבה אתכם יותר מאבותיכם. (6) "וימול ה' אלהיך את לבבך ואת לב צאצאיך ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך כי תחיה". – דברים 30: 1-6 NKJV

ישנם פסוקים רבים שיכולתי להשתמש בהם כדי להמחיש את הבטחתו של אלוהים לישראל, הנפח העצום של ההבטחות הללו המנוקדות בתנ"ך פשוט הופך את זה לבלתי אפשרי להתעלם, שכן ישראל ישובו לארץ אבותיהם. עם זאת, כפי שנראה בהמשך, זה לא כל כך פשוט.

השאלה שעלינו לשאול היא האם הבטחה זו מותנית או לא.

אין ספק שבקטע הנ"ל בספר דברים 30, פסוקים 1 ו-2 אכן רומזים שהחזרה למולדתם היא זמנית. שאם יזכרו ישראל את הברית שכרת עמם במדבר, ואם ישובו אל ה' ואל בניהם בכל ליבם ובכל נפשם, יחזיר ה' את ישראל למולדתם מכל העמים אשר התפזרו. זה מזכיר לי הבטחה מוכרת אחרת:

"(14) "אם עמי הנקרא בשמי יצניע את עצמו, ויתפלל ויבקש את פני, ויפנה מדרכם הרעה, אז אשמע מן השמים, וסלחתי לחטאם וארפא את ארצם." – 2 דברי הימים ז:14 NKJV

כפי שראינו, שיקום הקרקע אינו מובטח בשום פנים ואופן ויש דרישות מסוימות שראשית יש למלא. מתי תבוא ישועת ישראל? ובכן, גם לתנ"ך יש הרבה מה לומר על זה, אז בואו ניקח דוגמה אחת ונראה מה הנביא יואל ניבא:

"(30) "ואראה נפלאות בשמים ובארץ: דם ואש ועמודי עשן. (31) השמש תהפוך לחושך, והירח לדם, לפני בואו של היום הגדול והנורא של האדון. (32) ויהי כי כל הקורא בשם ה' יוושע. כי בהר ציון ובירושלים תהיה גאולה, כאמר ה', בקרב השרידים אשר קרא ה'". (1) "כי הנה, בימים ההם ובזמן ההוא, כאשר אחזיר את שבויי יהודה וירושלים, (2) אקבץ גם את כל העמים, ואוריד אותם אל עמק יהושפט; ואבוא לשפוט אותם שם בזכות עמי, מורשתי ישראל, אשר הם פיזרו בין העמים; הם גם חילקו את ארצי".– יואל 2:30 – 3:2 NKJV

בקטע זה מתוך נבואה רחבה יותר, יואל קושר באופן ספציפי את ישועת ישראל ואת איסוף שבויי יהודה בזמן "יום ה' הגדול". ישנם פסוקים רבים אחרים המקשרים את התכנסות בתי ישראל ויהודה ביום ה'. הנה מה שכתבה צפניה על אותו יום:

"(19) הנה, בעת ההיא אטפל בכל הפוגעים בך; אציל את הצולעים, ואאסוף את אלה שגורשו; אני אמנה אותם לשבח ולתהילה בכל ארץ שבה הם הושפלו. (20) בעת ההיא אחזיר אתכם, גם בשעה שאאסוף אתכם; כי אתן לכם תהילה ושבח בקרב כל עמי הארץ, כאשר אשיב את שבוייכם לנגד עיניכם", אמר ה'".  – צפניה 3:19-20 NKJV

ולסיום, הנה מה שישעיהו דיבר על יום ה':

"(9) לא יפגעו ולא יהרסו בכל הר קודשי, כי תמלא הארץ בדעת ה' כמים מכסים את הים. (10) "וביום ההוא יהיה שורש ישי אשר יעמוד כדגל לעם; כי הגויים יבקשו אותו, ומקום מנוחתו יהיה מפואר". (11) ויהי ביום ההוא [כי] יניח ה' ידו שוב בפעם השניה להשיב את שארית עמו שנותרו, מאשור וממצרים, מפתרוס וכוש, מעילם ושנער, מחמת ומאיי הים. (12) הוא יקים דגל לגויים, ויקבץ את מנודי ישראל, ויקבץ את מפוזרי יהודה מארבע כנפות הארץ". – ישעיהו י"א 9-12 NKJV

בשלב זה, כבר נכנסנו לשטח סוער ולכן נעשה כאן הפסקה כדי לעכל את הנקודות שהעליתי עד כה. אבל לסיכום, אני מציע שאנחנו צריכים להבין את התיחום שמספק יום האדון בין איך הדברים יהיו לפני ואחרי הזמן הזה. וכפי שראינו, בכל הנוגע להתכנסות לישראל, זוהי הבטחה שניתנה על ידי אלוהים שהוא יקיים כאשר הם יקבלו אותו כמשיח שלהם כאשר הוא יבוא שוב. בפעם הבאה, נפרק זאת עוד יותר כדי לענות על השאלה, אם ההבטחה להחזיר את ישראל לארץ אבותיה היא ביום ה', מה עלינו לעשות עם הקמת ישראל כאומה בשנת 1948 ועל סוגיות השורש הנוגעות לשלום (או היעדרו) במזרח התיכון?

"(37) "הוי ירושלים, ירושלים, ההורגת את הנביאים וסורקת באבנים את הנשלחים אליה! כמה פעמים רציתי לאסוף את ילדיכם יחד, כשתרנגולת אוספת את גוזליה תחת כנפיה, אבל אתם לא הייתם מוכנים! (38) "ראה! ביתך נותר לך שומם; (39) "כי אני אומר לכם, לא תראו אותי עוד עד שתאמרו: ברוך הוא הבא בשם ה'!" "" – מתי 23: 37-39 NKJV