Menu

QB90 בראשית הייתה המילה (חלק 1)

חקירת תפקידו של נביא בעידן המודרני

בסדרה חדשה זו, אני מרגיש צורך להציע התנצלות מבוססת היטב וניתנת להגנה תנ"כית על תפקידם של הנביאים בעידן המודרני. כמו בדוקטרינות מאתגרות אחרות שחקרתי ולימדתי במהלך השנים, הבה ניגש לנושא זה בענווה, נניח בצד דעות קדומות ודעות קדומות, בעודנו מחפשים הבנה מקיפה באמצעות כתבי הקודש. תפקידם של הנביאים כיום לעתים קרובות אינו מובן, מתערער או אפילו נדחה – מחדל שיש לו יישום משמעותי לא רק עבור הכנסייה אלא גם עבור העמים והאזורים שאליהם נקראים הנביאים. זהו נושא עצום ומתועד היטב, עם ספרים רבים שכבר נכתבו. מטרתי, אם כן, אינה להוסיף כרך נוסף לשיחה, אלא לספק חקירה תמציתית ועשירה בכתבי הקודש של המשרד הנבואי, תוך התמקדות בעמדה ובהבנה הייחודיות של Call2Come. כשירות המושרש בקריאה נבואית (תוך כדי עבודה לכלול שותפות שליחית), אנו מקווים שלימוד זה יביא בהירות והבנה רבה יותר לתפקיד החידתי אך חיוני זה. המנדט של Call2Come נשען על שלושה עקרונות נבואיים יסודיים: 1) "הרוח והכלה אומרות 'בואי'", 2) הכלה התבגרה, 3) שיקום הכלה של אומה. עקרונות אלה מדגישים את הקשר האינטגרלי בין הנבואה לבין הכנות הכלה לשיבת ה', אשר ימסגר חלק ניכר מהדיון בסדרה זו.

היחסים בין אלוהים לנביאיו בכתבי הקודש מספקים תובנה עמוקה וחיה על הדינמיקה של התקשורת האלוהית. התנ"ך חושף מארג עשיר של מפגשים המדגימים את השותפות בין השמים לבין הכלים האנושיים שדרכם נמסרה עצת אלוהים. כפי שנראה, אני סבור שמפגשים אלה לא היו רק היסטוריים אלא מכוננים בהבנת הכהונה הנבואית כיום. הם מראים כיצד בחר האדון לגלות את רצונו, לשחרר את כוחו ולכוון את עמו באמצעות נביאים ששימשו כדובריו.

אחת הדוגמאות הבולטות ביותר היא המפגש בחדר הכס של ישעיהו (ישעיהו ו' 1-8), שם הנביא מצא את עצמו עומד לפני הוד מלכותו של האל הכול יכול. השרפים קראו: "קדוש, קדוש, קדוש הוא אדון המארחים; כל הארץ מלאה כבודו!" (פס' 3), ותגובתו של ישעיהו הייתה תגובת יראה, ענווה והתקדשות: "הנה אני! שלח לי" (פס' 8). רגע זה מדגים את טבעו העמוק והטרנספורמטיבי של השליחות האלוהית, שבה קריאתו של נביא נחתמת במפגש בלתי אמצעי עם קדושתו של אלוהים.

קריאתו של ירמיהו ממחישה עוד יותר את האינטימיות, העצה והשליחות העמוקות המאפיינות את יחסיו של ה' עם נביאיו. לפני לידתו של ירמיהו, אלוהים גילה את מטרתו הריבונית: "בטרם בראתי אתכם ברחם הכרתי אתכם; לפני שנולדת קידשתי אותך; הסמכתי אתכם לנביא לגויים" (ירמיהו א' 5). הצהרה זו מדגישה את טבעה האישי והאינטימי של קריאתו של אלוהים, המושרשת בידיעה מוקדמת ובכוונה אלוהית. ירמיהו הגיב בתחילה בהיסוס, והכריז שהוא צעיר מדי ובלתי כשיר לדבר (ירמיהו א' 6). עם זאת, אלוהים הבטיח לו את ההבטחה האינטימית של נוכחותו והתעצמותו: "אל תירא מפניהם, כי אני עמך להושיע אותך" (ירמיהו א' 8). הוועדה נחתמה כאשר אלוהים נגע בפיו של ירמיהו ואמר: "הנה שמתי את דבריי בפיך" (ירמיהו א' 9). מעשה זה סימל את העברת העצה והסמכות האלוהית, והצטייד את ירמיהו להכריז על משפטו ושיקומו של אלוהים על עמים וממלכות. כהונתו הנבואית של ירמיהו תתאפיין באינטימיות משפחתית עמוקה ובשותפות עם אלוהים, שחלק את סודותיו עם הנביא, ובשליחות בלתי מעורערת לומר אמיתות מאתגרות למרות התנגדות גדולה.

בנוסף, קריאתו של יחזקאל גם מדגימה בצורה חיה את המפגש העוצמתי של אינטימיות, עצה ושליחות בחייו של נביא. ביחזקאל 1, הנביא מועבר לתוך חזון של כבוד אלוהים, המתואר בדימויים מעוררי יראת כבוד של גלגלים לוהטים וזוהר כס המלכות האלוהי. מפגש זה מדגיש את האופי האינטימי של קריאתו של יחזקאל, כאשר הוא מובא לנוכחותו הקדושה של אלוהים כדי לחזות בהוד מלכותו. המום, יחזקאל נפל עם הפנים למטה בעבודת ה', תגובה של יראת כבוד ששיקפה את קרבתו לקדושה אלוהית (יחזקאל א' 28). ביחזקאל 2, אלוהים דיבר אליו ישירות, פנה אליו כאל "בן אדם" והטיל עליו בית ישראל מורד: "אני שולח אתכם אליהם, ואתם תאמרו אליהם, כה אמר ה' אלהים" (יחזקאל ב' 4). דברי האדון העניקו עצה וסמכות, והצטיידו ביחזקאל למשימה הקשה שלפניו. ביחזקאל 3, משימתו מתחזקת כאשר אלוהים מורה לו לאכול מגילה מלאה במילות קינה, אבל ואוי ואבוי, המסמלת את הפנמת עצת אלוהים (יחזקאל 1-3: 3). מעשה זה של אכילת הדבר לא רק הזין את יחזקאל מבחינה רוחנית, אלא הכין אותו להעבירו בנאמנות. המפגש האינטימי, העצה האלוהית והשליחות הברורה הגדירו את שליחותו הנבואית של יחזקאל, ואפשרו לו להעיד על צדקתו ורחמיו של אלוהים בתקופה יוצאת דופן ומאתגרת.

עמוס 3:7 אומר: "בוודאי האדון אלוהים לא יעשה דבר, אלא אם כן הוא מגלה את סודו לעבדיו הנביאים." המילה "סוד" בפסוק זה היא המונח העברי sôd (H5475 של סטרונג), המעביר את הרעיון של עצה אינטימית, התלבטות קרובה הדומה לאסיפה או התייעצות אלוהית. מילה זו מדגישה את אופי התקשורת של אלוהים עם נביאיו – לא כהוראות רחוקות אלא כביטחון משותף שנולד מתוך אינטימיות. אותה מילה, סוד, משמשת בירמיהו 23:22: "אך אילו היו עומדים בעצתי (סוד) וגורמים לעמי לשמוע את דבריי, היו מסירים אותם מדרכם הרעה ומרע מעשיהם." כאן, אלוהים נוזף בנביאי שקר שאינם עומדים בעצתו. נביאי אמת הם אלה שנכנסים למקום הסודי של נוכחות אלוהים, מקבלים ומעבירים את דברו במדויק. קשר זה אינו מכני אלא יחסי עמוק, ומחייב את הנביא ליישר קו עם לבו ורצונו של אלוהים.

בכל הקטעים הללו, הדגש היה על עמידה בעצת ה', שכללה לא רק שמיעת דברו אלא גם שינוי על ידו. הנביא, אם כן, לא היה רק מקבל פסיבי אלא משתתף פעיל בשותפות האלוהית-אנושית. הם הופקדו על שחרור מילים שנשאו דיוק של חצים, חודרות למחוזות נראים ובלתי נראים. ובדיוק כפי שאלוהים הבטיח לירמיהו, הוא השגיח על דברו כדי לבצע אותו. ירמיהו א' 12

באופן טבעי עולות שאלות: האם מפגשים כאלה קורים גם היום? האם נביאים קיימים בעידן המודרני? האם היחסים בין אלוהים לנביאיו כיום מאופיינים באותה אינטימיות והתגלות כמו בתנ"ך? האם משהו השתנה באופן מהותי? האם יש עדיין מועצה שמימית שאליה נקראים נביאים?

כאשר אנו שוקלים שאלות אלה, אנו עשויים לשאול אם אלוהים שינה את האופן שבו הוא מזמין אותנו להיות שותפים למטרותיו. ברור שמאז הצהרת השליחות של ישוע במתי 13-20: 16, ניתנה סמכות ממשלתית לכנסייה להפעיל סמכות מלכות על פני האדמה. עם זאת, פסוקים אלה אינם מאשרים או מפריכים את פעולתם של הנביאים בתוך המועצה השמימית. אז איפה אפשר לחפש תשובות? האם ישנם כתבי קודש אחרים השוזרים מארג של הבנה ומציעים בהירות בעניינים אלה?

אני מאמין שיש – ולפני שנסיים את החלק הראשון של הסדרה, אציג כאן אחד לשיקולכם.

מלאכי 3:6א NKJV מכריז: "כי אני ה', אני לא משתנה." הצהרה עמוקה זו מדגישה את מה שחוקרים מכנים טבעו הבלתי משתנה של אלוהים – עקביותו הנצחית באופיו ובמהותו. בעוד שיש הטוענים כי קביעות זו משתרעת אך ורק על טבעו של אלוהים, אחרים טוענים שהיא כוללת את דרכיו. אכן, על אף שמעשיו של אלוהים הם לעתים קרובות חדשים ומגיבים להקשרים ולנסיבות ספציפיים, דרכיו נמשכות ללא שינוי, משום שהן נובעות מהקביעות של אופיו.

אם הנחת יסוד זו נכונה – שדרכי אלוהים עקביות משום שהן משקפות את מי שהוא – אזי הדינמיקה של הזימון הנבואי והשותפות האלוהית-אנושית שהן מייצגות נשארות רלוונטיות היום כפי שהיו בכתבי הקודש. בתנ"ך, אנו רואים שנביאים נקראו אל סודו של אלוהים, עצתו האינטימית, היכן שהעולמות הנראים והבלתי נראים נפגשו, ושם לבו ומטרותיו של אלוהים נחשפו ושוחררו. תפקידו של הנביא לא היה רק לחזות אירועים אלא לשמש גשר בין עולמות אלה, ולהשמיע את הלב ואת דבר אלוהים לאוזניים וללבבות אנושיים. טיעון זה מציב את תפקידו המודרני של הנביא בתוך מסגרת דרכיו הבלתי משתנות של אלוהים. הצורך של יחידים להיקרא לעצתו, לעמוד בנוכחותו ולקבל את דברו להכרזה לגויים, נותר הכרחי. באמצעות שותפות מתמשכת זו, הנביאים פועלים כצינורות של התגלות אלוהית, מגשרים בין שמים וארץ ומעצימים את הכנסייה למלא את מנדט המלכות שלה.

בהמשך סדרה זו, נמשיך לחקור כיצד הן הברית הישנה והן הברית החדשה מספקות אישור מוצק לנביאים כיום, לא רק במועצת האדון, אלא גם בתפקידם היסודי בכנסייה עם שותפות שליחית.

"וירא אלהים את דרכיו למשה, את מעשיו לבני ישראל" – תהילים ק"ג:7 NKJV