"שמע, אני אגלה לך סוד", אומר אדון המארחים. "כמו עלי שלכת שנאספו בערימות, יש אוצר על האדמה. כי יש הרבה נכסים רוחניים שנשארו מאחור בשדה הקרב. אני מצהיר לכם על כך, כמו חרבו של גוליית (שמ"א י"ז 49-51, כ"א 9), כלי הנשק ששימשו פעם את האויב יהפכו לאמצעי שבאמצעותו הוא יובס פעם נוספת. מה שנסתר יתגלה, מה שאבד יימצא, מה שנשכח ייזכר ומה שהושלך ייעוד מחדש לכבודי. אני מכריז שמשחות עתיקות יתגלו מחדש, הגרזן יעלה שוב לפני השטח ויונח על שורש העץ. לפיכך, אל תשנו את הגבולות העתיקים ואל תגדירו מחדש את מה שכבר גזרתי, משום שהמתנות שלי לאומה הזו הן בלתי חוזרות ומטרתי כאן נשארת. לא אבנה את הכנסייה שלי על יסודות חדשים ולא אשנה את דעתי כלפיכם. חפש ברשומה, חזור על עקבותיי, כי עתידך נמצא בעברך. אל תאמרו לעצמכם שאלוהים עושה דבר חדש, ראו שאני יכול ללכת לאן שאני רוצה ואני יכול לומר מה שאני רוצה, כי אני אומר לכם שאני האדון ואני לא משתנה. מי אמר לך את הזמנים והעונות? מי הנחה אותך בדרך שבה עליך ללכת? האם הם עמדו בבתי המשפט שלי או הבינו את דרכי? האם קשה לכם מדי לבוא בפניי? האם הפקודות שלי הן מעבר להישג ידך? אל תאמר מי יעלה השמימה עבורנו (דברים ל' 11), כי אני אקים את מועצתי ביניכם על הארץ. תראה, גם עכשיו החמ"ל שלי פתוח".
