אחדות בגוף המשיח – התנאי המוקדם לתחייה, שינוי לאומי והיסוד לכלת המשיח
במסר זה ברצוני להפנות את תשומת הלב לתפקידה של הכנסייה בתכליתו הנצחית של אלוהים. תחילה נעסוק במהותה של הכנסייה ומהי המלכות, ולאחר מכן נתאר כיצד, על פי כתבי הקודש, אלוהים רואה את הכנסייה מנקודת מבט טריטוריאלית או גיאוגרפית ולא דתית, דבר שיש לו השלכות גדולות על אחדות הגוף ועל ההנהגה האפוסטולית או הטריטוריאלית.
אלוהים תמיד רצה לגלות את כבודו ולחיות את עצמו עם האדם על פני כדור הארץ.
הכתוב מצהיר כי… "הארץ היא ה' ומלואה" תהל' 24 נ' 1, אך אלוהים אינו יכול לעמוד בחטא ולכן אינו מסוגל למעשה 'לשכון עם האדם על פני האדמה' עד שהאדם עצמו יתחדש והחברה שבה הוא חי תשתנה. לאלוהים יש תוכנית לשיקום ושינוי של כל בריאתו, ואת זה הוא יעשה באמצעות שינוי האומות. הוא בחר בכנסייה ככלי שלו לשינוי הזה.
נתחיל עם כמה פסוקי מבוא.
שאול אומר באפס' ג' 10… "הבינו את המסתורין של המשיח אשר לא נודע לבני האדם בדורות אחרים כפי שהוא התגלה כעת על ידי הרוח לשליחיו הקדושים ולנביאיו של אלוהים. על אף שאני המעט מכל אנשיו של אלוהים, החסד הזה ניתן לי……. להבהיר לכולם את ניהול התעלומה הזו. זהו המסתורין שהוא הסתיר באלוהים במשך עידנים קודמים, ……. שעכשיו, באמצעות הכנסייה, חוכמתו המגוונת של אלוהים צריכה להיות ידועה."
ורומים ח' 19-22 מזכיר לנו כי " כל הבריאה נאנקת לראות את 'בני אלוהים' מתגלים על פני האדמה". ההבטחה היא שיום אחד…. "ותמלא הארץ בידיעת כבוד ה' כמים מכסים את הים" חבקוק 2 נ 14
זו מטרתו של אלוהים והוא יגשים אותה. אלוהים הוא אלוהי העמים ודאג ל"ריפוי האומות". בסופו של דבר, מטרתו תבוא לידי ביטוי תחילה ב"ריפוי (או שינוי) האומות" (התג' כ"ב 2) ולאחר מכן באמצעות האומות.
אלוהים הוא אלוהי העמים
אלוהי כתבי הקודש מכיר באומות ובלאומיות, אך לא באימפריות או בסדרי עולם. בבראשית 17:4 אנו מוצאים את הבטחת הברית הראשונה של אלוהים לאברהם שבאמצעותו "ונברכו כל העמים אשר על פני האדמה". … "באשר לי, הנה, בריתי עמכם, ואתם תהיו אביהם של המון עמים.
דור 18 v18. Ps 22 v 28 ו Ps 47 v 8 מזכיר לנו כי ….." אלוהים שולט (או מולך) על האומות"
בתהילים מ"ו:10 הוא מבטיח לרומם את ישראל "מעל לגויים".
בתהילים ס"ו 7 "עיניו שומרות על העמים"
ובפס' ט"ו 3 "ויכריז על כבודו בין העמים"
כן, אלוהים אוהב את העמים ורוצה להפגין באמצעותם את סמכותו ואת כבודו. כדי לעשות זאת, הוא צריך קודם כל לשנות אותם.
כולנו רוצים לראות שינוי במדינה שלנו, לא? אנחנו מתפללים באופן קבוע ….." מלכותך תבוא, מלכותך תיעשה בארץ כמו בשמים"…….
אך הכנסייה היא התוכנית היחידה שיש לאלוהים לשינוי האומות. יש תוכנית א' אבל אין תוכנית ב'. הכנסייה היא תוכניתו של אלוהים א'.
הבה נחזור לפסוק המפתח ……."שכעת, באמצעות הכנסייה, חוכמתו המגוונת של אלוהים צריכה להיות ידועה." אפס' ג' 10
פסוק זה אומר לנו שהכנסייה היא האמצעי היחיד שלו להגשים את רצונו ולבסס את מלכותו כאן על פני כדור הארץ.
עם זאת, האמת היא שלעולם לא נשיג זאת כל עוד הכנסייה נמצאת במצב של חוסר אחדות. ישוע התפלל שנהיה אחד, אך גם היום, 2000 שנה מאוחר יותר, הכנסייה כה מפולגת, כה דתית מצד אחד או אינדיבידואליסטית ובדלנית מצד שני.
באתי מרקע אוונגליסטי של צבא הישע. שני הוריי היו קציני צבא הישע ומטיפים גדולים. פרשתי מוקדם מ-37 שנות הוראה בבית ספר תיכון באנגליה וב-2003 יצאתי להטיף בעצרות אוונגליסטיות בחלקים רבים של אפריקה. מה שראיתי כשנסעתי לראשונה לחו"ל בשליחות החריד אותי ושינה את המסלול והמיקוד של השירות שלי לנצח.
ראיתי את ריבוי הכנסיות, לפחות עשרים בערך באותו אזור קרוב, כולן מתחרות זו בזו, עם דוברים חיצוניים של מערכת הרש"פ שמשמיעים את המוזיקה שלהם לשכונה, או עם כומר שמטיף בקול רם ומרגש מאוד, שלעתים קרובות מנוקד בדיבור בלשונות. גם זה שודר דרך הרמקולים החיצוניים ושימש רק כדי לבלבל ולהרחיק את הקהילה המקומית. ראיתי פעמים כה רבות את הכמרים הלא מיומנים והלא מלומדים הדורשים ציות מוחלט מקהילותיהם ולעתים קרובות אוסרים כל קשר עם חברי כנסייה מהכנסיות האחרות באזורם, בכאב של תקשורת לשעבר.
זה לא המצב של כל הכנסיות, כמובן, ויש כמה ביטויים נפלאים של הכנסייה היום ברחבי העולם, אבל זה נכון שיש כל כך הרבה נוהגים רעים וכל כך הרבה שחיתות גם. אין ספק שהכנסייה אינה הכוח המאוחד שישוע התפלל עבורו.
אילוסטרציה מחוויית השליחות שלי
נכנסתי ברכב למשימה בעיירה גדולה במערב קניה כשראיתי מסע צלב נערך בשוק. "נפלא!" אמרתי לעצמי. "הכנסייה חיה כאן!"
כשנסעתי הלאה ברחוב ראיתי מסע צלב נוסף.
"אולי הכנסייה בכל זאת לא כל כך בריאה כאן", חשבתי.
ואז שוב ראיתי עוד אחד ועוד אחד כשנסעתי הלאה לאורך הכביש הראשי דרך העיירה.
"מה קורה כאן?" צעקתי לאלוהים. לפתע ישוע צעק בחזרה.
"הכנסייה שלי היא כמו סופרמרקט כאן. ' בוא וקח את ישוע שלי. שלנו יותר טוב משלך!' ”. הייתי מזועזעת.
אחדות בגוף המשיח היא תנאי מוקדם לשינוי של כל אומה.
אלוהים רוצה לברך את קהילתו ולשפוך את משיחתו על עמו כדי שיעשה את עבודתו, אך הוא לא יעשה זאת, במידה שהוא משתוקק לה, כאשר אין אחדות אמיתית.
פס' 133 מבהיר שיש ברכה שיש לקבל שאלוהים משתוקק לתת. אולם, על פי פסוק זה, רק במקום שיש אחדות 'מצווה ה' את הברכה'.
רצונו הוא שנעבוד יחד כגוף אחד לא רק בתוך הקהילה שלנו אלא בכל הקהילות. לא רק בעדה שלנו, אלא בכל הזרמים. למעשה….. ברחבי הכנסייה העולמית.
ישוע נואש לראות את זה קורה. הוא התפלל שזה יהיה כך ביוחנן 17 נגד 21 ו 23. …. "אבא, אני מתפלל שהם יהיו אחד, אפילו שאנחנו אחד. אני בך ואתה בי ואנחנו בהם….. שהם באמת אחד… כדי שהעולם יאמין"
נחזור לכתבי הקודש המרכזיים הללו מאוחר יותר, אך ראשית עלינו להבין מהי הכנסייה השונה מהמלכות ומי הוא זה שבונה את הכנסייה.
מהי הכנסייה?
- ה'קהלת' או 'הקריאה' הם אלה שמופקדים להכריז כי………… "מלכות אלוהים באה" מרקוס 1 v 15. במתי 10 v 7 אנו קוראים כיצד ישוע ציווה על תלמידיו ללכת ו… "בעודכם הולכים, הכריזו על המסר הבא: 'מלכות השמיים התקרבה'".
- זהו האמצעי שבאמצעותו הוא יבטא את כבודו ואת סדרו. אפס' 3 מול 10
- זהו הכלי שבו הוא ישתמש כדי לשנות את העולם שבו אנו חיים. אפילו הבריאה מחכה להתגלותה. רומים 8 נגד 19
- זהו גוף המשיח עלי אדמות. זהו הגוף הכולל של מאמינים שנולדו מחדש על ידי רוח הקודש שנלקחו מכל גזע ותרבויות, בעבר, בהווה ובעתיד
- יש רק גוף אחד של המשיח ורק ראש אחד. 1 Cor 12 v 12 ו Eph 4 v 15 ו Eph 1: 23…." ואלוהים שם את כל הדברים תחת רגליו ומינה אותו להיות ראש על כל דבר עבור הכנסייה שהיא גופו."
- היא אינה נפרדת ממנו. זה הגוף שלו. הוא הראש ואנחנו הגוף שלו. הראש נמצא בגוף. הוא אף פעם לא נפרד מהגוף. זה תמיד חלק מהגוף. באותו אופן המשיח לעולם אינו נפרד מגופו, מהכנסייה.
הכנסייה, גופו, בחשיבתה הפרידה את עצמה מהראש, הן מבחינה פיזית (גיאוגרפית) והן מבחינה רוחנית.
בעיה מרכזית זו בכנסייה כיום נבעה אולי מהקושי להבין את התעלומה שאנו, כנסייתו, שנינו נמצאים כאן על פני האדמה עכשיו במובן הפיזי, אך גם "יושבים במקומות שמימיים" איתו במציאות רוחנית. תעלומת הבשורה היא ששנינו "יושבים במקומות שמימיים עם ישוע המשיח" (אפס' 2 נגד 6) ושישוע הוא גם "בנו, תקוות התהילה" בעוד אנו נשארים כגופו עלי אדמות. (קול 1 נגד 20). דיכוטומיה זו בלבלה את תפיסותינו וגרמה לנו שלא במתכוון לחשוב על ישוע כעל גן עדן לימינו של האב בעודנו כאן על פני כדור הארץ. זה גרם לתחושה של הפרדה גיאוגרפית בחשיבה ובתפיסת האמונה שלנו.
נכון ששנינו 'במשיח' ולכן 'יושבים איתו במקום שמימי' ו'על הארץ' כשהמשיח חי 'בתוכנו'….. תקוות התהילה. כגוף התאגידי של המשיח כאן על פני האדמה, המשיח הוא ראשנו והראש נמצא תמיד בגוף, חלק או איבר של הגוף ולעולם אינו נפרד מהגוף. גוף חסר ראש הוא מת ולא מתפקד.
אמת זו הובאה אלי הביתה בצורה כה חיה לפני כמה שנים, כאשר בשליחות הייתי בכפר פנימי בשליחות באפריקה וצפיתי בהם מכינים את ארוחת הערב שלי.
איור 1: תרנגולת ענייה נבחרה כמשתתפת לכבוד זה, אך הייתה אמורה לתת יותר מסתם נוצה. הוא נבחר לשחיטה. הם תפסו אותו מיד ועד מהרה כרתו את ראשו. להפתעתי כשהשכיבו אותו על הרצפה נראה היה שהוא מרים את עצמו ומתרוצץ בחצר בכל מעגלים יורדים ואז… המפץ…. נפל על צדו. ללא תנועה.
כששכבתי על מיטתי מאוחר יותר באותו ערב, וחשבתי על מה שראיתי באותו לילה, אלוהים דיבר אלי בעוצמה.
"הכנסייה שלי מתנהגת לעתים קרובות כל כך כמו תרנגולת חסרת ראש. הוא מתרוצץ במעגלים הולכים ופוחתים, לא הולך לשום מקום עד שהוא נופל….. חסר חיים. הוא תמיד יעשה זאת כל עוד הוא נשאר מנותק ממני, מהראש שלו."
הכנסייה חייבת להישאר קשורה קשר הדוק למשיח, לראשה, אחרת נהפוך להיות כמו תרנגולת חסרת ראש. ההבנה שלעתים קרובות מדי יש לנו בתפיסה שלנו וההתנהגות הנובעת מכך הפרידו את האדון מגופו, הייתה גילוי מטריד עבורי. מבחינה פונקציונלית, נראה שלעתים קרובות מדי התנתקנו בשתי דרכים שונות. 1) מהאדון ו-2) אחד מהשני.
מה שהיה יותר מטלטל עבורי הייתה ההבנה שישוע מרגיש את הכאב של גופו המפוצל וסובל בגללו.
איור 2: ישוע חש את כאב __Body השבורה והחולה שלו.
זמן מה אחר כך הייתי בכפר אחר ואחרי ארוחת הערב פרשנו לישון. המארחים הנפלאים סיפקו לי בית עגול קטן עם חדר יחיד עם גג דשא, חלון תריס קטן ודלת יחידה קטנה. איך הם השיגו את בסיס מיטת המתכת הקפוץ חלקית, אני לא יודע, אבל שם זה היה במרכז החדר עם שולחן נמוך קטן לידו בראש. הם כיסו את המעיינות בקרשי עץ ובשמיכה. זו הייתה מחווה מאוד מתחשבת!
עכשיו, כמו הצורך שלי (שמגיע עם בגרות) התעוררתי באמצע הלילה עם רצון נואש להשקות את הגינה של אלוהים (ללכת לשירותים) אז התיישבתי, ייצבתי את עצמי על הרגליים וניסיתי להשיג את המסבים שלי. זה היה שחור כזפת. אין כאן פנסי רחוב!
הו, השבח לאל…. הם השאירו לי נר וגפרורים שזכרתי, אז הושטתי יד למקום שבו חשבתי שהם על השידה שליד המיטה שלי והטלתי את שניהם על פני החדר.
אה…. חשבתי, יש לי לפיד וכך, לאחר שגיששתי אותו בהצלחה במקרה שלי, המשכתי להפעיל את המתג על הלפיד בציפייה גדולה. "אוי לא", קראתי לעצמי. "הסוללה מתה"
לא הייתה ברירה אלא לגשש את דרכי לצידי החדר בחשכת המגרש ואז לפלס את דרכי בין הקירות עד שאוכל למצוא את הדלת. מכיוון שלא הצלחתי בפעם הראשונה, החלטתי שנעשיתי מבולבל וכנראה שאני פונה לכיוון הלא נכון אז הסתובבתי והתחלתי לחצות את החדר לצד השני.
נכנסתי ישר לתוך מסגרת מיטת המתכת ושברתי את הבוהן הקטנה שלי.
OOOOWWWW! אוו עממתי את צעקותיי וישבתי על קצה המיטה והנקתי את פצעי…….. שקט!
"זה כואב?" לחש האדון……. שקט.
"איפה עוד מרגישים כאב?" חשבתי קצת, בין הבכי.
"בבטן" הייתה תגובתי. "אני מרגיש חולה בגוף שלי".
"כן… זה כמו הגוף שלי, אמר אלוהים. "כשחלק אחד סובל, כל השאר סובלים. כשהכנסייה הפנטקוסטלית סובלת, הכנסייה הפרסביטריאנית או הקתולית סובלת".
ישבתי בשקט, מנסה לעכל את זה. ואז השתיקה במוחי הופרה על ידי שאלה נוספת. "איפה רשמת את הכאב הזה או הפכת מודע לכאב הזה?".
"בראש שלי", עניתי.
"כן……. אני ראש הכנסייה שלי ואני מרגיש את הכאב שלה!"
במה שונה המלכות מהכנסייה?
לאחר שראינו כעת מהי כנסייה וכיצד עליה לתפקד באינטימיות עם ישוע, ראשה ואחדותה עם חלקים אחרים של גופו, הבה נתבונן כעת מהי המלכות.
הגדרת המלכות
- המילה מלכות כאן מתארת את סמכותו של אלוהים, ריבונותו. זה המקום שבו הוא מולך כמלך.
- מלכות אלוהים היא שלטונו הנצחי של האל הריבון על כל הבריאה. מלכותו נצחית מכיוון שאלוהים עצמו הוא נצחי.
תהילים ק"ג:19… "אלוהים הקים את כסאו בשמיים, ומלכותו מושלת על הכל.
דניאל ד' 3….. "כמה גדולים האותות שלו, כמה אדירים נפלאותיו!
מלכותו היא מלכות נצחית; שליטתו נמשכת מדור לדור.
- מלכות אלוהים חובקת את כל התבונה הנבראת, הן בשמיים והן בארץ הכפופות מרצון לאלוהים ומתחברות עמו. מלכות אלוהים היא, אם כן, אוניברסלית בכך שהיא כוללת מלאכים ובני אדם שנבראו ואת כל הברואים.
- מלכות אלוהים היא רוחנית – נמצאת בתוך כל המאמינים שנולדו מחדש. מלכות אלוהים היא אפוא הכינוי לספרה של ישועה שאליה נכנסה בלידה החדשה, והיא שם נרדף למלכות השמיים. אנו נכנסים למלכות אלוהים כאשר אנו נולדים מחדש. זוהי מערכת יחסים "שנולדה מרוח אלוהים" ויש לנו ביטחון בטוח שזה כך משום שהרוח מעידה ברוחותינו "שאנו נולדים מאלוהים" (אל הרומיים 8:16)……" לא נולד מרצון האדם אלא מאלוהים"
יוחנן ג' 5-7…" ישוע ענה, "באמת ובתמים אני אומר לכם, אף אחד לא יכול להיכנס למלכות אלוהים אלא אם כן הוא נולד מהמים והרוח. בשר ומוליד בשר, אך הרוח מולידה רוח. אתה לא צריך להיות מופתע מהאמירה שלי, 'אתה חייב להיוולד מחדש'".
בפיתוי ישוע המתועד בלוקס 4 v 6 השטן אומר לישוע שממלכות העולם הזה "נמסרו" או "נבגדו" לו……. על ידי אדם. השטן יכול רק לגנוב ולהרוס. אתה גונב רק את מה שאינו שלך בזכות, ולכן השטן מחפש לגנוב את סמכותנו והוא יכול לעשות זאת כאשר באמצעות חטאינו, פחדנו, חוסר אמונתנו או הבנתנו אנו בוגדים או מוסרים לו את סמכותנו.
הכנסייה נקראת להכריז על שיקום מלכות האלוהים. זה להכריז שמלכות האלוהים באה לכאן על פני האדמה ולהפגין את נוכחותה. מטרתנו היא לראות את "ממלכות העולם הזה הופכות לממלכות אלוהינו ומשיחו"….. אמן! אנו עומדים לרדוף אחר זה עכשיו ויש לנו את המשחה והסמכות לעשות זאת למרות שניצחוננו יהיה חלקי עכשיו ויושלם רק בעידן אלף השנים הבאות.
עם זאת
אפילו עכשיו יש לנו סמכות מוחלטת על השטן בגלל הניצחון שהושג עבורנו על גולגולתא. לשטן אין סמכות בחיינו ובשטח שבו אנו מפעילים סמכות מלכות. כשאנחנו מבססים את סמכותו של אלוהים במקום מסוים או על חייו של אדם, לשטן אין סמכות שם. היא הפכה לפיסת שטח מלכות השייכת רק לאלוהים. כשהשטן מעז להיכנס לאדמה הזו, הוא מסיג גבול. השטן מנצח כברירת מחדל רק כאשר אנו נותנים לו את הסמכות או הזכות החוקית בחיינו או בארצנו.
אנו יכולים להבין יותר על סמכותנו אם נחשוב על בניין שגרירות לאומית במדינה זרה.
בניין השגרירות שייך למדינה אחרת אך הוא קיים בארץ זרה. רק חוקי המדינה הזרה של אותה שגרירות חלים בין כתליה. בארצי אין למלכה אליזבת שלנו סמכות שיפוטית, וגם לא למשטרה שלנו שום סמכות בתוך בניין השגרירות הזרה. היא חתיכה מאותה אומה זרה באנגליה. זה לא שייך ולא בא תחת סמכותה של בריטניה. זה שטח ריבוני.
לכן, כאשר אנו מיישמים זאת על מלכות אלוהים אנו יכולים לראות שבכל מקום בו אנו מקימים את מלכות אלוהים על אדם, בית, טריטוריה, אנו מכריזים על ריבונותו של אלוהים על אותו מקום או אדם. זו הסיבה שישוע ציווה על התלמידים להכריז ש"מלכות אלוהים באה" בכל פעם שהם נכנסים לכפר. זו הסיבה שגם יוחנן המטביל וגם ישוע עצמו החלו את עבודתם במילים. "מלכות אלוהים הגיעה!"
אנחנו שגרירים עם סמכות שגרירה בכל מקום שאנחנו הולכים כי "מלכות אלוהים נמצאת בתוכנו", אז…….. אנו מלכות אלוהים בכל מקום בו אנו נמצאים. לאלוהים יש את כל הסמכות בכל מקום שבו אנו נמצאים, ולשטן אין סמכות.
ההבדל בין סמכות לכוח
לשטן יש כוח, אך אין לו סמכות אלא אם כן היא ניתנה לו באופן חוקי כברירת מחדל.
הרשו לי להמחיש את ההבדל בין סמכות לכוח.
תארו לעצמכם אשת משטרה צעירה, רזה מאוד ודי קטנה נוהגת בניידת המשטרה שלה לאורך הכביש הראשי. היא רואה משאית ענקית ועוצמתית נכנסת במהירות גבוהה, רחוב חד סטרי בדרך הלא נכונה נגד זרימת התנועה. למרבה המזל אין כלי רכב אחרים המשתמשים בכביש זה באותו רגע בדיוק. מה היא עושה? המשאית חזקה ממנה. היא ענקית והיא קטנה. הוא יכול היה למחוץ אותה בלי לשים לב אם הוא דרס אותה.
עם זאת, היא אינה מהססת. ללא היסוס היא נוהגת במכוניתה מסביב לבלוק לקצה השני של הכביש החד-סטרי, מחנה אותה, יורדת ממנה וממשיכה ללכת ברחוב החד-סטרי לעבר הרכב המתקרב במהירות. היא שומעת את שאגת המנוע רב העוצמה.
היא יוצאת, מרימה את ידה ובוכה…… "עצרו בשם החוק!".
יש חריקת הפסקות, ריח של גומי בוער והרכב הכבד רועד לעצירה.
אתה מבין, היא הכירה את הסמכות המואצלת שלה ואת מי היא מייצגת. חוק הארץ וממשלת עמך.
המשאית הזאת פשוט נאלצה לעצור! ….. וכך גם השטן. עליו לציית לחוקי מלכות האלוהים ומלך מלכי המלכים…… אמן?
אז בואו נחזור עכשיו לנושא של הכנסייה
מי בונה את הכנסייה ולמי היא שייכת?
פסוקי מפתח
ישוע אמר במתי 16:18 "אני אבנה את הכנסייה שלי ושערי הגיהינום לא יגברו עליה"
מעשי השליחים ב' 47… "ישוע הוסיף מדי יום לכנסייה את אלה שהוא הושיע"
ביוחנן 16:8…כתוב ש…"הרוח מרשיעה את העולם בחטא, בצדק ובמשפט"
אנחנו לא. הוא לבדו עושה.
כן, יש לנו אחריות, אבל האחריות שלנו היא להגיב ליכולתו של אלוהים. '
הבה נבחן את מתי 16 נגד 18 בזהירות רבה יותר:
א)'אני' אבנה אותו. היא שייכת לישו. זה לא שלנו! זו אחריותו. זה דם שנקנה ודם שטף.
1 Cor 6:20 "קנו אותך במחיר. לכן כבדו את אלוהים בגופכם.
ב) אני 'רוצה' לבנות אותו מציין נחישות וכוונה. אין טעויות, אין כישלונות אולטימטיביים. ישוע יעשה זאת!
ג) אני 'אבנה' אותו. זה ייקח זמן לבנות לוקח זמן. זהו תהליך והוא ייעשה על פי תוכנית, תוכנית אלוהויות. האב הוא האדריכל וישוע הוא הבנאי. אנו מסייעים לו הן כחומר והן כמשתפי פעולה המבוססים על יסודות השליחים והנביאים. כל כך….. ישוע הוא המאסטר הבונה והבעלים של הכנסייה. היא שייכת לו ומכיוון שהוא 'אבן פינה' של הבניין, הוא גם חלק מהבניין עצמו.
הסתכלנו על מערכת היחסים שלנו כעל הגוף איתו כעל הראש שלנו. לבסוף, עלינו להתבונן במערכת היחסים שלנו זה עם זה בתוך הגוף.
מה היית אומר שהייתה התפילה הגדולה ביותר של ישוע?
הצעות:
- תפילתו של האל
- תפילת הכניעה בגן של…"קח ממני את הספל הזה (של הסבל). אף על פי כן, "לא רצוני אלא רצונך ייעשה"
- תפילת הסליחה על הצלב ?… "אבא סלח להם כי הם לא יודעים מה הם עושים".
אלה בחירות נהדרות אבל כל אלה התגשמו. תפילת האדון נאמרת בכל רחבי העולם. התפילה בגן התגשמה וישוע לקח את הספל כל הדרך אל הקבר. התפילה על הצלב לסליחה התגשמה ואנו הוכחה לכך מכיוון שאנו יודעים שנמחל לנו ונושע.
עם זאת, ישנה תפילה אחת של ישוע שעדיין לא התגשמה. זוהי התפילה השנייה המתפללת בגן גת שמנים או בדרכו לשם מהחדר העליון. יוחנן 17 פסוקים 21 ו 23. אומר: "אבא, אני מתפלל שהם יהיו אחד, אפילו שאנחנו אחד. אני בך ואתה בי ואנחנו בהם….. שהם באמת אחד… כדי שהעולם יאמין"
אי אפשר לקרוא את הכתוב הזה בלי להט. זהו:
תפילה של ייסורי רוח עזים. תפילה בעלת חשיבות ומשמעות מכרעת. עבור ישוע, הכל תלוי בהגשמת תפילה זו. אם זה כך, אז גם אנחנו צריכים להיות מודאגים מאוד לראות את זה קורה. היא עדיין לא התגשמה… כ-2000 שנה מאוחר יותר.
ישוע נלהב מאחדות גופו ומכיוון שהוא כזה, אז גם אנחנו צריכים להיות.
למה זה לדעתך? הסיבה לכך היא שיש לו מטרה לגוף המשיח, הכנסייה, הרבה מעבר לתכלית של הקמת מלכות אלוהים על פני האדמה. הסיבה לכך היא שהכנסייה נבחרה להיות כלתו היקרה. הסיבה לכך היא שבריאת הכלה היא מטרת הבריאה והנושא המרכזי של כתבי הקודש. אבל כלת המשיח, למרות היותה תאגידית, אינה יכולה להיות ברבים. יש רק אחד. לישו אין הרמון. יש לו רק כלה אחת ואם הכלה הזו היא הגוף התאגידי של המאמינים, אז המאפיין המהותי של הגוף הזה הוא האחדות, הלכידות והתלות ההדדית שלו.
ברור מכתבי הקודש שאלוהים רואה את הכנסייה כגוף אחד ומפרדיגמה כנסייתית גיאוגרפית או אזורית ולא דתית.
ראשית, כאשר הוא יחזור, הוא יחפש בעיקר אמונה באדון ישוע המשיח על פני האדמה, על פי לוקס 18 v 8." אולם כשבר האנוש יבוא, האם הוא ימצא אמונה על פני האדמה?" ישוע אדוננו לא יחפש מתודיסטים, פרסביטריאנים או פנטקוסטלים. הוא יחפש את אלה שיש להם אמונה חיה בו כמושיע, והוא מביט על פני כל הארץ. הוא רואה בה גוף אחד של בנו.
שנית, נראה כי כתבי הקודש מגדירים את הכנסייה מבחינה גיאוגרפית או אזורית ולא מבחינה דתית.
הרציונל המקראי להצהרה זו
1. המנדט הראשון, הוועדה הגדולה, היה גיאוגרפי באופיו. במתי 28:19 ו-20 ישוע אמר…" לכן לכו ועשו תלמידים מכל העמים, הטבילו אותם בשם האב והבן ורוח הקודש, ולימדו אותם לציית לכל מה שציוויתי עליכם. ואין ספק שאני איתך תמיד, עד סוף העידן".
2. מכתבי פאולוס נכתבו לכנסיות גיאוגרפיות או מיקומיות. ספר האפסים, הרומאים, הגלטים ומכתביו של ישו בהתגלות 2 ו-3 נכתבו גם לכנסיות במקומות גיאוגרפיים.
3. מלאכים מונו לשמור על הכנסיות שזוהו גיאוגרפית ונקראו בשם.
דניאל מראה לנו שלמלאכים (או למלאכי השרת) יש אחריות טריטוריאלית.
דן 10 מול 13…. "אבל נסיך הממלכה הפרסית (רוח שטנית שלטת) התנגד לי עשרים ואחד יום. ואז בא מיכאל, אחד הנסיכים הראשיים, לעזור לי, כי הייתי עצור שם עם מלך פרס"
המלאך מיכאל היה המגן, העם, ישראל והכנסייה.
4. השטן ארגן את חייליו גם מבחינה גיאוגרפית. במתי 5 נגד 9 הלגיון, השד, זועק… "אל תשלחו אותי מהטריטוריה הזאת", רמז לבעלות טריטוריאלית. בהתייחסות הקודמת (דניאל נ 13 10) המלאך גבריאל הפריע לרוח דמונית שלטת זו, המכונה נסיך פרס, ששלט באזור זה.
ברור שהשטן מבקש לשלוט באישים ולהפעיל סמכות על שטחים. אלוהים מפעיל סמכות טריטוריאלית, אך האציל אותה לבריאתו הגבוהה ביותר, האדם. השטן רוצה לגזול סמכות זו, והוא עושה זאת על ידי נטילת סמכות זו מהאדם באמצעות הונאה או על ידי גרימת חטא.
השטן גנב את ממלכות העולם הזה והשתלט עליהן באמצעות מניפולציות על האדם. לאלוהים יש תוכניות או אסטרטגיות לקחת את השטחים האלה בחזרה והוא רוצה לעשות זאת באמצעות הכנסייה והוא רוצה לגלות את האסטרטגיות שלו לקחת אותם בחזרה לכנסייתו.
מחשבות אחרונות
אלוהים החזיר את ניהול קהילתו לכנסייתו.
כעת הוא החזיר לכנסייתו, את הכהונה בת חמשת השליחים, הנביאים, האוונגליסטים, הכומר והמורה. אנחנו עכשיו בעונה חדשה.
יש עורות יין חדשים שמגדלים ואנחנו במעבר. מבני מנהיגות חדשים מופיעים. מנהיגים שליחים חדשים קמים. נוצרת סמכות אזורית על פני המבנה העדתי. אלה ימים מרגשים, אבל זה ידרוש שינוי ואנחנו או נחיש את המהלך של אלוהים בימים האלה או נעכב אותו.
זעקת ליבו של ישוע ביוחנן 17, תפילתו שלא התגשמה וחלומו היה שנהיה 'אחד'. זה מעבר לאחדות ל'אחדות' שרק אלוהים יכול לברוא. היא משקפת את ה'אחדות' שנחווית באלוהות בין האב, הבן ורוח הקודש. זהו איחוד המתואר כ"זיווג" יחד כמו בדור 2 נגד 23 וכמו בנישואין. זוהי סינרגיה הידועה בנישואין שבהם אלוהים חיבר אותם יחד, פשוטו כמשמעו. עלינו להתפלל, לתכנן ולעבוד יחד ככנסייה אחת בכל יישוב נתון. כדי ליצור זאת, ישוע נתן את חייו. תשוקתנו העליונה צריכה להיות שהאדון ישוע יקבל את מלוא הגמול על קורבנו הגדול, וכפי שאומר ישעיהו נ"ג 11, הוא עשוי לראות…"את צרת נפשו ולהיות מרוצה!"
