יום 2: התעלות אל תוך מוחו של המשיח
אהוב מאוד על אלוהים, יהי רצון שחסדו ישמור עליך ועל שלו שלום מקיף אותך. מי ייתן ורוח החיים אשר בך, תביא אור אליו דבר והבנה לליבך ולמחשבותיך במשיח ישוע. אתמול אני התחלתי לשתף על החיים בתודעה נבואית ומה זה אומר. אני הזכיר כיצד למוחות הבשר שלנו אין יכולת למציאויות רוחניות, וכן שאנו זקוקים להתעלות לתוך מוחו של המשיח. אז היום אני רוצה לחקור זאת עוד קצת ונתחיל בכך ש"לגבי החתן כך גם בשביל הכלה". הכלה תהיה מוכנה להיות בהתאמה מושלמת שותפה לבעלה, וזה אומר להשתתף בכל מה שהוא התחייב מטעמה. במיוחד מותו, קבורתו, תחייתו לתחייתו, עלייתו ו כל האדרת הוכנה עבורנו, שאולי נהיה שותפים לה, ו לכו בצורה מושלמת במעבר אל מזבח הנישואין. בנוצרי שלנו אנו מתמקדים רבות במותו, קבורתו ותחייתו של ישוע. מה ניצחון נפלא שהוא השיג למעננו – ניצחון על הגיהינום, המוות ו הקבר. לא היה לו צורך להתגבר על אלה בעצמו, בוודאי לא כבן של אלוהים, אבל בתור בן האדם, וככהן הגדול של הווידוי שלנו, זה היה הכרחי עבורנו שהוא נצלב על הצלב, מת ונקבר. כל כך שכעת, על ידי אמונה במעשה הפיוס חסר האנוכיות שלו, אנו עשויים לקחת חלק ב לחצות באופן אישי, ולחשוב שאנחנו נמצאים בו כשהוא נצלב. ב בדרך זו, גופו של ישוע הפך עבורנו כמו התיבה שבה נכנסנו ו ניצלו. כך שעל ידי היותו בתוכו על הצלב, וקבור איתו ב קבר, אולי גם אנחנו נגדל איתו לחיים חדשים, הללויה.
אבל מה עם ההתעלות והאדרה? המבורכים שלנו התקווה, היא שיום אחד, כאשר מושיענו יחזור על העננים בתהילה, אנו ישתנה להיות כמוהו, לדחות את המוות וללבוש אלמותיות, נעלה בגופנו לפגוש את אלוהים באוויר כשהוא יבוא. אנו אכן יכולים להחשיב זאת כהתעלותנו באותו אופן שבו אלוהים התעלה, באופן דומה, אנו גם מצפים באופן מלא לקבל גוף מהולל כמו כבודו גוף – 1 Cor 15:43 "הגוף נזרע בכבוד, הוא קם לתפארת. זה הוא נזרע בחולשה, הוא עולה לשלטון". אך בעוד ההתעלות והאדרת הגוף שלנו ממתינים לזמן של עם שובו של החתן, ישנה התעלות נוספת העומדת לרשות המאמין, ואכן כבר התרחש. אני מדבר כאן על התעלות רוחנו איש.
ההתעלות היא לא רק פיזית, אלא היא גם רוחני! יש התעלות מרמה אחת של תהילה לאחרת, מרמה אחת של תהילה לאחרת, מ נראה לבלתי נראה, מהתחום הפיזי לתחום הרוחני. מתי ישוע עלה מהר הזיתים, ושב אל האב, הוא התעלה לתהילה גדולה יותר, ועבר דרך צעיף ממדי לתוך ממלכה בלתי נראית, שבה הוא ישב עם כל הסמכות לימינו של אבא. זה מה שפאולוס מאשר בביטחון כה רב כשהוא כותב ל אפסים.
אבל אלוהים, שהוא עשיר ברחמים, בגלל אהבתו הגדולה שבה אהב אותנו, אפילו כשהיינו מתים בהסגת גבול, עשה אותנו חיים יחד עם המשיח, (בחסד נושעתם), והעלה אותנו איתו והושיב אותנו איתו במקומות השמימיים במשיח ישוע, אפס' ב' 4-6
כשפאולוס כותב "גדלנו עם המשיח", הוא לא רק בהתייחס לתחייתנו אלא גם להתעלותנו. אנחנו לא רק התרומם, אבל גם אנחנו עלינו וישבנו איתו ב מקומות שמימיים במשיח ישוע. זו יותר מאמירה תיאולוגית, אבל הוא משהו שיש לנכס בהליכה היומית שלנו. עכשיו אם דרך האמונה, אנחנו האמינו שישוע חי בליבנו על ידי שכינתה של רוח הקודש, ואם באמצעות אמונה אנו מתוודים "המשיח בי, תקוות התהילה", האם לא היינו צריכים גם על ידי אותה אמונה מאמינה שכשם שהוא בנו, כך גם אנחנו בתוכו! זה וידוי, שאנו במשיח, הוא אמת חיה עם פוטנציאל לשנות באופן קיצוני את החוויה היומיומית שלנו. כי אם המשיח יושב בשמים מקומות ואנחנו בו, אז אנחנו גם שם איתו. במילים אחרות, אנו תופסים עמדה ארצית ושמימית בו זמנית. בדרך זו אנו הופכים לשער בין שמיים וארץ.
אני אמשיך יותר בפעם הבאה.
