כלה מפוארת חלק 2
לאשת האלוהים הטובה, המפוזרת ברחבי העולם, אך מאוחדת באמונה ובאהבה לאלוהים, ואשר מחכה בקוצר רוח למבורך המופיע בביאתו, מי ייתן ותמשיכי לצמוח באמונה, תקווה ואהבה, כפי שרוחו פועלת בך, כדי לקדש אותך כהכנה לחזרתו המפוארת.
אנו ממשיכים היום עם החלק השני של סדרת הכלה המהוללת. בשיעורים ראשונים אלה, ברצוני להניח יסודות של כמה עקרונות חשובים, שיעזרו לנו להבין את החלק השני של הסדרה שבו אני מקווה להציג בבירור את הכלה המהוללת, כפי שהיא מתגלה בכתובים. הסיבה שלי לחלוק את הדברים האלה היא כפולה. ראשית, כדי שנוכל להגיע להבנה גדולה יותר של הכלה, ולכן של הזהות שלנו לגבי מי שאנחנו במשיח, ושנית, שבהכרת הכלה, נוכל להבין באופן מלא יותר את מטרתו הנצחית של אלוהים וכיצד יתפתחו אירועים עתידיים. כי אני מאמין שהבנת הכלה היא המפתח להבנת האסכטולוגיה (או הדוקטרינה של העתיד).
בפעם הקודמת חלקתי איתו את עקרון המציאויות הדואליות, והסברתי כיצד קיימות מציאויות ראשוניות ומשניות. אנו יכולים גם לומר שמיימי וארצי, או רוחני וטבעי. ישנן דוגמאות רבות לכך, כמו בית המקדש בשמים, והצל או העתק המשכן על הארץ כפי שניתן למשה. אל העברים ח' 5, דוגמא נוספת היא ירושלים: כי יש ירושלים בשמים ששאול מזכיר בגל ד' 26 וירושלים טבעית על הארץ שהיא עירו של המלך הגדול תהל' מ"ח 2. בכל מקרה אחד הוא ראשוני והשני משני, אחד בשמים והשני על הארץ. אך במחקרנו על הכלה המהוללת, זיהינו והשווינו גם בין האישה שבשמים, שסימן לכך ראה יוחנן בהתגלות 12, לבין האישה על פני האדמה כמו בבריאה. הנה שוב הטקסטים שלנו:
"ויהי פלא גדול בשמים; אשה לבושה בשמש, והירח תחת רגליה, ועל ראשה כתר שנים עשר כוכבים" התג' י"ב 1
"ויאמר אדם: עתה עצם עצמותי, ובשר מבשרי: היא תיקרא אשה, כי היא הוצאה מן האדם." בראשית ב' 23
הנקודה שהעליתי בפעם הקודמת, הייתה שלפני שהייתה אישה על פני האדמה, הייתה אישה בשמים! היא תוארה על ידי הכוכבים, השמש והירח. היא מהווה עבורנו מפתח לשחרור ההבנה שלנו לגבי הכלה. כאשר אדם וחוה הוצבו בגן, האישה שבשמיים הייתה מעליהם, ואף על פי שהיא נראתה, היא עדיין לא התגלתה.
היום, אני רוצה להמשיך להניח יסודות לכלה המהוללת ולחלוק עיקרון מרכזי נוסף, והוא זה: כשאנחנו מדברים על הכלה, אנחנו למעשה מדברים רק על חצי מהמציאות של האישה. כאשר אנו מדברים על הכלה, אנו מתכוונים במיוחד להיבט היחסי של האישה. על האופן שבו החתן והכלה מתייחסים זה לזה, שני אנשים באיחוד הופכים לאחד, או כפי שכתוב בתנ"ך, "ויהיו שניהם לבשר אחד" בראשית ב' 24. זהו הקשר כפי שהוא בא לידי ביטוי בין בעל ואישה, והאיחוד הזה או "הפיכתו לבשר אחד" הוא מה שפאולוס מתאר עבורנו באפס' 5:31, ישוע יעזוב את בית אביו ויתאחד עם כלתו. אבל אני רוצה לציין שבבריאה, אדם נתן שני שמות לאדם שבא מצלע שלו. התבונן שוב בפסוקנו בבראשית ב' 23. התנ"ך מספר לנו שאדם אמר, "היא תיקרא אשה". המילה המשמשת כאן היא "איששה", כלומר "אישה, או אישה". זו הכלה. זה שבא מהאיש ומחובר אליו בחזרה. הסיבה שאדם קרא לה "איששה" הייתה "כי היא הוצאה מהאדם". איששה באה מתוך אדם, ולכן שמה היה קשור אליה בחזרה. שמה קישר אותה אליו. היא שלו, אז יש לה את השם שלו. זה היה השם הראשון שאדם נתן לאשתו, הוא קרא לה "איששה", כלומר אישה או אישה. אבל תראו מה קרה אחר כך, כי אנחנו יודעים שהסיפור לא נגמר שם, כפי שקראנו בבראשית ג' 20
"ויקרא אדם את שם אשתו חוה; כי היא הייתה אם כל חי". דור ג':20
מדוע קרא אדם הראשון לאשתו חוה? זו שאלה טובה, כי הוא כבר קרא לה קודם לכן איששה שמשמעותה אישה. הנה תשובתי: היא קיבלה את שמה חוה, לא משום שהייתה אשתו של אדם, אלא משום שהייתה אם. זהותה של חווה עדיין לא נחשפה בשלב הנישואין או האיחוד, אך זהותה כחוה התגלתה משום שהייתה אם. האישה התגלתה במלואה כאשר היא נתפסה כרעיה וכאם, והשם שניתן לה על ידי בעלה היה השם חוה או "חווה" שפירושו "חיים", "לנשום", "לתת חיים". השם חוה לא ניתן לה משום שהייתה כלתו של אדם, אלא משום שהייתה אם כל חי.
חוה פורייה. היא גפן פורייה. יחד עם בעלה, הם מבורכים על ידי אלוהים "להיות פרו ורבו, למלא את הארץ ולהכניעה" בראשית 1:28 אבל באופן ספציפי יותר יש מילה נבואית שניתנה על ידי אלוהים על זרע האישה.
"ואשים איבה, בינך ובין האשה, ובין זרעך לזרעה; הוא יחבול בראשך, ואתה תחבול בעקבו". דור ג' 15
בדיוק כמו חווה, גם הכלה היא כלה פורייה. היא גפן פורייה. יש לה רחם, והשטן פוחד מזרע הכלה, כפי שהוא פוחד מזרע חווה.
מיהו זרע חוה שיחבול בראשו של הנחש? ובכן, אנו יכולים להסתכל על האישה שבשמיים, או על המציאות הראשונית, עבור התשובה שלנו, הפעם בהתג' י"ב:2,5
"והיא הייתה עם הילד בכתה, התייסרה בלידה, וכאב לה להיוולד……. והיא הולידה ילד אדם, אשר ימלוך על כל העמים במוט ברזל: ובנה נתפס אל ה', ואל כסאו". מהדורה י"ב:2,5
זהו ישוע. הילד הגבר. מי ישלוט בכל העמים במוט ברזל.
"ועתה יוצאת מפיו חרב חדה, כי עמה יכה את האומות. והוא עצמו ישלוט בהם במוט ברזל. הוא עצמו דורך על גת עזותו וחרון אפו של האל הכול יכול." מהדורה 19:15
לסיום, עקרון היסוד עבורנו כאן, הוא שהאישה היא גם כלה וגם אם, וכמו חוה, היא רק מתגלה או ניתנת לשמה, בתפקידה כאם. בפעם הבאה נראה כיצד הכלה היא גפן פורייה, והיא תגלה את כבוד אלוהים על פני האדמה.
עד לפעם הבאה
מרנת'ה
Mike@Call2Come
