כלה קורנת יקרה, היום הוא יום מיוחד מאוד עבורי מכיוון שזה היה בדיוק לפני 10 שנים ביום האהבה 2008 כאשר אלוהים נגע בליבי ונתן לי מטרה חדשה, חזון והזמנה מחדש. היא הגיעה אחרי תקופה בחיי, שרבים שחוו אותה מכנים "הלילה האפל של הנשמה", שהייתה עבורי עונה של 8 שנים של חוויה במדבר, תחושות של להיות לבד, ייאוש, חושך וכן, דיכאון. אך למרות כל המערבולת של אותן שנים נשאר אור יחיד, כמו נר שעדיין לא כבה אך עדיין בער בתוכי, שהיה אהבה לאלוהים ורצון לרצות אותו בחיי. וכך, לקראת יום האהבה 2008 חשתי התעוררות חדשה, תחושה של ציפייה גוברת וציפייה שאלוהים רוצה לדבר איתי. וידעתי שכדי לשמוע מאלוהים עליי להציב את עצמי מולו באופן שיאפשר זמן רצוף וממושך של שקט ושקט. כדי שאוכל פשוט לכרוע ברך ולהקשיב.
לא ידעתי לאן המסע שלי ייקח אותי אז, אבל אמרתי לאשתי ג'ו איך אני מרגיש שאלוהים רוצה לדבר איתי ושאני צריך ללכת לכמה ימים בבדידות ובתפילה כדי שאוכל לשמוע מאלוהים. אני מודה לאלוהים על אשתי היפה ג'ו שהייתה החברה הכי טובה שלי ושותפתי לחיים, והיום ביום האהבה הזה נחגוג שוב את האהבה והנישואין שלנו, אבל לפני 10 שנים היא הייתה מוכנה לשחרר אותי כדי שאוכל להיות לבד עם אלוהים. נסעתי 400 ק"מ למקום מבודד, והזמנתי חדר במלון לשלושה ימים. היה לי תיק קטן עם הבגדים שלי ודברים שהייתי צריך, יחד עם כמה מוזיקת הלל שהתכוונתי להקשיב לה ולעזור לי להיווכח בנוכחותו של אלוהים. ואז, בתחושה של התרגשות וציפייה, אחרי שסגרתי את דלת חדר המלון מאחוריי והתמקמתי בחדר, שמתי את מוזיקת ההלל, כרעתי ברך ליד מיטת המלון ובלי מילים החלטתי שאני פשוט אנסה להקשיב לאלוהים.
אני לא יודע מה איתכם, אבל בשבילי זה היה דבר מאוד קשה לעשות. ברגע שאנו מנסים להיות דוממים אנו נעשים מודעים מאוד לכל כך הרבה רעש ומחשבות שהם כמו תנועה שעוברת במוחנו, מתחננת לתשומת הלב שלנו, יוצרת רעש, הפרעה ושיבוש, הם הופכים למחסום ישיר והתנגדות למשמעת המקודשת של מדיטציה. ככה זה היה בשבילי. כשכרעתי ברך ליד מיטתי אבל בקושי יכולתי לשמוע את אלוהים בגלל כל שאר המחשבות והסחות הדעת שנכנסו לי לראש. עם זאת, הגעתי רחוק והתכוונתי לא לזוז עד שאדע שאלוהים דיבר אלי. אחרי שעה כיביתי את המוזיקה כך שהיא פשוט התנגנה עכשיו בשקט רב והמשכתי לחכות לאלוהים, וככל שחלפו השעות והמוזיקה דעכה עד שהיא דממה, והמחשבות בראשי הושתקו גם הן. במקום הדממה הזה, נעשיתי מודע לכך שנוכחתי במקום קדוש מאוד בפני אלוהים. זה היה מקום שאין כדוגמתו. מקום מעבר לתיאור ועם זאת אמיתי להפליא. כי יכולתי לחוש בנוכחותו המוחשית של אלוהים וידעתי שהוא איתי בחדר המלון ההוא. במשך שלושה ימים הייתי איתו לבד ולמדתי להקשיב ובזמן הזה הוא דיבר והראה לי חזיונות. אבל הדברים שראיתי היו דברים שהפריעו לי מאוד. הם הטרידו את רוחי והייתי שבורה כי אלוהים אפשר לי באדיבותו, לראות ולהרגיש משהו ממה שהוא רואה וממה שהוא מרגיש. לא אשתף בכל זה עכשיו, אלא רק אגיד ששלושת הימים האלה שינו את חיי והעלו אותי על מסלול חדש, ל"רומנטיקה הכלה". לקרוא לה לחזור למקום של אינטימיות איתו, עם הראש שלה ועם החתן שלה. היא הוסחה על ידי דברים רבים והתפתתה על ידי תענוגות העולם הזה, והאדון לא היה בקרבה אלא בחוץ. חזון זה היה נר לרגליו ולמוטיבציה בשנים שלאחר מכן.
כשחזרתי הביתה שמחתי כל כך לראות את ג'ו אשתי ולחלוק איתה את הדברים שאלוהים דיבר איתי עליהם. ידענו שזו תחילתו של משהו חדש, ושחשוב להמשיך להישאר במקום של שקט והקשבה לפני אלוהים. אז בתוך הבית שלנו, הכנו חדר והקדשנו אותו לתפילה, הלל ואינטימיות עם אלוהים. ובמשך שארית השנה ביליתי זמן רב ככל שיכולתי בנוכחות אלוהים ולמדתי להיות שקט ולהקשיב. זו לא הייתה תפילה מדוברת אלא הקשבה של לב המכוון למציאות, אמת וחוויה עמוקות יותר. כי יש מקום שהוא עמוק יותר ממה שמילים יכולות לקחת אותנו אליו, שבו המילים והמחשבות שלנו אינן מספיקות כדי להביא אותנו למקום קדוש כזה, ובכל זאת רוחנו יודעת את הדרך כי רוחו מנחה אותנו לשם. זה היה בסוף אותה שנה שבה היינו לבד בחדר התפילה, שבמהלכה אלוהים אמר כל כך הרבה דברים, שהגיע הזמן להעביר את המסר הזה ברחבי העולם. ואתה יודע מה קרה? האדם הראשון שפגשתי בסוף אותה שנה 2008, היה ד"ר הווארד. כאשר אלוהים איחד אותנו, הייתה הכרה מיידית ברוחנו שאנו יודעים שהאדון הצטרף אלינו והטיל עלינו ללכת להתעורר ולהכין את כלתו לשובו.
היום, כשאני אפילו עכשיו בנוכחות אלוהים בחדר התפילה שלי, אני נזכר במחויבות שלקחתי על עצמי לפני 10 שנים ובמסע האינטימיות וההקשבה שהוביל לתנועת Call2Come כפי שהיא היום. אבל אנחנו עוברים עכשיו ליום חדש, לעונה חדשה. כן, אנחנו צריכים ואכן קוראים לו לבוא, אבל גם אלוהים קורא לנו לבוא! הוא קורא לנו לבוא איתו, כי הוא רוצה להוביל אותנו למקום ששמור רק לו ולכלתו. יש מקום שאנחנו חייבים ללכת אליו. יש דברים שצריך לעשות בהכנה שלנו. הגיע הזמן שניכנס ונאמץ את זהותנו וייעודנו ככלתו. הגיע הזמן שניכנס למקום עמוק יותר ממה שהיינו אי פעם. מערכת יחסים שאינה קשורה לרגש על פני השטח, להבנה מוגבלת או לאג'נדה, אלא למציאות של מי שאנחנו במשיח, ולהשתתף בבאר שהיא עבור הכלה. יש אוכל לכלה ויש יין לכלה – נישואין המייצגת את ברית הדם והאהבה בין החתן לכלה. והוא מעביר לנו את הספל הזה, כמו שעשה בלילה שבו בגדו בו, הוא מושיט לך את הספל היום והוא אומר האם תשתה איתי?
זוהי תפילתי היום: שנוכל ליישר את ליבנו עם לבו, שמחשבותינו ישתנו על ידי חידוש המילה השוטפת כמים, המקווה שלנו, ושנוכל לנטוש את כל הדברים שאין להם ערך או משמעות בתכליתו הנצחית של אלוהים, אלא כמו זה שמוצא את הפנינה ומוותר על כל מה שהוא יכול לרכוש אותה, מתי י"ג 45-46, שנוכל גם לוותר על כל הדברים עכשיו כשאהבת החתן עוררה אותנו.
אהובי דיבר, ואמר לי: "קום, אהובי, ההוגן שלי, ובואי. מבחינתו, החורף עבר, הגשם נגמר ונעלם. הפרחים מופיעים על פני האדמה; הגיע זמן השירה, וקולו של הצב נשמע בארצנו. עץ התאנה מוציא את תאניו הירוקות, והגפנים עם הענבים הרכים נותנות ריח טוב. קום, אהובי, הוגן שלי, והסתלק! "הו יונה שלי, בשסעי הסלע, במקומות הסודיים של הצוק, תן לי לראות את פניך, תן לי לשמוע את קולך; כי קולך מתוק, ופנייך מקסימות". אס.או.אס 2:10-14
מייק @Call2Come
