נקודת המבט של הכלה על לוחמה רוחנית (מבוא)

היום אני רוצה לפתח כמה אמיתות עמוקות יותר על הכלה, שלדעתי יעזרו לנו להבין טוב יותר את הימים שבהם אנו חיים ואת הסכנה הגדולה שהכלה ניצבת בפניה. בזמנים אלה, עם הפצצות בלתי פוסקות מדיווחי התקשורת על משבר זה או אחר, בין אם מבית או מחוץ, אנו מודעים עד כאב לכך שאנו נמצאים בעיצומו של קרב גדול, אולי חסר תקדים, המתחולל, לא רק בתחום הטבע אלא גם בתחום הרוחני. רבים יראו זאת מנקודת מבט של מלכות, אך מעטים מאוד יראו את הקרב הזה בהקשר של כלה, אך כאן אני מאמין שעלינו ללכת, לתוך פרדיגמת הכלה, כדי להבחין בכוונה האולטימטיבית ובערמומיות המופתית של הרמאי.

בתהילים 128:3 התנ"ך מתאר אישה כגפן פורייה, זה מגלה אמת יפה עליה – היא התברכה להיות פורייה מאוד. לכלה יש רחם, והיא מסוגלת להרות ולהיות אמא. התנ"ך מביא דוגמאות רבות לעיקרון זה, אפילו חוה הכלה הראשונה, קיבלה את שמה משום שהייתה "אם כל החיים".  אם כי, למעשה, אנו מגלים לאחר מחקר נוסף כי חווה לא היה שמה הפרטי אלא השני. אם אתם זוכרים את התיאור בבראשית 2, אלוהים הציב את אדם בגן עדן כדי לקחת אותו ואמר, "לא טוב האדם לבדו, אבל אני אעשה לו עזר דומה". אבל אז, אחרי שאדם קרא לכל בעלי החיים, "לא נמצא עוזר דומה כזה". זה מעניין מכיוון שבבראשית 1:27 אנו קוראים, "ויברא אלהים את האדם בצלמו, זכר ונקבה ברא את שניהם", אך בבראשית ב' אדם היה לבדו, כך שבאופן טבעי עולה השאלה היכן הייתה חוה? ובכן, כמובן שאנו יודעים שהעוזר המקביל לאדם יכול היה לבוא רק מתוך אדם, ולכן האדון הכניס אותו לשינה עמוקה, פתח את צדו והוציא צלע שממנה עשה את עוזרו של אדם. באופן טבעי היינו מסיקים שזו חוה, אבל למעשה זה לא בדיוק מה שהיה. כשאדם התעורר משנתו העמוקה, הוא פקח את עיניו וראה את המתנה היפה ביותר מאלוהים ממש לפניו. היא לא הייתה דומה לאף אחת מהחיות שהכיר, וכמו שום דבר אחר שראה בכל הבריאה, לא היה שום דבר אחר שאפשר להשוות אליו, חוץ כמובן מאדם עצמו, שאמר: "זה עתה עצם עצמותי ובשר מבשרי; בראשית ב' 23 אז אדם קרא לה "אישה, כי היא הוצאה מהאדם".

השם שאדם נתן לאשתו היה כזה שחיבר אותה כיוצאת ממנו, לא היה צורך בזהות אחרת! שמה היה "אישה" כי היא הייתה מבעלה, ושמה נתן לה את הזהות כשלו, אפשר לומר שהיא נקראה בשמו. אם כן, על סמך מה נקראה אשתו של אדם הראשון חוה? רק לאחר הנפילה, לאחר אכילת הפירות האסורים בבראשית ג' 20, אנו קוראים: "אדם קרא לאשתו את שם חוה, כי היא אם כל חי". שמה הפרטי היה על מי שהיא, זהותה, מעמד הכלה שלה כמי שיצאה מהארון מבעלה, ולכן היה לה את שם בעלה. אבל שמה השני לא היה קשור לזהותה כרעיה, אלא לפוריותה כאם. לחוה היה רחם, היא הייתה פורייה, היא הצליחה להצמיח חיים. הנקודה שאני מעלה היא שכמו לחוה, לכלה יש רחם, היא מסוגלת להרות, היא פורייה.  יתר על כן, צאצאיו של אדם יכלו לבוא רק דרך חווה, זה היה באמצעותה המנדט "פרו ורבו, מלאו את הארץ והכניעו" בראשית א' 28. אז הנה העיקרון הראשון שלנו:

1. רק באמצעות הכלה מתקיימת ההבטחה לחתן.

מדוע זה חשוב, ומה הקשר לכך למלחמה רוחנית? ובכן, נגיע לכך בעוד רגע, אך ראשית בואו נסתכל על דוגמה נוספת לעיקרון זה בפעולה עם סיפורם של אברם ושרי. בבראשית 12, אלוהים הבטיח לאברם שהוא יהיה עם גדול ובבראשית 15 שצאצאיו יהיו רבים כמו הכוכבים בשמי הלילה. אבל היתה בעיה, גם אברם וגם שרי הסתדרו בשנים ושרי הייתה עקרה (בראשית י"א 30). אז הם ניסו לקיים את ההבטחה שניתנה לאברם באמצעות הגר, אבל הגר לא הייתה הכלה שגרמה לכל כך הרבה צרות, ואז מאוחר יותר אלוהים מאשר מחדש את הבטחתו לאברהם אבל הפעם מדגיש את העיקרון: רק דרך הכלה מתקיימת ההבטחה לחתן. בבראשית י"ז 15,16 נאמר: "ויאמר אלוהים אל אברהם: "באשר לשרי אשתך, לא תקרא את שמה שרי (נסיכה), אך שרה (אשה אצילה) יהיה שמה. ואני אברך אותה וגם אתן לך בן על ידה; אז אברך אותה, והיא תהיה אם העמים; מלכי עמים יהיו ממנה".

כעת, אם ההבטחה לגבר תתקיים באמצעות האישה, אז זה דורש שהיא תהיה פורייה, ולכן שרה הרתה בזקנתה וילדה את יצחק, שגם איתו נכרתה הברית (בראשית כ"ו 1 – 5). הנה העיקרון השני שברצוני לציין:

2. החתן מדבר באופן נבואי על כלתו להיות פורייה.

האם שמתם לב להוראתו של אלוהים לאברהם? אמר לו: לא תקרא בשמה שרי, אלא שרה. אברהם היה אמור לקרוא לאשתו בשם שהעניק לה את ברכת הרחם הפורה. היא הייתה אמורה להיות אמא, ולכן יהיה לה שם חדש. ההבטחה שניתנה לאברהם לצאצאים רבים, אפשרה לו לדבר נבואית על שרה כדי לקיימה, בגלל העיקרון הראשון: רק באמצעות הכלה מתקיימת ההבטחה לחתן. אנו רואים עיקרון זה פועל גם עם אדם וחוה. הזכרתי קודם לכן שאדם קורא לאשתו חוה כאם כל החי שנמצא בבראשית 3:20, אבל מה שאולי לא הבנתם הוא שרק בפרק הבא, בבראשית 4, חוה הפכה למעשה לאם כאשר קין והבל נולדו. כשאדם קרא לאשתו חוה זה היה נבואי. הוא אמר עליה מילים בכוח להפעיל ולשחרר אותה להיות האישה הפורה שאלוהים ברא אותה להיות. אם נחבר את שני העקרונות הללו יחד, נוכל לומר:

רק באמצעות הכלה מתקיימת ההבטחה לחתן, ולכן החתן מדבר באופן נבואי על כלתו כדי לקיים.

כשם שאדם קרא לאשתו חוה, ואברהם קרא לאשתו בשם שרה, כך קרא ה' לאשתו בשם חדש. וואו, איזו מחשבה מדהימה זו: לאשת השה יש שם חדש. בעלה דיבר עליה באופן נבואי כדי שתהיה פורייה, מכיוון שבאמצעותה כבודו יתגלה (יוחנן 17:22, אפס' ג' 21). באמצעותה מלכותו תושלם על פני האדמה (התג' י"ט 6 – 9). לכן אני מציע שהמטרה הבסיסית של תקיפת השטן היא הכלה, ומדוע עלינו להבין את המלחמה הרוחנית מנקודת מבט של כלות. הכל מוטל עליה. היא זו שאלוהים ניבא שתהיה פורייה, היא זו שהתארסה, היא זו שתמלוך לנצח לצד החתן שלה ולכן היא המטרה של ערמומיותו של השטן. הוא אינו מסתפק בלהיות נסיך כוח האוויר (אפס' ב' 2), או שליט העולם הזה (יוחנן י"ד 30), לא לפני שהוא מטמא את הכלה, משחית אותה ומוליך אותה שולל באמצעות הונאה. הנה העיקרון השלישי:

3. אם השטן יכול לרמות את הכלה, הוא יכול לעכב את הכנתה, ואם הוא יכול לעכב את הכנתה, הוא יכול להאריך את מלכותו.

מותו של השטן מגיע לאחר חתונת השה, לא לפני כן. Rev 19 ו 20 הוא די ברור על זה. בהתג' 19:7 נכתב: "הבה נשמח ונשמח וניתן לו כבוד, כי נישואי השה הגיעו, ואשתו הכינה את עצמה." לאחר מכן, בהתג' 11-21: 19, אנו רואים את חזרתו המנצחת של ישוע עם צבאות השמים, שבמהלכה החיה ונביא השקר מושלכים חיים לאגם האש. ואז מותו של השטן מגיע לבסוף בהתג' 1-3: 20, ממש לפני מלכות אלף השנים, כאשר הוא יהיה קשור בשרשרת גדולה ויושלך לבור ללא תחתית למשך אלף שנים שם הוא כבר לא יוכל לרמות את האומות, מה שמרמז שהוא ימשיך לרמות עד לזמן הזה. זה מוביל לעיקרון הרביעי שלנו:

4. מטרת תקיפת השטן היא הכלה, הוא יבוא נגדה במרמה.

מהרגע הראשון השטן ניסה לרמות את הכלה, היא המטרה והאובססיה שלו.

שאול כותב בראשונה לטימותיאוס 2:14 ואדם לא היה זה שהוליך שולל; זו הייתה האישה שהולכה שולל והפכה לחוטאת. פאולוס כותב בדומה לכנסייה בשנייה לקור' י"א 2,3 אני מקנא בך בקנאת אלוהים. הבטחתי אותך לבעל אחד, למשיח, כדי שאוכל להציג אותך כבתולה טהורה בפניו. אך אני חושש שבדיוק כפי שחוה הולכת שולל אחר ערמומיותו של הנחש, מחשבותיכם עלולות איכשהו לסטות ממסירותכם הכנה והטהורה למשיח.

כאשר פאולוס כותב "מרומה על ידי ערמומיותו של הנחש", הוא משתמש במילה eks-ä-pä-tä'-o (G1537) שמשמעותה להוליך שולל, או לפתות לחלוטין. הקשיבו היטב: השטן יכול לפתות ולהוליך שולל את הכלה. המילון מגדיר את beguile כ"להקסים או להקסים מישהו לעתים קרובות בדרך מטעה". כיצד ניתן להוליך שולל את הכלה? שאול כותב "בערמומיותו של הנחש". מילה זו ערמומיות pä-nür-ge'-ä (G3834), פירושה ערמומיות או ערמומיות, אך פירושה גם חוכמה כוזבת, חוכמה שהיא "סבירה באופן שטחי אך שגויה, נכונה לכאורה אך לא, מטעה במראה". וואו, זה הרבה מה לקחת, אבל בקיצור, מה שאני אומר הוא שהמתקפה של השטן היא לרמות את הכלה באמצעות ערמומיותו וערמומיותו. הוא ינסה לפתות אותה, להקסים אותה ולהטעות אותה, לרמות אותה במחשבות שנראות סבירות אך שגויות, לפתות אותה בחוכמה חלופית שאינה נכונה, כדי שיוכל "להטעות אותה ממסירותה הכנה והטהורה למשיח". (השנייה לקור' י"א 3)

מודעות להונאה אינה דבר חדש. אנו מכירים אזהרות שונות בתנ"ך על הטעיות באחרית הימים. אנו יודעים "נביאי שקר רבים יקומו וירמו רבים" מתי 24:11 ו"יגיע הזמן שבו אנשים לא יסבלו הוראה טובה, אך עם אוזניים מגרדות הם יצברו לעצמם מורים שיתאימו לתשוקותיהם, ויפנו עורף להקשיב לאמת ולנדוד למיתוסים. – 2Ti 4: 3,4. אבל מה שהבנתי במהלך שנים-עשר החודשים האחרונים הוא אלמנט נוסף שפועל כדי להגביר את הקושי להבחין בהטעיות האלה.  

לאחרונה קראתי את תיאורו של לוק על אחרית הימים שבהם המילה "מהומות" קפצה מהדף לעברי. לוקס 21:9 "אך כאשר אתה שומע על מלחמות ומהומות, אל תיבהל; כי הדברים האלה צריכים לקרות קודם, אבל הסוף לא יבוא מיד".  מתי מנסח זאת: "מלחמות ושמועות על מלחמות", אבל לוקס כותב: "מלחמות ומהומות". תרגומים אחרים עשויים לומר התקוממות, מהומות, מרד או מהומה. המשמעות היוונית המקורית היא חוסר יציבות, אי-סדר, המולה, בלבול, אי-סדר ומהומה. בעיניי זה תיאור ממש טוב של איך העולם עכשיו. מהומות, התקוממויות, הפרעות וכן הלאה. בין אם זו מגפת הקורונה הנוכחית, הבחירות האחרונות בארה"ב או כל הסלמה אחרת של מהומה, כמו סערת קולות, היא יכולה להפיץ בלבול, חוסר יציבות, אי סדר ואי סדר. זוהי טקטיקת אב של השטן לטשטש את האמת ולערפל תפיסות. מתקפת מהומה זו מספקת את ההזדמנות המושלמת לרמות את הכלה במטח של חוכמה ופיתוי מזויפים. איך תדעו אם הכלה התפתה? כל דבר שמסיט את מבטה מהחתן שלה הוא סימן מובהק לכך שהיא התפתה, כפי שפאולוס כותב "הוליך שולל ממסירותה הכנה והטהורה למשיח". עלינו "להיות חכמים כנחשים" כן, אך גם "להיות תמימים כיונים" (מתי י' 16)

אוקיי, אני רוצה לפתח את הלימוד הזה עוד קצת, ולהוסיף איך השטן לא רק רוצה לרמות את הכלה, אלא לא יעצור בשום דבר כדי להפוך אותה לשלו, כי הוא שם עליה את רצונו הבלתי חוקי. נפנה לבראשית 34 שם נמצא את סיפורם של שכם ודינה.

1 עתה יצאה דינה, הבת שלאה ילדה ליעקב, לבקר את נשות הארץ. 2 כאשר ראה אותה שכם בן חמור החיווית, "נסיך הארץ" (ESV), לקח אותה ואנס אותה. 3 לבו נמשך אל דינה בת יעקב; הוא אהב את הצעירה ודיבר אליה ברוך.

כמו רבות מהנשים בתנ"ך, הן יכולות לספק תובנות על פרדיגמת הכלה. במקרה זה הדוגמה שלנו היא בתו של יעקב, דינה. וכששכם ראה אותה לקח אותה שלא כדין. את מי עשוי לייצג נסיך הארץ בקטע זה? בואו נמשיך:

4 ויאמר שכם אל אביו חמור: "הבא לי את הנערה הזאת כאשתי". 5 כאשר שמע יעקב שבתו דינה נטמאה, היו בניו בשדות עם צאנו; אז הוא לא עשה עם זה כלום עד שהם חזרו הביתה. 6 לאחר מכן יצא חמור אביו של שכם לדבר עם יעקב. 7 בינתיים באו בניו של יעקב מן השדות ברגע ששמעו מה קרה. הם היו המומים וזועמים, כי שכם עשה דבר שערורייתי בישראל בכך ששכב עם בת יעקב – דבר שאסור לעשות. 8 אך חמור אמר להם: "בני שכם שם לבו על בתך. אנא תן לו אותה כאשתו.

שכם שם את ליבו על דינה, מה שהוביל למשא ומתן והצעות מעמיקות מאוד. הקשיבו היטב להצעה האטרקטיבית המוצעת כעת לאחיה ולאביה של דינה, (בסיפורנו אלה מייצגים את שומרי הכלה):

9 התחתנו אתנו בנישואי תערובת; תנו לנו את בנותיכם וקחו את בנותינו לעצמכם. 10 אתה יכול להתיישב בינינו; הארץ פתוחה בפניכם. לגור בה, לסחור בה ולרכוש בה רכוש". כל כך הרבה אפשר לומר כאן, אבל בואו נמשיך הלאה ונעבור לשורת המחץ האמיתית, המחיר ששכם היה מוכן לשלם:

11 אז אמר שכם לאביה ואחיה של דינה: "מצא חן בעיניכם, ואתן לכם כל אשר תבקשו. 12 קבע את המחיר עבור הכלה ואת המתנה שאביא כרצונך, ואני אשלם כל מה שתבקש ממני. תן לי רק את האישה הצעירה בתור אשתי".

הנה לכם, אין הגבלה על המחיר שהנסיך על הקרקע מוכן לשלם עבור הכלה. נקוב במחיר שלך, נהדר ככל שתרצה, ואני אשלם אותו. זהו העיקרון החמישי שלנו:

5. השטן ישלם כל מחיר עבור הכלה.

אבל האם אתם יודעים משהו – הללויה – הכלה אינה למכירה! היא כבר נקנתה בדמו של גואל בני עמה, רחצה ונעשתה קדושה, היא מתלבשת בבגדי לבן וזהב, מעוטרת בקדושה וענווה, וריחנית במור. אך עד להאדרתה ולהגשמתה היא עדיין פגיעה, היא זקוקה להגנתם של שומריה, אלה שאלוהים הפקיד בידיהם לטפל בה, אלה שהחתן העניק להם במתנה במשרדי הכנסייה (אפס' ד' 11), שלעולם לא ייסחרו או ינהלו עליהם משא ומתן, אלא יטופחו ויאהבו אותם עד יום חתונתה. אבל אוי איך הרמאי, נסיך הארץ, בא לדפוק, תן לי את הכלה, רק נקב במחיר שלך!

זה מזכיר לי את הפעם שבה ישוע הובל למדבר כדי להתפתות על ידי השטן. באותה הזדמנות, גם נסיך הארץ היה מוכן לשלם מחיר כבד מאוד והוא הציע לישוע את כל ממלכות העולם בתמורה לסגידתו. האם ידעת שהכלה תתמודד עם אותם פיתויים כמו החתן שלה? ישוע נלקח להר גבוה וגדול מאוד. במקום הזה, הוא יכול היה לראות את כל ממלכות העולם ואת תפארתן (מתי ד' 8). כך גם, לפעמים מרימים אותנו להיות מקום שבו אנחנו יכולים לראות רחוק, חזון של מרחק גדול. וההזדמנות מוצגת בפנינו, שנוכל לקבל את מה שאנו רואים. הוא מוצע לנו על ידי אחד שהוא אמור לתת.  אבל היזהרו! כאשר יוצעו לכלה ממלכות העולם הזה, יהיה זה מבחן למסירותה ונאמנותה לאהובה. הוי כמה מפליא, פאר נשגב שכזה, ראו את ממלכות העולם הזה המוצעות. זוהי חזית קרב עיקרית כרגע, כאשר האויב שלנו מתמודד על הכלה. כן, כמובן שעלינו להיות בעלי תודעה מלכותית ומחויבים, אך מלכות אלוהים היא זו שנאמר לנו לחפש תחילה ואת צדקתו (מתי ו' 33), ולא את מלכות העולם הזה. אנחנו חייבים להיות מאוד ברורים בנקודה הזאת.

הבה נראה מה דניאל יכול ללמד אותנו דן ד' 30-32 המלך דיבר ואמר, "האין זו בבל הגדולה, אשר בניתי למשכן מלכותי בכוחי האדיר ולכבוד הוד מלכותי? בעודה מילה בפיו של המלך, נפל קול מן השמים: "המלך נבוכדנאצר, אליך נאמר: המלכות עזבה אותך! ויגרשו אתכם מבני האדם, ומשכנכם יהיה עם חיות השדה. הם יגרמו לך לאכול עשב כמו שוורים; ושבע פעמים יעברו עליך, עד שתדע כי העליון מושל במלכות האדם, ונותן אותו למי שיבחר". נבוכדנצר היה גאה והתפאר מאוד בהישגיו, ולכן נגזר עליו להיות צנוע עד … עד שהכיר בכך שהגבוה ביותר הוא זה ששולט בממלכת בני האדם. למרות כל צורות הממשל שלנו, בין אם דמוקרטיה או מונרכיה, דיקטטורה או רפובליקה, תיאוקרטיה או אוליגרכיה, דניאל מלמד אותנו ש"הגבוה ביותר הוא השולט בממלכת האדם, אך הוא נותן אותה למי שיבחר". בזמן הזה, אבא נתן את הממלכות לאדם, אבל בנוגע ליום המפואר שיבוא, הנה מה שאומר התג' י"א 15 ואז נשמע המלאך השביעי: והיו קולות רמים בשמים, שאמרו, "ממלכות העולם הזה הפכו לממלכות  אדוננו ומשיחו, והוא ימלוך לעולם ועד!" ביום זה, בחירתו של האב תהיה לתת לבנו את מלכות העולם. דניאל מתנבא, "צפיתי בחזיונות הלילה, והנה, אחד כמו בן האדם, בא עם ענני השמים! הוא בא אל קדמון הימים, והם קירבו אותו לפניו. אז ניתנה לו ריבונות ותפארת וממלכה, שכל העמים, העמים והשפות ישרתו אותו. ריבונותו היא ריבונות נצחית, שלא תעבור מן העולם, ומלכותו היא זו שלא תיחרב". דן ז:13,14

כן, האדון הגבוה ביותר הוא הריבון, אך במהלך תקופה זו של ההיסטוריה של הכנסייה בת התמותה, הממלכות והאומות עדיין לא ניתנו לבנו, מה שמביא אותי לעיקרון האחרון שלי:

6. הכלה תהיה מוכנה על ידי הליכה במדבר והתמודדות עם אותם פיתויים כמו החתן שלה.

אם זה נכון, זה אומר שהשטן יבחן את הידע והתיאבון שלה לדבר אלוהים, זה אומר שהוא ינסה לקחת אותה לגבהים של כוח דתי ופוליטי כדי להוכיח את עצמה, וזה אומר שגם לה יוצעו ממלכות העולם הזה מבעוד מועד. בכל הדברים האלה זה מבחן של הלב והזהות. זהו טבעו של המאבק הרוחני מנקודת מבט כלתית. בדיוק כפי שהשטן פיתה את ישוע "אם אתה בן האלוהים, עשה זאת", כך אנו שומעים גם היום את המילים "אם אתה הכלה אז עשה זאת". הכלה אינה צריכה להתעסק במושגים כאלה של עליונות, עליונות או כוח, תענוגה הוא אלוהים, היא משתוקקת לאינטימיות עם החתן שלה, היא ניזונה מכל מילה שיוצאת מפיו. היא יודעת שהיא חבויה במשיח, ושם עליה להישאר, לעולם לא לסטות מכיסויו או מעבר לצעדיו. היא אוהבת את השממה, כי שם היא רואה את הכוכבים הבהירים ביותר, שם היא שומעת את קולו בצורה הברורה ביותר, שם היא לבדה עם ישוע האחד שהרס את לבה, כפי שהיא שלו. שם היא שרה את שיר הכלה שלה "אני אהובתי ותשוקתו כלפיי". (SOS 7:10)