הכרת אלוהים

מעל לכל דחיפות אחרות הניצבות בפני המצב האנושי, אין כיום או בכל נקודת זמן אחרת גדולה כמו הכרת האל. חוויה זו של הכרת אלוהים אינה מפגש חד-פעמי או ידע אינטלקטואלי בלבד, אלא היא לב ליבו של המסר הנוצרי שלנו, שאלוהים הפך את עצמו לזמין כדי לבוא במגע עם האנושות במערכת יחסים אינטימית עמוקה עם כל אדם באופן שהוא אישי לחלוטין ומשנה לחלוטין.

שורש כל בעיותינו אינו שאלוהים נטש אותנו או אינו מעוניין במצבנו, אלא שלא הכרנו את אלוהים מספיק כדי להפיג את פחדינו ולציית לנוכחותו הנצחית. כאשר אנו מאבדים קשר עין עם אלוהים, אנו למעשה מאבדים את הראייה של מי שאנחנו, משום שאנו לא פחות מאשר נבראנו בצלם אלוהים, לא להכיר את אלוהים, פירושו לא להכיר את עצמנו, או את מטרתו לחיינו.

אלוהים הוא נצחי, בלתי משתנה בטבעו, הוא לא יכול להיות שום דבר אחר מאשר מי שהוא תמיד היה, הוא עכשיו ותמיד יהיה. אלוהים הוא רוח. אלוהים מושלם להפליא, יצירתי תמיד, אוהב לחלוטין וטוב לב באופן עקבי. מה שאלוהים עושה הוא לא עושה מתוך צורך, או שאפתנות, או עם שום דבר להוכיח. הוא בטוח מאוד במי שהוא. אלוהים קדוש, והוא אור. אלוהים הוא שלמות בהתגלמותה, ואלוהים הוא אהבה.

כל מה שאלוהים עושה הוא יותר מעבודה, זהו ביטוי של עצמו לעולם שהוא ברא לכבודו ולהנאתו. התג' ד' 11 שלא כמו האדם, הוא אינו מכוון עבודה, אלא בוחר לגלות את עצמו מכיוון שלבו הוא להרעיף עלינו את מלוא מידת טוב לבו ואהבתו, ולמשוך אותנו אליו כדי שנוכל ליהנות יחד ממערכת יחסים איתו ללא פחד אלא בשלמות של אהבה ואחדות.

הקב"ה אינו מתייחס אלינו על בסיס השכל או ההבנה שלנו, אלא על בסיס אמונה, שאנו בוחרים להאמין שהוא מי שהוא אומר שהוא. המיזם הזה להכרת אלוהים צריך להיות בלב כל המאמצים שלנו והסיבה למוטיבציה שלנו. אלוהים רוצה את ליבנו, כי הוא רוצה שנדע את שלו.

בעולם שבו אנו חיים כיום, איננו זקוקים לתוכניות נוספות או אפילו לכנסיות נוספות, כפי שאנו זקוקים ליותר מאלוהים עצמו. כי במאמצינו להביא שינוי לאחרים, עלינו קודם כל להשתנות. אבל יותר מזה כדי להשתנות ללא הרף מתהילה לתהילה, להגיע למקום של נטישה מוחלטת של כל העצמי והחשיבות, למקום לרגלי המאסטר להקשיב לקולו, ולשתות מהאביב הנצחי שלו. עלינו להיות פחות שהוא יכול להיות יותר. שום מאמץ אנושי לעולם לא יצליח בכוחות עצמו, רק מה שבא ממקום האינטימיות והדבקות בו יכול להניב את הפרי הדרוש ושעבורו מבקש האב כגינון.

יש צורך בבנייה מחדש רדיקלית של תשתיות חיינו ומשרדינו, שכן בעיסוקנו טמונה הסכנה שלנו. אנחנו צריכים פסק זמן. המסע אל הארץ המובטחת שלנו אינו אפשרי בשום דרך אחרת. איננו יכולים להגיע למקום שבו אנו צריכים להיות באמצעות מאמץ אנושי, תכנון, חוכמה ואסטרטגיה בלבד. בסופו של דבר, רק אלוהים יכול לקחת אותנו לשם, והוא יעשה זאת לאחר שננטוש את עצמנו לדרכיו הלא יודעות של אלוהים, אך נבטח בטבעו העקבי שהוא מסוגל.

ללא הכרה עמוקה ואינטימית של אלוהים, זה כמו לנווט בים החיים ללא מצפן. כי אלוהים הוא הצפון האמיתי שלנו. כאשר אנו מכירים את אלוהים, אנו מתמלאים בחייו של אלוהים ובשמחה הנובעת מנוכחותו. כאשר אנו מכירים מישהו ממש טוב, אנו לומדים לדעת מה הוא חושב, מה הוא היה אומר או עושה במצב נתון, ומה הרצונות שלו. נדע מה הם אוהבים ומה לא, והאם ניתן לסמוך על האדם או לא.

זה חשוב ביותר בגישה שלנו לכל מה שאנחנו עושים. כי עלינו להכיר את דעתו ולבו של אלוהים כשהוא מתגלה אלינו. כי ללא התגלות איננו יכולים להתקדם מעבר לפרספקטיבה, למצב או למגבלות הנוכחיים שלנו, אך אל הלא נודע עלינו ללכת, שכן כאן אלוהים מוביל אותנו, ולכן עלינו לשמוע את קולו, ולדעת את דרכיו. ידע זה הוא זכות אך זמין באמצעות החיים המתמשכים בנוכחותו.

אז בתור טיים אאוט מיסיון אינטרנשיונל, איפה מתחיל המסע שלנו? אנו תנועה ומאמינים שיש לנו קריאה חיונית לעולם כיום, לחפש את אלוהים כדי שנכיר אותו, ושכאשר נכיר אותו, נוכל להכיר את עצמנו, מי אנחנו ואת מקומנו בתוך מטרתו הנצחית. יש שיר בגן עדן שפועם בקצב שונה מזה שרבים שומעים כרגע. עלינו ללמוד לראות את הדברים מנקודת מבט אחרת, מנקודת מבט גבוהה יותר, מנקודת מבט שמימית.

עכשיו אלה חיי נצח: שהם מכירים אותך, האל האמיתי היחיד, ואת ישוע המשיח, שאותו שלחת. יוחנן 17:3

ישוע ענה: "האם אינך מכיר אותי, פיליפוס, אפילו לאחר שהייתי בקרבך זמן כה רב? יוחנן 14:9

יתר על כן, אני מחשיב כל דבר כהפסד בגלל הערך העולה של הכרת ישוע המשיח אדוני, שלמענו איבדתי את כל הדברים. אני מחשיב אותם כזבל, כדי שאוכל לזכות במשיח ולהימצא בו, שאין לי צדקה משלי שבאה מהתורה, אלא צדקה שבאה דרך האמונה במשיח – הצדקה שבאה מאלוהים על בסיס אמונה. אני רוצה להכיר את המשיח – כן, לדעת את כוח תחייתו והשתתפותו בסבלותיו, להיות כמוהו במותו, וכך, איכשהו, להגיע לתחיית המתים. לא שכבר השגתי את כל זה, או שכבר הגעתי למטרה שלי, אבל אני לוחץ לאחוז במה שישוע המשיח תפס בי. פס' 3:8-12

ירמ' ט' 23,24 זה מה שאלוהים אומר: "אל יתפאר החכם בחכמתם או בחוזק בכוחם או בעשיר להתפאר בעושרם, אלא מי שמתפאר בכך: שיש להם את ההבנה להכיר אותי, שאני האדון, העושה חסד, צדק ויושר עלי אדמות, כי באלה אני מתענג", מכריז האדון.

ירמיה ל"א 34 הם כבר לא ילמדו את רעיהם, או יאמרו זה לזה, 'דע את אלוהים', כי כולם יכירו אותי, מהמעט שבהם ועד הגדול ביותר", מכריז אלוהים. "כי אסלח לרשעותם ולא אזכור עוד את חטאיהם".

הוס 6:3 הבה נכיר באלוהים; הבה נמשיך להכיר בו. ככל שהשמש תזרח, הוא יופיע; הוא יבוא אלינו כמו גשמי החורף, כמו גשמי האביב שמשקים את האדמה".

השנייה לקור' ד' 6 כי אלוהים, אשר אמר, "תן לאור לזרוח מתוך החושך", גרם לאורו לזרוח בליבנו כדי לתת לנו את האור של הידע על כבודו של אלוהים המוצג בפני המשיח.

אל העברים ח' 11 הם כבר לא ילמדו את שכניהם, או יאמרו זה לזה, 'דע את אלוהים', כי כולם יכירו אותי, מהמעט שבהם ועד הגדול ביותר.

מתי 7:23 אז אני אומר להם בפשטות, 'מעולם לא הכרתי אתכם. הרחק ממני, אתם הרשעים!'

רומים י"א 33 הו, עומק עושר החוכמה והידע של אלוהים! כמה בלתי ניתנים לחיפוש שיפוטיו, ונתיביו מעבר להתחקות!

אפס' ג' 8 לי, שאני פחות מכל הקדושים, ניתן חסד זה, שעלי להטיף בקרב הגויים את עושרו הבלתי ניתן לחיפוש של המשיח;

תהלים 27:8 כאשר אמרת, "חפש את פניי", לבי אמר לך, "פניך, אדון, אני אבקש."

אם אנו מכירים את אלוהים, אז נלמד לשמוע את קולו יוחנן 10:4. קולו אינו דומה לשום קול אחר, הוא יכול להיות כמו רעם, או קול קטן עדיין כמו לחישה ברוח עמ' 29

"אבא, פאר את שמך!" ואז הגיע קול מן השמים, "היללתי אותו, ואפאר אותו שוב". הקהל שהיה שם ושמע אותו אמר שהוא רעם; אחרים אמרו שמלאך דיבר אליו. יוחנן י"ב:28,29

אחרי רעידת האדמה באה שריפה, אבל אלוהים לא היה באש. ואחרי האש באה לחישה עדינה. מלכים א' י"ט 12

כמו אליהו, ייתכן שהיינו עדים לגילויים אדירים של כוחו של אלוהים, או שאנו מייחלים לגילויים כאלה לבקר אותנו שוב, אך אלוהים לא היה ברוח, ברעידת האדמה או באש. לא גילוי עוצמתו הוא שהניע את אליהו או מה שהיה זקוק לו, אלא קולו הדומם הקטן של אלוהים שנגע בנפשו עמוק יותר מכל דבר אחר. זה המקום שבו אנו יכולים למצוא את עצמנו היום, בתרבות שיכולה להשתוקק לכוחו הגלוי של אלוהים יותר מאשר לנוכחותו הגלויה של אלוהים. אסור לנו להרשות לעצמנו שום נחמה או עצמאות המסתתרת מאחורי ההפגנות החיצוניות של כוחו של אלוהים, כי אם איננו יכולים לשמוע את קולו של אלוהים, איננו צאנו ואיננו מכירים את אלוהים כפי שעלינו להכיר אותו.

בראשית היה הדבר, והדבר היה עם אלוהים, והדבר היה אלוהים. יוחנן 1:1 אמרנו שאלוהים מתבטא ללא הרף. ביטוי הוא תקשורת, והביטוי האולטימטיבי של טבעו של אלוהים עצמו הוא באמצעות ישוע, המתואר כאן בבשורת יוחנן כדבר. ישוע הוא הביטוי של אלוהים לעולם שאנו עשויים להכיר אותו. הבן הוא זוהר כבודו של אלוהים והייצוג המדויק של ישותו, המקיים את כל הדברים באמצעות דברו רב העוצמה. (אל העברים א' 3) הבן הוא צלמו של האל הבלתי נראה, הבכור על פני כל הבריאה. (קול' א' 15). וכך במשיח ודרך המשיח אנו רואים את אלוהים ומסוגלים להכיר את אלוהים. רק באמצעות מערכת יחסים אינטימית עם ישוע המשיח אנו באמת מסוגלים לראות ולשמוע. על ידי העלייה לרגל הפנימית של נשמתנו, החיפוש אחר אלוהים, הבלגן והרעש שמעסיקים כל כך את מוחנו ולבנו דוממים, ואנו מגלים שהמסע הפנימי מוביל אותנו אל עצם נוכחותו של אלוהים. כפי שכותב המזמור "היו שקטים ודעו כי אני אלוהים" תהלים מ"ו 10

בעודנו יוצאים למסע אל טבעו והתגלותו של אלוהים, אנו דורכים על אדמת הקודש. ואם נמצא את עצמנו שם בקודש הקודשים, אז אין לנו עוד לאן ללכת, והיינו רוצים שנישאר שם לנצח, אלא שנשמע גם את קולו של אלוהים, כמו ישעיהו שלאחר שראה את ה' במקדשו, שמע את קולו קורא "את מי אשלח? ומי ילך עלינו?" ישע' ו' 8

זהו תמיד התהליך של אלוהים. איננו יכולים לבוא אלא אם כן הוא ימשוך אותנו תחילה ליוחנן 6:44, אבל הוא ימשוך אותנו אל עצמו תחילה, כדי שנוכל להיות איתו תחילה, וזו ההסמכה שלנו שעלינו להישלח ממנו. כי הוא לא יכול לשלוח אף אחד אלא אם כן יש להם קודם את לבו ומכירים את קולו. שוב ושוב אנו רואים את התהליך הזה, לא מעט אצל תלמידיו של אדוננו. "ישוע עלה על צלע הר וקרא לו למי שרצה, והם באו אליו. הוא מינה שנים עשר כדי שהם יהיו איתו ושהוא ישלח אותם להטיף" מרקוס 3:13,14 תחילה להיות עם ישוע, ואז לשלוח להטיף. להטיף מה? להטיף את מה ששמעו בנוכחותו. באופן דומה, במעשי השליחים, לאחר ריפויו של האדם הצולע, פטרוס ויוחנן נעצרו ונחקרו על ידי זקני התורה, שליטי ומורי התורה, ונדהמו ממה שפטרוס ויוחנן השיבו לשאלתם, הם קישרו שפטרוס ויוחנן היו אנשים רגילים חסרי השכלה, אך הם היו עם ישוע (מעשי השליחים 4:13)

וכך, כמשימת פסק זמן, אנו קוראים לכנסייה, כלתו, לגלות מחדש את הנתיבים העתיקים ולהצית מחדש להבה של תשוקה לאינטימיות עם אלוהים. העולם זקוק לגברים ונשים שמכירים את אלוהים לעומק. שחייהם הוצתו באש קדושה, שכמו ישעיהו, כמו פטרוס ויוחנן ורבים אחרים כמו ענן של עדים שחדרו דרך מסך אי-הידיעה, ומצאו את עצמם בנוכחותו המודעת והמוחשית של האל הכול יכול. זוהי קריאתנו הראשונה, להכיר את אלוהים ולהכיר אותו.

ממקום זה של עמידה אנו יכולים לשמוע את שירת השמים, והרמוניה לקצב שלה. אנו אכן יכולים לשמוע את המסר הזורם מלב לבו של אלוהים. זה הדבר היקר ביותר בעולם כולו להתעורר על ידי לחישת אלוהים, להגיע להבנה, שבדור הזה היום, אלוהים מחפש את אלה שאוהבים מבשרים ירוצו עם המסר של מטרתו הנצחית. המטרה שיצאה לדרך, הרבה לפני שהוא דיבר אי פעם אל תוך החשכה "יהי אור", והרבה לפני שהגאולה הפכה אי פעם לנחוצה, נראית לעין גלויה בתוך דברו.

זוהי התכלית הנצחית שחיפשנו בערגה בכתבי הקודש כדי למצוא, והתעוררנו אליה בחסדו הריבוני של אלוהים. איננו הראשונים, ולא נהיה האחרונים להיכנס להתגלות זו, מכיוון שהרוח שרה מאז ומתמיד את השיר הזה, וההתגלות נמצאת שם כדי להימצא על ידי כל מי שייכנס למסתורין שהוא אלוהים. ולכן איננו טוענים או מתגאים, אלא רק מודעות מפוחדת לכך שאנו נושאים את מסר לבו, אך עלינו להכריז עליו בקול רם ככל שנוכל, לעתים קרובות ככל שנוכל, עד כמה שנוכל.