אכן יש עת לבכות, ועת לצחוק; עת להתאבל, ועת לרקוד (קהלת ג' 4); ובכל זאת תמיד יש עת להתפלל. התפילה מראה שאנו שמים את מבטחנו באדון הראוי לאמון. התפילה היא ערוץ התקשורת שלנו עם אלוהים, להתפלל לא שהוא יהיה קרוב, אלא כי הוא קרוב.
התפילה עולה כמו קטורת לפני כס מלכותו של אלוהים, אשר לאחר מכן נאסף לתוך קערות (התגלות 5). קטורת זו, כפי שהודגמה במהלך הכהונה הלויית וכל שירותיהם היו פשוט צל של דברים שמימיים (אל העבריים 8:5), הונחה לפני הצעיף, לפני כסא הרחמים. הללויה, הצעיף נקרע כעת ואנו מוזמנים לבוא אל כס החסד בביטחון.
התפילה מסעירה את המקומות השמימיים כשאלוהים מקשיב ומגיב; דניאל התפלל מה שהניע את אלוהים לשלוח מארחים שמימיים (דניאל י' 12). לתפילתו של צדיק יש כוח רב כפי שהיא פועלת (יעקוב 5:16). תפילה משחררת כוח וסמכות כאשר אנו מתפללים בשמו של ישוע.
התפילה הצנועה והמכובדת ביותר אינה מבקשת דבר מעצמנו, אך אנו פשוט משתיקים את דברינו כדי לתת לאלוהים את כל תשומת הלב. כאשר אנו מתייצבים במקום של תפילת שלום באמצעות המתנה, אז יתחדש כוחנו.
כאשר הכלה מתפללת שהיא תבוא לפני אהובה בהערצה, היא לא רוצה דבר לעצמה, רק לתת לו את כל כולה. אך כאשר היא באה אל המלך עם עתירותיה, היא מוצעת באופן חופשי עד מחצית מלכותו (אסתר ה' 3). ובכל זאת, תפילת השיא של הכלה היא שאהובה יבוא לקחת אותה.
אשאיר אתכם עם המילים הנפלאות הבאות של ויליאם קופר:
"התפילה גורמת לענן החשוך לסגת,התפילה
מטפסת בסולם שראה יעקב,נותנת
תרגיל לאמונה ולאהבה,מביאה
כל ברכה מלמעלה.מרסנים את התפילה, אנחנו מפסיקים להילחם;
התפילה מאירה את שריון הנוצרי:
והשטן רועד כשהוא רואה
את הקדוש החלש ביותר על ברכיו.בעוד משה עומד בזרועות פרושות
לרווחה, ההצלחה נמצאה בצד של ישראל;
אבל כאשר, מתוך עייפות, הם נכשלו,
הרגע ההוא עמלק ניצח".
אני מתפלל שכולנו "נמשיך בהתמדה בתפילה, נקפיד עליה בהודיה". (קולוסים ד' 2), אמן.
