כשהתכוננתי לשתף על הכלה בפגישה לאחרונה, רוח הקודש התעוררה בתוכי וחשפה משהו שמצאתי מטריד מאוד, ומאתגר מאוד. אני מתכוון לתפילת ההסכמה האולטימטיבית בין שמים וארץ בהתג' 22:17 "הרוח והכלה אומרות בוא". זהו קטע מוכר מאוד, ואני מתייחס אליו רבות בכהונתי משום שהוא כתב מפתח בהבנת טבעם של הדברים בעתיד. וזו הנקודה, ראיתי את התפילה הזו רק כמשהו שיקרה בעתיד, ולא משהו שהכנסייה יכולה להתפלל עכשיו. אכן, כשחשבתי על כך הייתי עצוב כי הרגשתי בתוכי שאני רוצה לבקש מהאדון לחזור. הייתה תשוקה מושרשת שקראה לישוע לבוא ולמלוך בגוף על פני האדמה ולהקים את מלכותו המושלמת. הייתי גם עצוב, כי ככל שחשבתי על זה יותר, הבנתי כמה מעט הכלה מתפללת את התפילה הזו. היא נאמרת כמובן בתפילת האדון "מלכותך תבוא, מלכותך תיעשה על הארץ כפי שהיא השמים", אך אפילו אז היא יכולה להיות נעדרת מכל געגוע בין החתן והכלה, והאם אנו מתפללים זאת עם הרעיון שישוע יחזור לארץ כדי לשקם את המלכות, או שהמלכות תתגלה על פני האדמה באמצעות הכנסייה? מתי בפעם האחרונה ביקשנו מאלוהים לשוב בכבוד? כמובן, אנו מבקשים ממנו להיות נוכח איתנו מבחינה רוחנית, לבוא אלינו באסיפות שלנו, אבל אני מדבר על התכנסות למטרה הספציפית של לבקש מהאדון לחזור כמו בביאתו השנייה.
בכל פעם שלימדתי על הכתוב הזה בעבר, שיתפתי שהרוח תמיד אמרה "בואי", אבל הכלה לא אומרת "בואי" כי ראשית היא לא יודעת שהיא כלה ושנית כי היא עדיין לא מוכנה. זו הייתה הנקודה השנייה שהרגשתי שהובילה אותי לחקירה מחודשת. אחרי הכל, בזמן ישועתו של אדם, אנו יודעים שלעתים קרובות אדם עשוי שלא להרגיש מסוגל להתפלל את תפילת "החוטאים" בגלל מודעות למצבו מעורר הרחמים, והוא מעדיף לתקן את הדברים בחייו תחילה, כאשר הוא מרגיש טוב יותר עם עצמו. כמובן, אנו יודעים שזה לא אפשרי, מפני שעבודת ההתחדשות היא דבר שרוח הקודש יכולה לעשות רק לאחר שנמסור את חיינו לאלוהים ונבקש ממנו לבוא אל לבנו. זה הוביל אותי לתהות האם בדרך דומה, על ידי כך שביקשתי מהאדון לבוא שוב, (שזה גם חלק מתהליך הישועה אל העברים ט' 28 כך שהמשיח הוקרב פעם אחת כדי לקחת את חטאי הרבים; והוא יופיע בפעם השנייה, לא כדי לשאת חטא, אלא כדי להביא ישועה לאלה שמחכים לו.) שזה יפתח דלת לרוח הקודש לנוע בתוך כנסיית כלות בצורה כזו שלא הייתה מתרחשת אחרת. או במילים אחרות, בכך שאנו מבקשים מישוע "לבוא" אנו גם מבקשים מרוח הקודש לבוא לכנסייה ולעזור לה להשתנות בזהותה ובהכנתה להפוך לכלה עליה קראנו בפס' 45.
בנות מלכים הן בין נשותיכם הנכבדות; מימינך נמצאת הכלה המלכותית בזהב של אופיר. הקשיבי, בתי, ושימי לב: שכחי את עמך ואת בית אביך. תן למלך להיות מוקסם מיופייך; כבד אותו, כי הוא אדונך. העיר צור תבוא עם מתנה, אנשים עשירים יבקשו את טובתך. כל המפוארת היא הנסיכה בתוך חדרה; שמלתה שזורה בזהב. בבגדים רקומים היא מובלת אל המלך; חברותיה הבתולות הולכות אחריה – אלה שהובאו להיות איתה. מובלים פנימה בשמחה ובשמחה, הם נכנסים לארמון המלך. תהל' מ"ה:9-15 [פתח בתוכנת התנ"ך לוגוס (אם זמינה)]
ככל שחשבתי על כך יותר, כך התרגשתי יותר, כאילו הרוח שבתוכי רוקדת משום שגיליתי פתאום, (לא שזו באמת התגלית שלי), את המפתח החדש הזה כדי לפתוח מהלך נפלא של רוח הקודש בסיוע לכלה להתכונן. ואם זה היה נכון, שקהילת הכלות חייבת להתפלל את התפילה הזו עכשיו ולא כשהיא חושבת שהיא מוכנה, אז הרגשתי קריאה חדשה להכריז את האמת הזו כחלק מרכזי מהמנדט של משימת טיים אאוט. אז נכנסתי לעונה חדשה של לימוד ותפילה, ביקשתי מהאדון לחדד את המסר הזה ולעזור לי לראות את מה שאני צריך לראות, ולהשליך את מה שהיה בטעות. זה הוביל לסדרת לימוד זו הנקראת "שלוש תפילות שרק הכלה יכולה להתפלל". ובעזרתנו לענות על השאלה, האם אנחנו באמת יכולים וצריכים לבקש מהאדון לבוא עכשיו, התשובה המודגשת היא כן! למעשה, הפסוקים האחרונים של התנ"ך מסתיימים בתפילה זו ממש של השליח יוחנן – אמן. בוא, אדון ישוע.
מי שמעיד על הדברים האלה אומר: "כן, אני בא בקרוב". אמן. בוא, אדון ישוע. חסדו של ישוע אדוננו יהיה עם עמו של אלוהים. אמן. מהדורה 22:20,21
האם אתם יכולים לדמיין את הכנסייה האזורית מתכנסת יחד בזמן של פולחן מיוחד כדי לבקש מהאדון לחזור? האווירה טעונה בגעגועים עמוקים כשהכלה קוראת לחתן לבוא. מה יקרה בפגישה כזו? כיצד תגיב רוח הקודש? כיצד הכנסייה תשתנה, והאזור יושפע כאשר אירוע כזה יתרחש? איזה חזון מדהים. אני יכול לחשוב על סיבות רבות מדוע זה לא יכול לקרות, אבל בכל מקרה, האם זה לא מדגיש את הסיבה מדוע עלינו להתפלל את התפילה הזו באופן גופני? אפילו אם שובו של האדון הוא עדיין זמן ממושך בעתיד, האם ייתכן שכנסיית הכלות יכולה באמת לשנות מתי יהיה היום הזה? אני מאמין שהכנסייה יכולה לחולל שינוי, כפי שפטרוס כותב, "בעודכם מצפים ליומו של אלוהים ומזרזים את בואו". 2 חיות מחמד 3:12
