"(1) לכל דבר יש עונה, עת לכל מטרה תחת השמים: (2) עת להיוולד, ועת למות; עת לשתול, ועת לקטוף את הנטוע; (3) עת להרוג, ועת לרפא; עת להישבר, ועת לבנות; (4) עת לבכות, ועת לצחוק; עת להתאבל, ועת לרקוד; (5) עת להשליך אבנים, ועת לאסוף אבנים; עת לחבק, ועת להימנע מחיבוק; (6) עת להרוויח, ועת להפסיד; עת לשמור, ועת לזרוק; (7) עת לקרוע, ועת לתפור; עת לשתוק, ועת לדבר; ( עת לאהוב, ועת לשנוא; עת מלחמה, ועת שלום" – קהלת ג' 1-8 NKJV
לאורך שנות השירות שלי, הייתה לי הזכות להתפלל עבור אנשים רבים, כל אחד עם המסע והאתגרים הייחודיים לו. מפגש אחד שבולט בזיכרוני הוא כשהייתי באפריקה, כאשר כומר מנוסה ניגש אלי בלב כבד. הוא התוודה בפניי על דאגתו המתמשכת מדברי נבואה שקיבל שנים קודם לכן בנוגע לחייו ולשירותו. למרות שציפה בקוצר רוח להגשמתם, הוא מצא את עצמו עדיין מחכה, מתמודד עם תחושת אכזבה ובלבול. כפי שאומר הפתגם, "תקווה דחויה עושה את הלב חולה" (משלי 13:12). ניסיונו של כומר זה אינו נדיר; רבים מאיתנו חשו את כובד משקלן של מילים נבואיות לא ממומשות שנאמרו עלינו. במקרים כאלה, אמונתנו יכולה לעמוד במבחן קשה, וספקות עשויים אפילו להתעורר כאשר אנו מתייסרים מדוע הדבר, שפעם הביא שמחה או תקווה כאלה, עדיין לא התממש.
אכן, ישנן סיבות רבות לכך שמילה נבואית עדיין לא התגשמה או אם אי פעם תתגשם. לא פחות מכך, ייתכן שציפיותינו אינן תואמות את העיתוי של אלוהים מכיוון שחסרה לנו בהירות לגבי העונה שבה הדבר אמור להתגשם.
אני רוצה להדגיש את הנקודה הזאת וכמה חשוב לנו להבין את המתאם הזה בין מילה נבואית לבין העונה שלשמה המילה הזאת שייכת, כי הרבה פעמים למילה נבואית יש תאריך תפוגה!
כשם שהפרי מבשיל בעונתו, כך גם התגשמות המילה הנבואית תואמת את עיתויו של הקב"ה. לא תמיד די בקבלת דבר נבואי בלבד; לפעמים הבנת העונה שאליה הוא שייך חשובה לא פחות.
כותב קהלת מודיע לנו "לכל דבר יש עונה", ואז מספק רשימה יפה של אירועים ופעולות שאנו מכירים היטב. הנקודה היא שלדברים יש עונה שאליה הם שייכים. דרושים חוכמה והבחנה כדי לדעת כיצד לחבור לדבר נבואי בעונתו ומתי למסור אותו בחזרה לידיו של אבינו האוהב, תוך אמון בעיתוי המושלם שלו.
אם איננו מסוגלים להרפות, הדבר שהתחיל כברכה יכול בקלות להפוך לנטל ולהשאיר אותנו נעולים בעבר זמן רב לאחר שרוח אלוהים מתחילה לנשוב לכיוון חדש.
אני מאמין שיש מילים שנאמרות עלינו שעלינו להרפות מהן לפני שנוכל להיכנס לעונה החדשה שיש לאלוהים. עיקרון זה יכול לחול גם ברמה הלאומית. אני מקווה שאתם שומעים אותי על זה, אני לא אומר לבטל דברי נבואה היסטוריים על עמנו שעדיין לא התגשמו, אבל אני אומר שמגיע זמן שבו חילופי העונות, והמילים האלה כבר לא תקפות עדיין יכולות להרחיק אותנו מאלוהים שאומר עכשיו.
אתם עשויים להיות סקרנים לגבי התוצאה עבור הכומר שהתמודד עם השאלות והחששות האלה. ובכן, אני שמח לומר שבזמן שחיכיתי לאלוהים, שמעתי ברוחי לייעץ לכומר להרפות מכל דברי הנבואה שהוא נאחז בהם, וכל אלה שלא פג תוקפם יחזרו אליו עם משיחה חדשה. אלוהים הביא את החוכמה שהיינו זקוקים לה שבעזרתה יכולנו להתפלל יחד בצורה היעילה ביותר. הקשיבו לחוכמת קהלת י"א 1
"השליכו לחמכם על המים, כי תמצאו אותו אחרי ימים רבים".
בהקשר זה, אם אנו רואים את "לחם" כדבר אלוהים, אנו יכולים להרפות וזה ייצור מרחב למצוא אותו שוב או שבו אלוהים ידבר משהו חדש, דבר "עכשיו" שיביא היערכות לתוך העונה שהוא מוביל אותנו.
בעודנו מנווטים במסע האמונה, הבה נחפש את הדרכתו של אלוהים בהבנת עונות חיינו, ומי ייתן ויהיה לנו האומץ לשחרר את מה שכבר אינו משרת את מטרתו, מתוך ביטחון שמי שהחל בעבודה טובה בנו יביא אותה להשלמתה (אל הפיליפיים 1:6).
