חלק 1 – מטרתו הנצחית של אלוהים
מבוא:
אנחנו חיים בימים מרגשים! אני מקווה שאתה חושב כך. למעשה אנו נמצאים בימים חסרי תקדים, ימים שהנביאים הקדומים ראו ודיברו עליהם והשתוקקו לחוות בימיהם.
לדוגמה:
מעולם לא היו כל כך הרבה שבחים והלל עולים מעל פני כדור הארץ כפי שיש היום. לדוגמה … שרים את אותם שירי הלל ברחבי העולם… שפת האהבה של קדושי האלוהים.
מעולם לא היו כל כך הרבה תפילות והפרעות שעלו לכס מלכותו של אלוהים כפי שיש היום. איור: בתי תפילה קטנים וגדולים 24/7 (קנזס סיטי, ארה"ב), הרי תפילה בדרום מזרח אסיה, עלייתם של ארגונים כגון יום התפילה העולמי היוצא מאפריקה), תנועות תפילה שונות לילדים (למשל הילדים המלכותיים, הודו), תפילת נוער … ארה"ב נפגשו לאחרונה 100,000 בני נוער ליום תפילה וצום כדי לבקש שאלוהים יסלח לאומתם, במיוחד על רצח תינוקות חפים מפשע באמצעות הפלות.
לאחרונה איגוד התפילה העולמי (WPA) ערך אירוע בג'קרטה, אינדונזיה, שבו יותר מ-100,000 אנשים, כולל מנהיגי ממשל, שווקים ומנהיגי כנסיות, נוער ו-20,000 ילדים מפגיעים התאספו כדי להתפלל ולהעיד על דוגמאות לשינוי לאומי. הם נפגשו כדי להתפלל יחד במשך ארבעה ימים, בעוד 373 אצטדיונים עירוניים אחרים ברחבי אינדונזיה היו מלאים עד אפס מקום ויותר מ-400 מיליון אחרים חברו ברחבי העולם כדי לצפות באירוע ששודר מראש ביום ראשון של חג השבועות.
מעולם לא הייתה עלייה כזו בהתגלות ובהבנה של עצתו וחוכמתו של אלוהינו כפי שמתגלה היום כשהוא מבקש לשקם את כנסייתו.
מעולם לא היה שחרור כזה של פעולות נבואיות, של חזון, של חלומות, של הצהרות, של ביקורי מלאכים אצל הקדושים או ביקורים של הקדושים בגן עדן.
ולבסוף, מעולם לא הייתה האצה כזו בהתגשמות הנבואה המקראית כפי שהייתה במאה השנים האחרונות.
זכינו לחיות היום. אנחנו בהחלט נמצאים בימים חסרי תקדים!
אבל כל זה מתרחש על רקע החושך המתעצם בעולם. אבל זה עולה בקנה אחד עם תנאי העולם בזמן כל המהלכים הגדולים של אלוהים. כך היה בבואו של ישוע ארצה כאדם. כשם שישעיהו הנביא ניבא על ביאתו הראשונה, כך יהיה בעולם בעת ביאתו השנייה כאשר יבוא לקחת את כלתו.
"קום, זרח, כי אורך בא, וכבוד ה' עולה עליך. ראה, חושך מכסה את פני הארץ וחושך סמיך הוא על העמים, אבל אלוהים עולה עליך וכבודו מופיע עליך" ישעיהו 60:1,2
רבים מהסימנים שתועדו במתי 24 נחווים שוב ושוב היום ….. רעידות אדמה, רעב, מלחמות ושמועות על מלחמות. אנו בהחלט נמצאים ב"ראשית חבלי הלידה", אך החושך הזה, כמו בימי נח, חייב להגיע למלוא עוצמתו לפני שיבוא. ישוע אמר את זה. "כפי שהיה בימי נח, כך יהיה בביאת בר האנוש", המתייחס לא רק לעיתוי הבלתי צפוי של ביאתו, אלא גם לחשכה הרעה שתעטוף את העולם ביום ביאתו, כפי שהיה בימיו של נח. חושך זה יהיה כמו החצוצרה המבשרת את תהילת השעה. היא מצביעה על התהילה שעוד תגיע. העובדה שאנחנו מודעים בכלל לשעה שבה אנחנו חיים, היא זכות.
אבל הזכות הזו להבחין בשעה מגיעה עם אחריות שעלינו להיענות לה, וכמובן שעלינו להבחין תחילה ב'זמן ובעונה' עצמה.
ישנם שני כתבי קודש שיעזרו לנו להבחין ולהגיב נכון.
א) 12 נגד 32 "בן יששכר שהבין את הזמנים והעונות"
ב) מעשי השליחים 3 v 21 שאומר…"הוא (ישוע) חייב להיות מוחזק בגן עדן עד להשבת כל הדברים, אשר אלוהים דיבר מפי נביאיו הקדושים מאז תחילת העולם".
א) דבה"מ א' י"ב 32…" בן יששכר שהבין את הזמנים והעונות"
מי היו 'בני יששכר'? ……..טוב לנו להבין את המתנות שלהם ואת תפקידם בישראל הקדומה.
חשיבותם ותפקידם לישראל מתבטאים בכך שהם תועדו בכתובים כאן. תרומתם הוערכה מספיק כדי לזכות בהכרה מעל השבטים האחרים.
על פי כתבים יהודיים כמו התרגום, בניו של יששכר היו גם אסטרונומים ואסטרולוגים מקראיים שעקבו אחר הזמנים ועונות השנה. למרות שהתרגום הוא אוסף של מסורות יהודיות ולאו דווקא עובדות היסטוריות, הוא מרמז על כך שלבני יששכר היה תפקיד מיוחד בחברה היהודית. עד כדי כך שהם נבחרו לאזכור ב 1 Chr 12: 32.
התרגום אומר על האנשים האלה…"ובניו של יששכר, שהיו מבינים לדעת את הזמנים, והיו מיומנים בתיקון התחלות שנים, התחלת חודשים, וחישוב חודשים ושנים; מיומן בשינויים של הירח, ובתיקון טקסי הירח לזמנים הנכונים להם; מיומן גם בדוקטרינה של תקופות השמש; אסטרולוגים במזלות ובכוכבים, שיראו לישראל מה לעשות".
הידע שלהם בתורה היהודית והבנתם את הזמנים הפכו אותם לשומרי לוח השנה המקראי.
כתוצאה מכך, הם אלה שקבעו את הזמנים והעונות שנקבעו שבהם על ישראל לקיים את סעודות ה' (ויקרא כ"ג).
מכיוון שסעודות האדון חושפות את תוכניתו ועיתוי גאולתו של אלוהים במשיח (ישוע היה אמור להיות שה הפסח שיש להרוג), אני מאמין שברור שלבני יששכר הייתה משיחה שהעניקה להם תובנה ייחודית לגבי עיתוי הדברים של אלוהים בעבר, בהווה ובעתיד.
בני יששכר הרבו לייעץ למלכי ישראל. לדוגמה, במהלך מלחמת האזרחים הראשונה בישראל, כאשר אלוהים העביר את מלכות ישראל מספינת השליט של שאול לדוד, אחד עשר מתוך שנים עשר השבטים נחלקו בינם לבין עצמם בשאלה את מי הם ישרתו. 200 ראשי שבט יששכר הבחינו בזמנים ולכדו את העם עד כדי כך ש"כל בני עמם" הלכו אחרי דוד. לא ברור אם פעולתם הייתה מכרעת במסירת נאמנותם של אחרים לדוד, אך מה שברור הוא שבני יששכר היו מסוגלים להתחייב לחלוטין לדוד, מכיוון שחכמיהם הבינו שהגיע הזמן שאלוהים יקיים את דברו הנבואי שניתן על ידי שמואל 17 שנים קודם לכן (שמ"א ט"ו 28). אלוהים העניק להם משיחה כדי להבין את העיתוי הנבואי מתי הוא יעשה… "לקרוע את מלכות ישראל" משאול המורד ולמסור אותה למשרתו דוד (שמ"א ט"ו 22 – 28).
אנחנו צריכים להיות כמו הבן של יששכר.
אם גם אנו נשמע לדבר הנביא ונבקש להבין את זמנו ועונתו של הקב"ה, אזי גם אנו נמצא את עצמנו מסוגלים לשתף פעולה באופן מלא עם הקב"ה בהגשמת הדברים שהוא רוצה לעשות בדורנו. למעשה, חובה עלינו להקשיב. הכתוב מתעקש שכן. המלכים וישראל עצמה נשפטו משום שלא שמעו לקול הנביאים. ראה דניאל ט' ו' 6…"ולא שמענו לעבדיך הנביאים". אלוהים עבור דניאל היה "מגלה התעלומות" ועבור יוסף אלוהים היה מפרש החלומות.
בנ.ט. ישוע מזהיר את תלמידיו להבין את סימני העונות. במתי 16:3 ישוע נזף בהם על שלא עשו זאת. "אתה יודע לפרש את הסימנים בשמיים, אבל אתה לא יכול לפרש את אותות הזמן". בלוקס 41-44: 19 אנו קוראים על אולי כתב האישום העצוב ביותר על ישראל שישוע נתן אי פעם. הוא הרגיש את הכאב על כך עד כדי כך שהוא בכה על ירושלים כשהוא ניבא את חורבנה כי…"לא זיהיתם את זמן ביקורו של אלוהים"
בוודאי שאיננו צריכים להבין את התאריכים והימים של אירועי ההווה ואחרית הימים, כפי שישוע אמר בבירור במעשי השליחים 1:7, "אין זה בשבילכם להבין את הזמנים והתאריכים שהאב קבע על פי סמכותו שלו", אך עלינו לדעת את הזמנים והעונות.
זה חלק מהחזון, והכתוב אומר ש…"בלי חזון העם גווע" ו"כל אחד עושה את הישר בעיני עצמו". עם חזון והבנה יש כיוון, בגרות ותנועה קדימה. כאשר הכנסייה אינה מצליחה להבין את גורלה והיכן היא נמצאת בציר הזמן הנבואי של אלוהים, אזי יש השתתפות בתנועותיו של אלוהים כברירת מחדל בלבד, ולעתים אף בהתנגדות ימנית.
אי הבחנה בין הזמנים והעונות מונעת מאיתנו לשתף פעולה באופן מלא עם אלוהים ולהגשים את ייעודנו.
אלוהים רוצה שותפות ברוח עם עמו. ישוע חפץ בשיתוף פעולה ברוח עם קהילתו, כלתו היקרה.
אלוהים הוא ריבוני וכל יכול.
הוא לא זקוק לעזרתנו בהגשמת מטרותיו, אך הוא בוחר לעבוד בשותפות עם האדם.
איזה כבוד הוא נותן לנו, איזה כבוד הוא מעניק לנו על ידי בחירה כזו.
אם, כפי שאומר הכתוב עמוס 3:7, "בוודאי האדון הריבון אינו עושה דבר מבלי לגלות את תוכניתו לעבדיו הנביאים"… אז אנחנו צריכים גם לדעת את דבר הנביא וגם להבין את הזמנים והעונות, או אם אתם רוצים להבין איפה אנחנו נמצאים בקו הזמן הנבואי, כדי שנוכל להגיב ולהשתתף באופן מלא עם האב, על ידי השפעה על התנאים שצריכים להיות כדי שהנבואה הזו תתגשם.
כיצד אנו, ככנסייה, משפיעים על אותם תנאים שיצפו את התגשמות הנבואות המוצהרות בהתאם ל"זמן ולעונה" של אלוהים? חלק מתגובת הכנסייה היא על ידי תפילה והתערבות.
מקומה של התפילה בתהליך זה הוא מכריע. התערבות היא האמצעי שבאמצעותו הכנסייה מולידה את המילה הנבואית.
דוגמה : ההתגלות בניירובי, קניה
גילוי זה ניתן לי כאשר התבקשתי בהתראה קצרה לנאום בפגישה של כמה מהמפגיעים הלאומיים המובילים בניירובי, קניה בשנת 2006. מיהרתי לבקש ממני להסביר את תפקידו של מפגיע והוא העביר אותי דרך כתבי הקודש מהתנ"ך ועד החדש והראה לי ששום נבואה לא התגשמה או שתנועה של אלוהים נולדה ללא "מסע" של מפגיע, ידוע או לא ידוע. הוא לקח אותי לשמואל א' 1 ולתפילת חנה והראה לי, שבגלל 'הייסורים' שלה בתפילה על הבקשה לבן, שחרר לה לא רק בן, אלא הוליד את התנועה הנבואית בישראל. זה היה הזמן והעונה שזה יקרה, וזמינותה ו'תלאותיה' יזמו את 'התנועה הנבואית הראשונה'. ואז הוא לקח אותי למלכים א' י"ח 42-46 והראה לי את אליהו, שאחרי הרעב בישראל שהחריב את הארץ במשך שלוש שנים, הבחין ב'זמן ובעונה' וירד בתנוחת הילודה העברית שבע פעמים כדי להוליד את מילתו הנבואית שהבצורת תסתיים.
ואז הסתכלתי על דניאל ונזכרתי שכאשר הוא הבין את 'הזמן והעונה' שבהם הוא נמצא, שנת השבעים לשבי, ושזו אכן השנה שבה הכריז הנביא ירמיהו, יראה את סוף השבי שלהם, הוא שם לעצמו תפילה והתערבות כדי להביא להגשמת הנבואה הזאת
התערבות היא האמצעי שבאמצעותו הכנסייה מולידה את המילה הנבואית.
דניאל ידע שאלוהים תמיד משתמש בכלי אנושי כדי להשתתף בהגשמת נבואה. זה היה
לראות את שיקומו של עם אלוהים ואת בנייתו מחדש של מקדש הפולחן שלהם בירושלים.
לבסוף, הוא לקח אותי ללוקס 2:26 והסביר שאפילו התגלמותו של בנו צריכה להיוולד על ידי התערבותם של שמעון ואנה להם התגלתה רוח הקודש… "שהוא (שמעון) לא ימות לפני שהוא ראה את המשיח של אלוהים".
ב) מעשי השליחים 3:21 שאומר…"הוא (ישוע) חייב להיות מוחזק בשמים עד להשבת כל הדברים, אשר אלוהים דיבר מפי נביאיו הקדושים מאז תחילת העולם".
זהו הפסוק השני שעוזר לנו להבין בצורה ברורה יותר למה אלוהים מתכוון כשהוא מבחין ב'זמנים ובעונות', ואני מוצא את הפסוק הזה מעורר ענווה, עצוב מאוד ומלהיב בעת ובעונה אחת.
ישוע חייב להיות 'מוחזק' בגן עדן.
העובדה שישוע היה מוסר את עצמו להיות מוחזק בגן עדן בניגוד לרצון לבו היא ענווה. הוא משתוקק לחזור, לטאטא את כלתו היקרה בזרועותיו ולהציגה בפני אביו, אך הוא לא יעשה זאת עד "שיקום כל הדברים". הוא נכנע לרצון האב וממתין לפקודתו: "לך תביא לה את בני!", והאב לא ישחרר אותו עד "הזמן שנקבע", כאשר כל הדברים ישובו. אני מוצא ענווה שמלך מלכי המלכים ומלך החתן נכנעים הן לרצון האב והן לתנאים שהוא החליט שיש לעמוד בהם תחילה. הדבר משתקף ביוחנן 14 כאשר ישוע בסעודת הנישואין (הסעודה האחרונה) אומר לתלמידיו שעליו לעזוב אותם כדי להכין להם מקום, בית הנישואין, אך הוא יחזור כשהכל יהיה מוכן. יוחנן 14:2ff …"אני הולך להכין לך מקום ואם אני הולך להכין לך מקום אני אחזור ואקח אותך להיות איתי"
במנהג היהודי נבנה בית הנישואין על הגג השטוח של בית האב, או כהרחבה של בית האב או על אדמת האב. ורק האב ידע מתי הבית הושלם מספיק טוב. הוא לבדו נתן את האות לבן ללכת לקחת את כלתו. ישוע אמר, כשנשאל מתי הזמן הוא יבוא שוב, אמר: "רק האב יודע את השעה, אפילו לא הבן".
עם זאת, הכלה חייבת גם להכין את עצמה. התג' 19:7 אומר: "כי חתונת השה באה והכלה הכינה את עצמה". העובדה שאנו יכולים ככנסייה לחיות בצייתנות, מרד או אדישות וכך לעכב את ההכנה שעלינו לעשות, גורמת לי לתהות על ענוותנותו של אלוהים אשר יצניע את עצמו מספיק כדי לאפשר לנו לעכב או להחיש את מטרותיו. זה גם כל כך עצוב שלעתים קרובות הכנסייה מעכבת את תוכניותיו של אלוהים.
"… עד להשבת כל הדברים".
אלוהים עוסק בשיקום. לא רק שהוא גאל את האנושות, אלא שהוא רוצה לשקם את כל הדברים. לשחזר פירושו להחזיר מישהו או משהו לשלמות ולמטרה המקורית שלשמה הוא נועד. הכנסייה, שנועדה "להפגין את חוכמתו המגוונת של אלוהים" אפ' 3 נגד 10, איבדה את דרכה, כפי שנראה בעוד רגע. במשך מאות השנים שחלפו מאז לידתה היא איבדה את חמש מתנות הכהונה, היא איבדה את משיחתה וכוחה והיא הפכה למוסד אנושי "… בעל צורה של אלוהות אך חסר כוח". אך אלוהים שיקם את כול הדברים לאט ובנאמנות.
הוא שיקם במונחים של משיחה, מתנות רוחניות וממשלים, הבנה והשבת האמת. הוא עושה זאת באמצעות התחייה, הביקורים, התנועות הרוחניות השונות שהתרחשו במהלך 500 השנים האחרונות.
כעת, פסוק זה במעשי השליחים 3:21 מתייחס לכל הדברים שאלוהים ישקם וכמובן שבסופו של דבר מתייחס, כמובן, לחידוש השמים והארץ בשלב הסופי של תוכניתו הרסטורציונלית של אלוהים, אך כמו ברוב כתבי הנבואה, ישנם הגשמות ראשוניות ומשניות של דבר הנבואה.
בימינו, אלוהים משיב דברים רבים, כפי שמעידה השבת הכהונה החמישית לכנסייתו, כך שהכנסייה תוכל כעת להתבגר ולהכין את עצמה… "ללא כתם או פגם!"
בנקודה זו הוא ישוחרר תחילה מהשמיים כדי לקחת אותנו לחתונת השה ולאחר מכן מיד לחזור לפלנטה ארץ עם כנסייתו/כלתו, למלוך איתה במשך 1000 שנה. (ל-Call2Come יש פרספקטיבה של טרום המילניום)
לבסוף הוא ישפוט את החיים והמתים ויברא את השמים החדשים ואת הארץ החדשה.
אם כן, כיצד יכולה הכנסייה לשתף פעולה עם רוח הקודש כדי שנוכל למהר ולא להפריע למטרותיו של אלוהים?
עלינו:
• דע את הנבואות המתועדות בכתבי הקודש ובמיוחד את אלה שעדיין לא התגשמו.
• להבין את מטרותיו של אלוהים כפי שהן מתגלות על ידי נבואות אלה והיכן בתוכנית הרסטורציונלית של אלוהים אנו נמצאים, בדור זה, כלומר להבין את הזמנים ואת עונות השנה
- הבן מהם הדברים שאלוהים עדיין רוצה לשקם וששומר את ישוע בגן עדן עד שהם ישוחזרו.
- חייב את הכנסייה ברחבי העולם, ובמיוחד את המפגיעים, להתפלל ולהתערב כדי להוליד את התגשמות דברי הנבואה האלה וליצור את התנאים שמביאים את התנועות הנחוצות של אלוהים.
וכמובן, עלינו לצעוד באינטימיות אישית גדולה יותר עם אלוהים, באחדות עמוקה יותר אחד עם השני, ובצדק ובציות מוחלט לישוע המשיח כבודנו
