כתבי הקודש: ירמיהו 11 v 1 – 4a, דניאל 9 v 1 – 7a, 15, 17 – 19, התגלות 18 v 1 – 5
רקע:
במקרא יש שני גולים ושני אקסודוס. האחד לתוך מצרים וממנה והשני לתוך בבל וממנה. עם זאת, שתי החוויות הללו עבור בני ישראל שונות מאוד וכל אחת מהן מלמדת אותנו כל כך הרבה על תוכנית הישועה והשיקום של אלוהים. ליציאת בבל יש הרבה מה הרוח אומרת לכנסיות היום בעונה זו. בואו נסתכל על כל אחד מהם.
a. הגלות למצרים והיציאה חזרה לארץ ישראל.
מצרים
ספר שמות בכתובים מכיל את סיפור גלות היהודים למצרים ויציאתם בסופו של דבר חזרה לארץ ישראל.
מצרים הייתה מקום הישועה מהרעב שהחריב את ארץ ישראל במאהה-16/17 לפני הספירה. התנ"ך מתעד כיצד אחיו של יוסף ירדו לקנות תבואה במצרים והופתעו למצוא את אחיהם האובד, יוסף, משרת את פרעה כשר ראשי. לאחר מכן הם הורשו לחיות במצרים למשך הרעב. עם זאת, הוא גם מתעד כי גורלם השתנה כאשר שושלת חדשה עלתה לשלטון במצרים וצאצאיו של יוסף הוכנסו לעבדות.
חשוב להכיר בכך שישראל לא ירדו למצרים כעונש על חטא. היא נסעה לשם ברצון בתקופת הרעב. מצרים מייצגת את העולם, אך הקב"ה אפשר לה להיות "בעולם" עד שדרך תלאות העבדות הבינה את זהותה האמיתית וזעקה לאלוהים על הגאולה, והחליטה להיות "בתוכה אך לא בה". תוכניתו של אלוהים עבור ישראל הייתה שהיא תהיה שם למען מטרתו של אלוהים להושיע אותה ראשית ושנית לזכך אותה. בתכלית הנצחית של האלים, מצרים הייתה המקום שנבחר כדי להוליד את ישראל כעם, או לפחות את יציאתם ממנו ואת הנדודים שבאו בעקבותיו. דרך חוויות אלה נוצרה אומה.
א. היא ניצלה ממצרים כאשר אלוהים שמע את סבלם.
שמות 3 v 7 "אכן ראיתי את אומללות עמי במצרים. שמעתי את זעקתם בגלל נהגי העבדים שלהם ואני מודאג מהסבל שלהם ולכן ירדתי להציל אותם".
2) היא זוככה במצרים והוצאה כאשר אלוהים השלים את מטרותיו איתה.
ישעיהו 48 נגד 10 "ראה זיקקתי אותך, אף כי ולא ככסף. בחנתי אתכם בכבשן הייסורים. למעני, למעני אני עושה זאת".
היא ירדה כ-70 נשמות. היא יצאה מהארון כהמון של 2 וחצי – 4 מיליון איש. היא ירדה כמשפחה/שבט אחד ויצאה כאומה עם קשר מיוחד עם אלוהים כבנו.
הושע 11 נגד 1 "בצאתי ממצרים קראתי לבני".
ישראל ירדו למצרים מרצונם, אך רק הקב"ה יכול היה להוציאה.
אז זה איתנו כחוטאים. בחרנו להיכנס לחטא (העולם) ולהפר את חוקי האלים בעקבות דרכו של העולם, מצרים שלנו. לא יכולנו להציל את עצמנו. דמו השפוך של שה הפסח במצרים הציל את היהודים בדיוק כפי שדמו השפוך של שה האלוהים על צלב גולגולתא הציל אותנו משעבוד לחטא. גם אנחנו נגאלנו מממלכת חושך ושעבוד לחטא ותורגמנו לממלכת אור. גם אנחנו נגאלנו בחסדו.
קול 1 v 13…"אשר גאל אותנו מכוח החושך, ותרגם אותנו למלכות בנו היקר"
עם זאת, היא אולי יצאה ממצרים על ידי התערבותו הגואלת של אלוהים, אבל היא לא יכלה להוציא את מצרים ממנה. היא הייתה חופשייה מלהיות משועבדת לשליטי מצרים, אבל התרבות הפולחנית ועבודת האלילים של מצרים היו טבועים בדנ"א שלה ונדרשו שנים של נדודים במדבר כדי לטהר אותה מהשפעתה.
b. הגלות לבבל והיציאה חזרה לארץ ישראל בעקבותיה
בבילון
בבל, לעומת זאת, הייתה מקום העונש, מקום הדין. היא נשלחה לשם על ידי אלוהים. זה לא היה מרצון כמו שהיה עם מצרים. היא הוזהרה מספיק פעמים וזה בא בדיוק כפי שהכריזו הנביאים.
ירמיהו 25 v 9 -11 "הנה אשלח את כל שבטי הצפון, מכריז ה', ולמען נבוכדנצר מלך בבל, עבדי, ואביא אותם נגד הארץ הזאת ותושביה, ונגד כל העמים הסובבים אותה. אני אקדיש אותם לחורבן, ואהפוך אותם לאימה, לשריקה ולשיממון נצחי. 10 יתר על כן, אני אגרש מהם את קול השמחה ואת קול השמחה, את קול החתן ואת קול הכלה, את שחיקת אבני הריחיים ואת אור המנורה. 11 כל הארץ הזאת תהיה לחורבן ולשממה, והעמים האלה ישרתו את מלך בבל שבעים שנה".
בבל בכתובים היא שם נרדף לארציות. בדיוק כפי שישראל נכנסו לבבל, מבקרים רבים מאמינים שכנסיית ישוע בימינו הושפעה כל כך מהעולם, עד שניתן לומר שהיא 'נכנסה לבבל' ושאלוהים מסר אותה לתאוותיה ולתשוקותיה.
בדיוק כמו היהודים בימי דניאלס, שלא יכלו לצאת מבבל עד הזמן שנקבע על ידי אלוהים ולכן הכנסייה צריכה לזעוק לראשה, ישוע המשיח ולהתחנן לרחמיו ולסליחתו ולבקש ממנו לשלוח מטר של רענונים ותחייה שימקמו אותה מחדש ויצטיידו כדי שתוכל להגשים את ייעודה.
עבור ישראל זה היה אמור להיות רק אחרי 70 שנה. לא טוב אחרי 50 או 60 שנה. רק בזמן המיועד כפי שגזרו הנביאים יתערב אלוהים.
אלוהים הוא אלוהים של זמנים ועונות.
כבר שנים רבות שהכנסייה נמצאת בבבל. דרכיה ומערכותיה הועתקו מן העולם. השטן הציע לה את המלכות החלופית והיא לקחה אותה. אלא שכעת הסתיימו 70 שנות הגלות. הכנסייה נקראת מבבל. ואלוהים מטהר את כנסייתו. חגיה הנביא ניבא זאת.
חגי 2 v 6 "בעוד זמן קצר ארעיד שוב את השמים ואת הארץ, את הימים ואת היבשה. אנער את כל העמים ואבוא חפץ העמים ואמלא את הבית הזה בתפארת!" זה מדבר על שיקום בית האלוהים… כנסיית האבנים החיים….. "והמשפט יתחיל בבית ה' תחילה". זהותה האמיתית של הכנסייה היא הכלה והוא מעורר את כלתו בעונה זו והיא תהיה "ללא כתם וללא פגם".
היום אלוהים מטלטל את העולם והוא מטלטל את כנסייתו. מתרחש שינוי בעולם הרוחני ואנו עדים לו בעולם הפיזי. העלייה ברעידות אדמה וצונאמי וכו' הם רק צל של מה שקורה בממד הרוחני. גל של רוחו מתקרב והקריאה לקהילתו היא להתכונן. "לצאת מבבל!" ולהתכונן למסע.
אבל כמו שכולם לא הגיבו בזמנו של דניאל, לא כולם יגיבו לאזהרה ולהזמנה. למה?…. כי בבל הייתה מקום של הונאה.
1. בבל מקום של הטעיה:
בבל מייצגת את כל מה שארצי. זוהי מלכות השטן ומכיוון שהוא אדון השקרים ….. "שקרן", אמר ישו, "מבראשית", מלכותו היא מקום ההונאה והפנטזיה.
בדניאל פרק א' אנו קוראים כיצד שריד של יהודים, כולל דניאל, נבחר יחד עם אחרים להיות מאומנים ומוכנים לשירות ממשלתי במלכות נבוכדנאצר. המלך הזה שלט בעולם של אותם ימים. לממלכתו הייתה שליטה על 150 מדינות. זו הייתה האימפריה הגדולה בהיסטוריה. השטן הציע לאנשי אלוהים אלה מלכות חלופית, בדיוק כפי שהוא מציע מלכות חלופית לכנסייה כיום. זוהי ממלכה שבה פשרה ותקינות פוליטית שולטות בהוראה, בהטפה ובפרקטיקה.
איזו הצעה הציע נוכדנצר. יהיה להם את הטוב מכל דבר. שגשוג, מותרות, תהילה, כוח, מעמד וכו' וכו'. הוא הביא לבבל את שארית היהודים מישראל לא כעבדים אלא כאורחים. אבל כדי לקחת אותו הם יצטרכו להתפשר על עקרונותיו ולהניח מערכות ושיטות פעולה ארציות.
השטן היה סביב כס מלכותו של אלוהים זמן רב לפני שהוא מרד וגורש מגן עדן. הוא יכול היה להריח את משיחת אלוהים על בניו של אלוהים. הוא ידע שדניאל ואחרים כמוהו נועדו לגדולה ולתהילה ורצה להסיט אותם מגורלם ולהשתמש במתנותיהם לאג'נדה שטנית משלו. זה מה שהשטן הציע לגברים ונשים רבים של אלוהים בכנסיית המשיח כיום. הוא רואה את הפוטנציאל שלהם ומציע להם את הממלכה החלופית והוא עושה זאת באמצעות חמשת החושים שלנו.
חמשת החושים
"לא לאהוב את העולם, לא את הדברים שיש בעולם. אם אדם כלשהו אוהב את העולם, אהבת האב אינה בתוכו. כי כל אשר בעולם, תאוות הבשר, ותאוות העיניים וגאוות החיים, אינם של האב, אלא של העולם". הראשונה ליוחנן 2:15-16
חמשת החושים הם טעם, מגע, ריח, שמיעה וראייה, וכולם מדווחים למוח הבשר – שהוא אויבו של אלוהים. החושים האלה הם מה שהשטן משתמש בו כדי לפתות אותנו!
תאוות הבשר כוללת טעימה, מגע, ריח ושמיעה והכמיהה למלא תיאבון זה.
תאוות העיניים היא ראייתנו ורצוננו במה שאתם רואים.
גאוות החיים היא לחשוב שאתה מיוחד בגלל מי שאתה, מה שיש לך, מה שאתה יודע או איך שאתה נראה. זה מראה את עצמו ברצון שלנו לתהילה, הצלחה ומעמד.
האויב משתמש בשלושת הדברים האלה, תאוות הבשר, תאוות העיניים וגאוות החיים, כדי לפתות אותנו לחטוא. כתבי הקודש מראים את התהליך הזה פועל הן בגן של אדם וחוה הראשונים והן בהר הפיתוי עבור ישוע אדם השני ובימינו חוה, כלתו, הכנסייה
בגן עדן: "וירא האשה כי טוב העץ למאכל, ונעים לעיניים, ועץ לחשק לעשותו חכם אחד, לקחה מן הפרי, ואכן אכלה". בראשית 3:6 האישה, חוה, ראתה שהעץ טוב למאכל – תאוות הבשר.
זה היה נעים לעיניים – תאוות העיניים
זה היה עץ שיש לרצות לעשות חכם אחד – גאוות החיים.
כמובן שאתם מכירים את המשך הסיפור! חוה הולכה שולל, אדם לא ציית. החטא בא לעולם, והמוות עבר על כל בני האדם על ידי חטא… "כי כולם חטאו ונפלו בכבוד ה'".
על הר הפיתוי: כאשר הפיתוי בא אל ישוע, הוא אמר, "אם אתה בן האלוהים, ציווה להפוך את האבנים האלה ללחם." מתי 4:3 – תאוות הבשר.
"השטן מעלה אותו להר גבוה ביותר, ומראה לו את כל ממלכות העולם, ואת תפארתן; ואומר לו: את כל הדברים האלה אתן לך". מתי 4:8-9 – תאוות העיניים.
"אז השטן לוקח אותו אל עיר הקודש, ומושיב אותו על פסגת בית המקדש, ואומר לו: 'אם אתה בן האלוהים, השליך את עצמך למטה: כי כתוב, הוא יתן את מלאכיו לגביך: ובידיהם הם ישאו אותך למעלה, למקרה בכל עת שתנפץ את רגלך על אבן." מתי 4:5-6 – גאוות החיים.
באמצעות כוחה של הרוח, עם חרב הרוח, המשיח עמד בהצלחה בפיתויי השטן ועכשיו גם אנחנו יכולים!
"כי להיות בעל תודעה גשמית (לחשוב על ענייני הבשר) זה מוות; אבל להיות בעל תודעה רוחנית זה חיים ושלום. מפני שנפש הבשר (המתייחסת לענייני הבשר) עוינת את אלוהים: משום שהיא אינה כפופה לחוקי האל, וגם לא יכולה להיות. אם כן, הם הבשר והדם אינם יכולים לרצות את אלוהים"… אל הרומיים 8:6-8
אך כיום, השטן רימה מנהיגים רבים בכנסייה באמצעות שלוש הסחות הדעת הללו, וחלק גדול מהכנסייה נכנס לבבל
2. בבל מקום של שגשוג:
דניאל סירב מלכתחילה ללכת שולל. הוא זיהה את הפיתוי לשגשוג ולכן סירב למזון ולאורח החיים שהמלך הציע, ובחר ליהנות רק ממה שהאדון התיר (דניאל ח1 נגד 8) למרות שהדבר יאיים על עצם חייו.
השטן מציע לכנסייה את אותו הדבר היום, והיא לא הייתה בעלת הבחנה או חכמה כמו דניאל. תנועת השפע כיום היא דוגמה לכך ותורתה המטעה השחתה את הכנסייה. הוראת הזריעה והקציר עוותה עד כדי כך שנראה שאנו יכולים לדרוש מאלוהים כופר על דברו הדורש שגשוג למען רווח עצמי. שיפור אורח החיים הופך למטרה שלנו. נפלנו למלכודת חטא תאוות העיניים, אותו פיתוי שהשטן פיתה את ישוע במדבר.
כמרים ומנהיגים נוצרים רבים חיים כמו מלכים בפאר ובמותרות, סגנון חייהם אינו אלא שפע, בעוד שרבים מאחיהם ברחבי העולם או אפילו בקהילותיהם נמצאים בעוני ועבודת הממלכה מסוכלת מחוסר מימון. לעתים קרובות המצב כיום בכנסייתו זהה לזה שהיה כאשר ב-OT הנביאים גינו את ילדי אלוהים על כך שהם "גרים בבתיכם המצופים, בעוד הבית הזה (בית האדון… הכנסייה) נשארה בחורבן" חגי 1 נגד 4
3. בבילון מקום להתפרסם, להפעיל כוח וליהנות הצלחה
דניאל התפתה לגאוות החיים. הוא נצטווה לעבוד את המלך הגדול כדי לקבל טובה שתאיץ את תהילתו וקידומו. אבל הוא סירב להיות מרומה.
מנהיגים רבים כיום מתפתים לרצות תהילה ועושר והשחיתו את עצמם. הם רוצים הצלחה ומוכנים לקבל אותה בכל מחיר.
עדות. יום אחד אלוהים אמר לי… "אין דבר כזה הצלחה בממלכה שלי". הוא הצביע בפניי על ספרים נוצריים שונים שהיו בשוק. התואר שלהם הסגיר את החשיבה השגויה שלהם…..' עשר דרכים להיות כומר מצליח" ו"שתים עשרה דרכים להגדיל את הקהילה שלך" כאילו אנחנו עוסקים בשיווק מלכות האלוהים.
אילוסטרציה פעם היה כומר צנוע שהלך לכל מקום. ואז הוא קיבל אופני דחיפה והאנשים אמרו: "הו הכומר מבורך. הוא חייב להצליח". ואז הוא הגיע לכנסייה על אופנוע והאנשים משבחים אותו על הראיות להצלחה נוספת.
חודש לאחר מכן הוא הגיע במכונית וכולם התרגשו. מכוניתו הפכה למרצדס בנץ והוא עבר לבית גדול. כולם אמרו: "הו הכומר חייב להצליח. תראו מה יש לו. אלוהים בטח מעדיף אותו!"
זכור: "אלוהים מסתכל על הלב, לא על המראה החיצוני" א סם 16 v 7;
"לא!" אמר לי אלוהים. "אני לא רוצה שתצליח…… אבל…. אני רוצה שתהיו משמעותיים לנצח!
4. בבל, מקום של שחיתות:
כנסייה בסגנון בבלי תדגים 'מנטליות של בניית אימפריה'. הכל יהיה על גודל הקהילה והבניינים. זה יהיה על בעלות ושליטה של המשרד, השימוש הגלוי בתארים משרדיים (שליחים. בישוף וכו' וכו'), שם הכנסייה, מכוניות צוות או שומרי ראש. הם יזמינו רק מטיפים 'בעלי מעמד סלבריטאים' המפקחים על כנסיות מגה. איכות השבח/הלל שלהם תהיה טובה, אבל תדאגו יותר לאיכות הזאת מאשר לרוחניות שלה. טקסי ההלל יהיו יותר משעשעים מאשר מעוררי השראה. במקרה הגרוע ביותר היא תשקע בנוהג של מכירת מים קדושים או שמן, של ברכות או נבואות.
זה מתועב ותועבה לאלוהים
6. בבל, מקום של בלבול:
למעשה, המילה בבל פירושה בלבול. כמה מעניין?
כתוצאה מהתפשרות על עקרונותיהם בעת שהותם בבבל, איבדו גולים יהודים רבים את תחושת הזהות, העדיפות והגורל שלהם. רבים מהם אכן כרעו ברך בפני המלכים הגדולים, אלילו של דריוס, ואיבדו קשר עם שורשיהם הרוחניים כתוצאה מכך. כשהגיע זמנם לחזור הביתה לירושלים בתום 70 שנה, הם גילו שהם יותר מדי בבית בבבל ולא הרגישו צורך או רצון לעשות את המסע.
השליחות הגדולה והזכות להיות בין אלה שיחזרו לבנות מחדש את בית המקדש ולהחזיר את ירושלים לא היו חשובים להם. כמה עיוורים וחסרי רגישות הם יכולים להיות. אחרי הכל, הם היו ילדיו של אלוהים, יורשי כל הבטחותיו של אלוהים יהוה, האל החי האמיתי היחיד, של אברהם ויצחק יעקב.
כשהגיעה הקריאה "צא מבבל!" בימי המלך כורש שהיה 'האחד שמונה על ידי אלוהים', ושנתהשבי ה-70 הסתיימה, רק מעטים אימצו אותה. איזו טרגדיה!
לאחרונה נתקלתי בפסוק מקסים המקודד ביונה פרק ב'. היא באה בסוף תפילתו של יונה בתוך הלוויתן………..
ביונה 2 נגד 8 יונה זועק…"אלה הדבקים באלילים חסרי ערך, מאבדים את החסד שיכול להיות שלהם"
יציאת בבל הייתה יציאת מצרים מרצון
כאשר דניאל קרא לגולים בבבל לעזוב ולחזור כדי לבנות מחדש את ירושלים, רק מעטים נענו להזמנה. בדיוק כמו בימי דניאל, כאשר הגיעה ההזמנה הראשונה לכל הגולים, רק מעטים היום ייענו לקריאה לצאת מהכנסייה הארצית ולבנות עיר המתאימה למגורי מלך החתן השב.
אומה שלמה הייתה בגלות בבבל במשך 70 שנה, אך רק 42,360 איש יצאו מבבל ונענו לקריאה. המספר היה קטן מספיק ונרשם מספיק כדי להיות מתועד. הם יצאו במשפחות כתוב ואנחנו יודעים את שמות המשפחה שלהם. זה מתועד בכתובים בעזרא 2 v 16.
במצרים ביציאת מצרים הראשונה כולם יצאו. 2 וחצי – 4 מיליון איש. כאן יצאו רק אלה שהתנדבו והם יצאו……. ללכת לאנשהו. אתה יוצא לאנשהו. אתה לא יוצא ממקום כלשהו בלי שום תחושה לאן תלך. אתה צריך ללכת לאנשהו או שאתה יושב בשקט. הם ידעו. הם היו קשורים לירושלים. הייתה להם מטרה, ייעוד, גורל… להחזיר את ירושלים עיר האלוהים ולבנות מחדש את בית המקדש,
שוב היום, הכנסייה נקראת החוצה. הוא נקרא מכנסייה מושחתת מלאת ארציות ופשרה ומוות רוחני למסע, קשה ויקר ככל שיהיה, לעיר ש"אברהם ראה אך לא ידע עליה"
אל העברים 11 v 8 -16
"על פי אמונתו של אברהם, כאשר נקרא ללכת למקום שיקבל מאוחר יותר כירושה, ציית והלך, למרות שלא ידע לאן הוא הולך. כי הוא ציפה לעיר עם יסודות, שהאדריכל והבונה שלה היה אלוהים"
למה לצאת?
מהדורה 18 v 5. "צא ממנה, (בבל) עמי, כדי שלא תחלוק את חטאיה וכדי שלא תקבל אף אחת ממכותיה"
a. בגלל חורבן בבל.
ברור מאוד בכתובים שבבל תיפול וכל מה שהוא מבבל ייפול איתה.
התגלות 18 v 1 – 4
"ואחרי הדברים האלה ראיתי מלאך אחר יורד מן השמים, בעל כוח גדול; והאיר הארץ בכבודו.
2 ויכה בכי עז בקול עז, ויאמר: בבל הגדולה נפלה, נפלה, והפכה למקום מושבם של שדים, ולאחיזת כל רוח רעה, וכלוב של כל עוף טמא ושנוא.
3 כי כל העמים שתו מן היין של חרון אפו של זנותה, ומלכי הארץ עשו עמה זנות, וסוחרי הארץ מתעשרים בשפע מעדניה.
4 ושמעתי קול אחר מן השמים אומר: צא ממנה, עמי, שלא תהיו שותפים לחטאיה, ולא תקבלו ממכאותיה".
פאולוס הקדוש גם מזהיר אותנו מפני שריפת כל מה שבבל כאשר הוא אומר בראשונה לקור' 3 נגד 12: "בחסד שאלוהים נתן לי, הנחתי יסוד כבונה מומחה ומישהו אחר בונה עליו. אם מישהו בונה על הבסיס הזה באמצעות זהב. כסף, אבנים יקרות, עץ, חציר או קש עבודתו תאיר כפי שהיא, כי היום יוציא אותה לאור. היא תתגלה באש והאש תבחן את איכות עבודתו של כל אדם"
אולי היצירה המוזיקלית המקהלתית האירונית ביותר היא מקהלת הללויה. מדי שנה במדינות רבות באירופה ובמערב סביב חג הפסחא מתאספות מקהלות בכנסיות ובקתדרלות כדי להציג את האורטוריה המפורסמת המבוססת על מקהלת הללויה שהוקלטה במהדורה 19. הוא מושר לקול מחיאות כפיים סוערות. כמה אירוני הוא שמכיוון שרק מעטים מבין השרים והמאזינים מבינים שהם שרים על חורבנם שלהם. הם שרים "הללויה" ושמחים בחורבנם אם זה שהם עצמם לא יצאו מבבל ועדיין בונים עץ, חציר וזיפים. בכל אופן, הבה נשיר 'הללויה' אם כבר ביקשנו לצאת מבבל ונתנו לעצמנו להיות גם בנאי וגם החומר עצמו, שהוא חלק מבית המקדש ועיר שאינה עשויה בידי אדם או מאבנים טבעיות אלא מאבנים חיות, שנבנו יחד על ידי רוח אלוהים עצמו. כל חומר אחר, או כל בניין אחר, לא יעמוד באש הקדושה והמשפט הצודק.
2) לבנות מחדש את ירושלים… העיר הרוחנית הקדושה ההיא… שלבושה כמו כלה.
כל כך…… איך יוצאים? זו בחירה אישית.
יציאת מצרים הייתה חובה אם רצו לשרוד.
יציאת בבל הייתה יחידה ורצונית. זו התגובה האישית שלנו.
אנו הולכים בעקבות הדוגמה של דניאל. הוא עשה בחירה. הוא סירב למותרות של בבל. הוא דחה את הצעות הפיתוי. לא הייתה שום פשרה. הוא היה חסר רחמים ובכך דניאל מיצב את עצמו עבור גרייס.
דניאל 9 v 1 – 2 דניאל חיפש את אלוהים דרך כתבי הקודש. הוא היה מחפש אלוהים ומרצה אלוהים בלבד ואיש דבר
דניאל 9 נגד 2 דניאל הבין את הזמנים ואת עונות השנה. הוא זיהה את מה שאלוהים אמר בדברו וברוח בימיו ויישר קו עם זה. הוא רצה להזדהות עם הרצונות העמוקים של לבו של אלוהים ועם מטרתו הנצחית. זוהי העונה של הכלה ושל החתן הבא.
דניאל 9 v 3 דניאל צם והתפלל וכך נולד דבר הנבואה.
דניאל 9 נגד 5 דניאל חזר בתשובה ….." חטאנו". הוא הודה ולקח
אחריות עם העם.
כל כך…..
אנו יוצאים 1) בגלל חורבנה הצפוי של בבל 2) לבנות מחדש את ירושלים… העיר הרוחנית הקדושה ההיא… שלבושה כמו כלה. זוהי עבודתה של רוח האל, ושנינו משתתפים בתהליך הבנייה ובחומר שבו הוא בונה אותו. זו אכן תעלומה
אבל…. זה הייעוד שלנו. זה הייעוד שלנו. כמובן שאנו משיגים זאת רק באופן חלקי כעת, אך לאחר ההילקחות, חתונת השה ומלכות המילניום, הוא ישלים את העיר שתהיה לבושה כמו כלה ואשר תרד מן השמים… כי אתה נולד בה!
על ידי כניעתנו לקריאה זו כעת הוא מסוגל לעצב אותנו כחלק מאותה עיר, אותה כלה יקרה.
התג' 21 נ 1 – 2 "אז ראיתי את עיר הקודש, ירושלים החדשה יורדת מן השמים מוכנה ככלה לבושה יפה לבעלה"
