בלילה שלפני חנוכה חלמתי חלום שהטריד אותי מאוד במשך ימים רבים. הייתי עד למייס מעופף שהגיע מעל אנגליה מהחוף הדרומי. הוא בער באש מוזרה ונבהלתי מאוד מהמראה שלו. היא התקדמה ברחבי המדינה בסמכות מוחלטת ואיש לא יכול היה להימלט מהישג ידה או לברוח מדרכה. הבנתי שהמייס הוא כמו מלך שמייצג את ריבונותו בבתי המשפט ובממשל של האומה. אבל המייס הזה לא היה דומה לשום כלי ארצי, כי לא היה לו מטה שבאמצעותו אפשר היה להחזיק אותו, ואני התפעלתי ממה שראיתי וחיפשתי את הצוות, אבל לא מצאתי אותו, ודבר האדון בא לבריטניה ואמר, "'לא בכוח, ולא בכוח, אך על ידי רוחי אומר ה'. כאשר כבודו וממשלתו של אלוהים יבואו, הם לא יוחזקו ביד אנושית כלשהי. ריבונותי אינה עניין ששום בית משפט אנושי צריך לקבוע. שום השתייכות פוליטית לא תצווה על צעדיי או על גזרותיי, כי אני האדון אשר בראתי מאיש אחד את כל העמים לשכון על פני האדמה, וקבעתי את הזמנים שנקבעו מראש ואת גבולותיהם (מעשי השליחים 17:26). אם אתם מאשרים חוקים שאני לא מאשר או בונים עליהם יסודות אחרים מלבד דברי, האם לא תקצרו גם את שכר הרשע והשחיתות? אם אתה לא תכבד אותי, אז אני צריך לכבד אותך? אם תבחרו בנתיב שלא בחרתי, האם תצפו לברכתי? אתה אומר, 'תראו מה השיג כושר ההמצאה שלנו, תראו מה הידיים שלנו ייצרו!' אך האם אינכם רואים גם את המאזניים שלפיהם נשקלתם, ואת המוט שבאמצעותו נמדדת? אמור לי זאת: מי צדיק בקרבך? מי ללא חטא הוא יכול לעמוד לפניי? אם הייתי מכה את האומה, האם הייתם מתקרבים? האם לא תפנה אלי גם עכשיו כשמתקרב פסק הדין?"
וחיפשתי שוב את מטה ה' בכל הארץ אך לא מצאתי. והצטערתי מאוד ושאלתי את האדון: "האם אין אדם ראוי שיעמוד בפרץ למען העם הזה? האם אין אדם ראוי שיחזיק את מטכם בידו, כפי שעשו משה ואהרן שאולי יתערבו למען העם?" ובכיתי על עוונותינו וחטאינו כאומה. שאלתי את אלוהים, "כיצד אם כן נוושע מכיוון שאף אחד אינו צדיק לפניך, אדון ריבון?" ואז שמעתי קול אומר, "יש אחד ראוי, המחזיק את שבעת הכוכבים בידו, הוא האלפא והאומגה ומפיו יוצאת חרב פיפיות חדה להכות בגויים, אך אל תפחד, כי הוא עמד לפני אביו להתערב למענך."
"ועתה הקשיבו ודעו את תעלומת המייס המעופף שראיתם: נגזר טיהור על עמכם, ואש זיקוק תכבה מאת ה'. הדברים האלה חייבים לבוא, אבל בגלל תפילות הקדושים, בדין יהיו רחמים. מכות פצע יטהרו את הרע, וכך גם פסים במעמקי הלב. (משלי כ' 30)." שמע את דבר אלוהים: "מה היית מעדיף? האם עלי להפנות את פניי מעם שהבאתי, או מעם שאהבתי? האם עלי לשחרר אותך מהנדרים שנדרים לי על המזבח או מהברית שקושרת אותנו יחד? האם תעדיף את חנופת הנביאים שלא שלחתי או את האזהרה מחבר? (משלי כ"ז:5,6) שובו אלי", אומר אדון המארחים, "ואשוב אליכם. (זכריה א' 3) חזרו בתשובה ואני אחזיר לכם את הבריאות וארפא את פצעיכם". (ירמיה ל' 17)
ואז צעקתי לאלוהים, "הו אדון ריבון, אתה צדיק ואמיתי בכל דרכיך. יהי הדבר כפי שציווית, רק אל תקשה את לבבם של המושלים עלינו כפי שעשית פרעה, כדי שלא ירפה ואל תשחרר את עמך, אלא יפנה את לבם בענווה ובתשובה אליך כדי שיבקשו את עצתך ויכבדו את שמך בארץ הזאת. מיהו אלוהים כמוך, אשר מוחל על חטאים וסולח על העבירה של שארית נחלתו? אתה לא נשאר כועס לנצח אלא שמח להראות רחמים ואהבתך הנצחית (מיכה ז' 18 – 19) לכן אדון ריבוני אנו מתוודים בפניך על חוסר נאמנותנו ועבודת האלילים שלנו, על דרדרנותנו והידרדרותנו לאחור, על בגידתנו בישראל ועל כישלוננו לקיים את חוקיך בארצנו. אלוהים הרחום, כאשר אנו חוזרים בתשובה על כל חטאינו, חטאי המעשה וחטאי המחדל, אנו מבקשים את סליחתך. רחמו עלינו פעם נוספת ודרכו את חטאינו מתחת לרגליכם והשליכו את כל עוונותינו למעמקי הים"
לאחר מכן ראיתי את הכלה מתחבאת בין הצללים כשראשה בידיה מורכן ארצה והיא מתערבת למען האומה. ענוותנותה וחזרתה בתשובה היו כמו יופייה של הקדושה, וניחוח המור מילא את האוויר סביבה. ושמעתי אותה מדקלמת את המילים האלה: "הו אלוהים, אלה שמטרידים אותי התרבו! יש רבים שמתקוממים נגדי. רבים אומרים לי שאין עזרה באלוהיך. אבל אתה, אדון, מגן עלי, אתה כבודי ומרים ראשי. כשבכיתי אליך, שמעת אותי מהגבעה הקדושה שלך". (תהילים ג' 1 – 4) ואז הרימה הכלה את פניה לעבר האדון, וקול הכריז: "שלוש קרני שמן לכלה!" שאלתי את האדון על השמן, והוא אמר לי: "יש אספקת שמן שנשמרה לכלתי, ויינתנו שלוש משחות. באמצעותה אשקם את הכהונה הנבואית בארץ הזאת ואמשח אותה ללבוש את גלימת הנביא. באמצעותה אשיב את הכהונה בארץ הזאת ואמשח אותה לעמוד לפני בשם העם, ובאותה משיחה שקיבלתי למלך, אמשח אותה כדיאדם מלכותי וכתר תהילה בידי".
לאחר שהכלה נמשחה ללבוש את גלימת הנביא, היא קיבלה בקבוק שמן ושופר כדי למלא את התפקיד הנבואי בעם. ותקעה בשופר כבעלת סמכות גדולה לבשר את בוא יום ה', וצלילו נשמע מעל הארץ ומעבר לים לעמים רבים אחרים, ולכל אלה שנענו לקריאה ניתנה מידה של שמן, אך בקבוק השמן לא אזל.
ברגע שהכלה נמשחה להחזיר את הכהונה, היא הופקדה על צוות ארוך, והבנתי מדוע לא ראיתי את הצוות קודם לכן עם המייס. למרות שחיפשתי אותו, לא מצאתי אותו, כי שום יד אנושית לא יכלה להחזיק אותו, אבל הכלה יכלה להחזיק את המטה, כי היא נמשחה ובגלל שהיא קורנת מכבוד האדון. בתוכה לא הייתה שום תחבולה או טומאה, אבל בגדיה היו זרועים בשמן המשחה, ובדם השה. (שמות כ"ט 21) והיא קמה לשיר חדש, ורקדה על הארץ בקצב חדש, שלא נשמע כמותו מעולם בעם. לא מזכיר את התכנון האנושי, אלא את אלוהים, מלמעלה, אלא נטוע כעת על פני האדמה. והכלה הניחה את המטה שניתן לה על הארץ והיא פרחה בפריחת הדס ריחנית וענפיה פרושים ברחבי הארץ, כדי שרבים יוכלו לבוא בצלה. וזכרתי את דבר ה' דרך ישעיהו שאומר "דברי לא ישוב אלי ריק, אבל הוא ישיג את אשר ייעודי, ויצליח בדבר אשר שלחתי אותו". כי תצאו בשמחה ותובלו קדימה בשלום; ההרים והגבעות שלפניכם יפרצו בשירה, וכל עצי השדה ימחאו כפיים. במקום הקוץ יעלה הברוש; במקום הברייר יעלה ההדס; ויעשה שם לה', אות נצחי שלא ייגדע". (ישעיהו נ"ה 11 – 13)
