8 עתה היו באותה ארץ רועים שחיו בשדות והשגיחו על צאנם בלילה. 9 והנה, מלאך ה' עמד לפניהם, וכבוד ה' זרח סביבם, והם פחדו מאוד. 10 אז אמר להם המלאך: "אל תפחדו, כי הנה, אני מביא לכם בשורות טובות של שמחה גדולה שתהיה לכל בני האדם. 11 "כי נולד לכם היום הזה בעיר דוד מושיע, שהוא המשיח ה'. 12 "וזה [יהיה] האות לך: תמצא בייב עטוף בבגדים מרופדים, שוכב באבוס." 13 ולפתע היה עם המלאך המוני מארחים שמימיים ששיבחו את אלוהים ואמרו: 14 "תהילה לאלוהים במרומים, ועל פני האדמה שלום, רצון טוב לבני אדם!" – לוקס 2:8-14 NKJV
לילה אחד בבית לחם לפני אלפיים שנה, באלמוניות של אבוס יציב, נולד בן האלוהים, שבישרו המלאכים שמילאו את האוויר בשירת השמחה שלהם, "תהילה לאלוהים במרומים, ועל פני האדמה שלום, רצון טוב לבני אדם!". המשמעות האמיתית של מעשה האהבה חסר האנוכיות הזה של אלוהים היא מעבר לכל הבנה אנושית, ובכל זאת המסר שלו עדיין מצלצל היום ברור כפי שהיה באותו לילה לאלה שמוכנים להקשיב: "נולד לנו, מושיע שהוא המשיח האדון".
אכן חדשות טובות, משום שמעבר לכל המזימות של האדם, ההתנצחויות הפוליטיות, דחיפת האומות, העריצות והיריבות בין בני האדם, נותר אור שלעולם לא ניתן לכבותו. אור העולם הזה בא אלינו בצורה אנושית, כדי להיות אחד מאיתנו ולהזדהות איתנו. הדבר מתגלם כבשר ודם, ואלה שיקבלו אותו, הוא נתן את הזכות להפוך לילדיו של אלוהים. לכן יש במשיח הזדמנות לשינוי, לרפורמה רדיקלית, לישועה. כי למרות הראיות הנוראות לחטאינו המתמשכים, הסליחה עדיין מורחבת לנפש החוזרת בתשובה. אין לנו מושיע שאינו מכיר את צערנו, או רחוק מכדי להבחין בכל פצע שנגרם, אלא יש לנו בישוע את הביטוי האלוהי ביותר של אהבה שאי פעם עשה חסד לבריאתו, מכיוון שהוא הפך לאחד מאיתנו, לא רק במראה כאדם, אלא כאדם, בר האנוש כשה האלוהים, שלוקח את חטאי העולם. אבל יש עוד, כל כך הרבה יותר! כי ישוע הזה, יהיה אותו הדבר אתמול, היום ולנצח. הוא לא ישיל את המסגרת האנושית שלו, לא יאבד את אלוהותו, אלא לנצח יהיה אדם באופן מלא מכיוון שהוא אלוהים מלא ולכן חתם את גורלו לצמיתות עם גורלנו. הו, איזו תקווה הובטחה, איזו אהבה פרשה, אין פלא שהמלאכים שרו "שלום עלי אדמות, רצון טוב כלפי בני האדם!". זהו המסר של חג המולד, לא משנה באיזה יום או עונה, נכון לשמוח, נכון להודות, נכון להכריז את המסר שלו בקול רם וברור.
יש המדברים על ישועה ושיקום כל הדברים כחזרה לגן עדן, אבל אני מציע שלא כך. כמובן שיהיו שמים חדשים וארץ חדשה, אבל זה מעבר לגן עדן שאליו נחזור. כי בגן עדן, הנישואין היו בין אדם וחוה, לעולם לא השלמת הנישואין בין השה לאשתו. אדם נברא מן העפר, כמונו, אך לא נישאר כאלה, משום שכאשר ישוע קם לתחייה, הוא לא התרומם בצורה האדמית שבה הוא התגלם כבשר ודם, אלא הוא קם לתפארת. הגוף נזרע כגוף טבעי, אך הוא גדל לגוף רוחני, וככזה גופנו יהיה תואם לחלוטין כדי להתאחד עם גופו, כפי שמצהיר הדבר "ויהיו לבשר אחד".
בחג המולד הזה, מי ייתן ותדעו היטב את התקווה שמחכה לכם במשיח ישוע. מי ייתן ותקבל אותו שוב, לא רק כמושיעך, אלא כחתן שלך, בידיעה שהוא התחייב לנצח במערכת יחסים אוהבת איתך ולעולם לא ישתנה. הוא מחכה לך עכשיו, הוא מזמין אותך עכשיו, הוא בא אליך עכשיו. קבלו אותו לכן, פנו מקום בלבכם פעם נוספת, מעבר לעיסוק במסורות חג המולד, מעבר לייאוש מחוסר האונים שלנו, נולד לנו מושיע, שהוא המשיח האדון.
35 אך מישהו יאמר, "כיצד מגדלים את המתים? ועם איזה גוף הם באים?" 36 טיפש, מה שאתה זורע אינו נעשה חי אלא אם כן הוא מת. 37 ומה שאתה זורע, אינך זורע את הגוף הזה שיהיה, אלא רק תבואה – אולי חיטה או [דגן] אחר. 38 אך אלוהים נותן לו גוף כרצונו, ולכל זרע גוף משלו. 39 כל בשר [הוא] לא אותו בשר, אלא [יש] בשר אחד של בני אדם, בשר אחר של חיות, בשר אחר של דגים, [ו]בשר אחר של ציפורים. 40 [יש] גם גופים שמימיים וגופים ארציים; אבל התהילה של השמים [היא] אחת, ו[התהילה] של הארצי [היא] אחרת. 41 [יש] תפארת אחת של השמש, תפארת אחרת של הירח ותפארת אחרת של הכוכבים; שכן כוכב [אחד] שונה מכוכב [אחר] בתפארת. 42 כך גם תחיית המתים. [הגוף] נזרע בשחיתות, הוא גדל בשחיתות. 43 היא נזרעת בביזיון, היא מועלית לתפארת. הוא נזרע בחולשה, הוא עולה בשלטון. 44 הוא נזרע גוף טבעי, הוא גדל גוף רוחני. יש גוף טבעי, ויש גוף רוחני. 45 וכך כתוב: "האדם הראשון אדם אדם היה יצור חי". אדם האחרון [הפך] לרוח נותנת חיים. 46 אולם הרוחני אינו הראשון, אלא הטבעי, ולאחר מכן הרוחני. 47 האדם הראשון [היה] מן האדמה, [עשוי] עפר; האדם השני [הוא] האדון מן השמים. 48 כשם [שהיה] [אדם] העפר, כך [עשויים] אלה [עשויים] מעפר; וכשם [שהוא] [האדם] השמימי, כך גם אלה [שהם] שמימיים. 49 וכשם שנשא את צלם [האדם] של עפר, נישא גם את צלם [האדם] השמימי. – הראשונה אל הקורינתיים 15:35-49 NKJV
