מגילת רות היא מהרבה סיבות ספר יפה. זהו סיפור על נאמנות ומחויבות גדולה, על מסירות וחוסר אנוכיות ומסירות, סיפור אהבה מלא חמלה, אך כמובן שמעל הכל נראה שהוא נכתב במיוחד עבור עם ישראל כדי שיוכלו לראות את שושלת דוד כמגיעה דרך רות ובעז.
עם זאת, יש עדיין משמעות רוחנית עמוקה יותר בתוך הסיפור הזה.
לא זו בלבד שהיא מצביעה על שושלת בית דוד כדרך בעז, אלא מצביעה על כך שאלוהים תמיד התכוון שהברכה שכרת ברית עם היהודים (בעז) תוגש גם לגויים (רות). זה תמיד היה מיועד הן ליהודים והן לגויים, מכיוון שהוא התכוון כבר אז שיום אחד 'השניים יהפכו לאחד' באדם החדש האחד.
המשיח יהיה "אור להאיר לגויים ולעמי ישראל".
הסיפור הזה הוא גם על אותו אדם חדש.
רקע קצר
מחברתה של מגילת רות אינה מוזכרת מעולם, אך היא לא נכתבה על ידי רות. חלק מחוקרי המקרא מאמינים שהוא נכתב על ידי שמואל, אך שנים לפני שדוד הפך למלך, מכיוון שהוא מתייחס ל"זמן קודם", כך שהתאריך עשוי להיות בסביבות שנת 1010 לפנה"ס ונראה כתיאור שהתרחש בתקופת השופטים. נראה שהוא נכתב במיוחד עבור עם ישראל, כדי שיוכלו לראות את שושלת דוד כבאה דרך רות ובעז.
רעב ומוות
אלימלך ונעמי הם משפחה ישראלית משפיעה מבית לחם.
כאשר הרעב היכה באזור, הם נאלצו לנדוד למואב שהייתה עם פגאני וזה היה כאשר אלימלך שפירושו 'אלוהי מלך'. מותו היה משמעותי מאוד, שכן מותו של 'אלוהי מלך' היה תיאור של מדינת ישראל בתקופה זו ושל חוויית ה' שלהם.
נראה שגם במואב החיים של נעמי לא היו טובים, שכן היא קוראת לשני בניה, מהלון וכיליון, שמשמעותם 'אינוול' ו'פינינג' בהתאמה. שני בנים אלה נישאו לנשים מואביות, אורפה ורות שהיו נסיכות מואביות, בנותיו של אלגון המלך ונכדותיו של בלק מלך ימי משה.
אבל גם שני בניה של נעמי מתו, כך שנשארו רק נעמי ושתי בנותיה. זה היה אסון גדול למשפחה, כי לא היה להם מקור פרנסה ובניגוד לישראל, למואב לא הייתה מערכת תמיכה כזו לאלמנות וליתומים.
נעמי התכוונה ל'מלאה או נעימה', אבל עכשיו היא קוראת לעצמה מארה, שפירושה 'מרירה', והדבר היחיד שנעמי יכולה לעשות הוא למצוא אחד מבני משפחתה בישראל שיוכל לעזור לה. היא מצאה את בועז ופנתה לנדיבותו ולתמיכתו.
למעשה, נעמי ניסתה לשכנע את שתי כלותיה להישאר במואב, ולמרות שאורפה עשתה זאת, רות אמרה את אחת האמירות היפות ביותר שהתנ"ך מתעד: "בכל אשר תלך, אלך: ובמקום אשר תשכון אשכון: עמך עמי ואלוהיך אלוהי" (א' נ' 16).
אורפה נשארה במואב, נישאה בשנית וילדה את גוליית הענק שדוד המלך הרג.
אבל דברים עמדו להשתנות, שכן רות, שפירושה 'חבר', עומדת להתברך מאוד
נעמי איתרה את בעז, אחד מקרובי משפחתו של בעלה המנוח. בעז פירושו "כוחי" ו"אדון הקציר", ולאחר ששבה הלכה רות לשדות השייכים לבעז כדי ללקט את השדות ממה שהשאירו הקוצרים.
בעז ראה את רות בשדות מלקטת תבואה ושאל מי היא (ב' נ' 5). הם סיפרו לבעז שזו אישה מואבייה שבאה עם האלמנה נעמי ממואב. (2 נגד 6). בעז גרם לה להרגיש רצויה והזמין אותה להישאר באזור והבטיח לה ולנעמי שיהיה לה ולנעמי די והותר דגנים לאכול (ב' 8-10, 15-18). לאחר מכן הוא הזמין אותה לאכול איתו ועם הקוצרים (2 נגד 14). הוא מתחיל להראות לה טובה גדולה ואהבה.
נעמי הגואלת
הציעה שמוטב לרות להיגאל על ידי בעז ולהינשא לו. הוא יהפוך לגואל בן עמה. רות אימצה את מנהגי ישראל המאומצת ועשתה כפי שנעמי הורתה לה.
שימו לב, הייתה זו יהודייה בשם נעמי שהציגה את רות הגויה בפני הגואל, מלך החתן לעתיד. ("אור להאיר לגויים")
היו אלה גם התלמידים והשליחים היהודים שחלקו לראשונה את הבשורה עם הגויים. כתבי הקודש שלהם הם שהביאו לנו התגלות כזו.
יש לנו כל כך הרבה על מה להיות אסירי תודה להם.
אז רות אימצה את המסורת היהודית והלכה ורחצה את עצמה, משח את עצמה בבושם, לבשה את מיטב בגדיה כדי שתוכל לשכב לרגליו של בעז ולחשוף את רגליו. ואז בעז היה מבין ואז אומר לה מה לעשות הלאה (3 v 1-6).
כשסיים בעז את ארוחת הערב שלו, הוא נשכב ורות חשפה את רגליו ונשכבה לידם, ובעז נבהל ושאל: "מי אתה?"
רות אמרה: "אני רות שפחתך. אנא פרוש את חצאיתך על שפחתך, כי אתה קרוב משפחה" (3 נגד 9).
בעז קיבל את רות בחינניות ואמר: "אשרי ה' בתי, כי הראית יותר חסד בסוף מאשר בהתחלה, כי לא הלכת אחרי בחורים צעירים, עשירים או עניים".
הוא שמע כיצד גילתה חסד עם נעמי חמותה.
רות היא סוג של כלת המשיח ומדגימה בצורה כה יפה את אחד המאפיינים החביבים ביותר של הכלה, זה של החסד.
"ועכשיו, בתי, אל תפחדי. אעשה לך כל מה שאת צריכה, כי כל בני עמי יודעים שאת אישה בעלת מידות טובות. כי הגיע לידיעתי איך טיפלת בחמותך. ועכשיו זה נכון שאני קרוב משפחה שלך".
עם זאת, יש קרוב ממני" (3 v 10-12).
גם לנו, כמאמינים, היה מלך אחר שפעם היינו קשורים אליו מבחינה חוקית ושבגלל חטאינו וטיפשותנו השיג עלינו זכות חוקית. השטן עצמו.
אבל גואל מלכנו האמיתי שילם את מחיר הכופר והגאולה שלנו. ישוע בדמו החזיר לעצמו את הזכות להיות הבעלים שלנו, לאהוב אותנו ולכסות אותנו בבגדיו….. גם פינת החצאית שלו הייתה פרושה עלינו.
השטן אינו משתווה לישוע שלנו. בסיפור כאן, כאשר בן המשפחה השני, שהיה בעל הבעלות החוקית, מגלה כי לרות ונעמי אין ירושה, הוא סירב לקבל אותה כאשתו ולכן היא הייתה חופשייה להינשא לבעז וכך הפך בעז ל'גואל בן עמה'. (4 נגד 6).
בעז הרחיק לכת עוד יותר וקנה את כל מה שהיה לאלימלך ובעז ורות סיימו להתחתן ורות ובעז הפכו לחלק משושלת המלוכה שתשתרע עד דוד ומאות שנים מאוחר יותר, השושלת של ישוע המשיח.
מעניין שלא כל אחד יכול להיות גואל מלכים.
ישנם ארבעה כישורים מיוחדים.
0. צריכה להיות להם הזכות החוקית לפדות.
0. הם צריכים להיות מוכנים לפדות.
0. יש להם בנוסף לשלם את מחיר הפדיון.
0. עליהם להיות מוכנים לנקום באויבי הנגאלים או להגן על הנגאלים מפני תביעות עתידיות מיריביהם.
0. וחייבת להיות עסקה משפטית שנעשית בנוכחות עדים.
כך היה במקרה של בעז. הוא הסמיך בכל התחומים האלה.
וכך עשה ישוע אדוננו עבורנו. הוא גואל המלכים שלנו.
0. ישוע זכה בזכות החוקית עלינו על ידי שפיכת דמו.
0. ישוע מוכן לגאול. "בן האדם, הרועה הטוב מוסר את נפשו למען הכבשים" יוחנן. כתבי הקודש מבהירים בפיליפים 2 שישוע השפיל את עצמו מרצונו ונעשה צייתן עד מוות אפילו מות הצלב"
0. ישוע שילם את מחיר הגאולה. "אנו נקנים בדמו" פטרוס
0. ישוע נקם וימשיך לנקום את נקמת כל אויבינו. הוא הסנגור השמימי ותמיד מתחנן לענייננו בפני כס המלוכה.
0. ולבסוף, העסקה שישוע עשה עבורנו על הצלב אושררה בפומבי ובפני השטן וכל השמיים היו עדים לה.
יש כל כך הרבה שיעורים רוחניים גם במונחים כלליים רחבים יותר שאנו יכולים ללקט ממגילת רות.
לדוגמה:
• הנוצרים הם כמו רות, מואביה, או ליתר דיוק, גויים, אבל אלוהים מציע ישועה, קודם כל ליהודים אבל גם לגויים (רומים 1 v 16; 2 v 10).
כשם שבעז חיפש את רות, והתעניין בה עמוקות, כך אלוהים חיפש אותנו (ב' נ' 6-14).
• כאשר רות השתחווה לרגליו של בעז כאדון שלה, לכן אנו משתחווים ונכנעים לרגלי המשיח (2 v 10) וכפי שרות השפילה את עצמה לפני בעז, (3 v 4) עלינו להצניע את עצמנו לפני המשיח (1 Pet 5 v 6; ג'יימס 4 נגד 10).
והקב"ה דואג שכל צרכינו יסופקו כפי שבעז דאג שלרות יהיה כל מה שהיא צריכה (ב' 7-16). היא הורשתה לאסוף אפילו את מה שבעז הורה לאנשיו לעזוב.
• בעז נתן לרות נחמה (2 נגד 13) בדיוק כפי שאלוהים מנחם אותנו (2 Cor 1).
בדיוק כפי שכל חטאינו נשטפו וצדקת המשיח מיוחסת לנו (השנייה לקור' ה' 21), כך רות רחצה את עצמה ולבשה את הבגדים הטובים ביותר שלה (רות 3 נגד 3) המייצגים את פשתן הלבן שלנו המוזכר בהתגלות 19 נגד 9 ואת "גלימותינו ובגדי הצדקה".
• והנוצרים כיסו את חטאיהם על ידי צדקת המשיח; בעז נתן לרות את הערפל שהיא כוסתה בו ששימש את בעז (3 v 14-15).
עם זאת, הסיבה העיקרית לכך שהספר היפה הזה נכלל בתותח הכתובים, לפחות במוחו ובלבו של האב, מתגלה רק לקראת סוף הסיפור.
מילת המפתח כאן היא פיוס ואחדות.
שימו לב שכדי לקבל את ברכתם המלאה, גם נעמי (יהודייה) וגם רות (גוי) היו צריכות לחזור לבית לחם. רות 2 נגד 5?
פירוש השם בית לחם הוא 'בית הלחם'.
והם היו צריכים לבוא 1) למקום שבו היה לחם החיים. ישוע הוא לחם החיים, "המן היורד מן השמים". ו-2) שניהם היו צריכים לבוא.
זה הזמן שגם היהודים וגם הגויים ישובו יחד לבית לחם… לבית הלחם. יש שם ברכה שמחכה לשניהם.
שימו לב שהברכות הללו ותנאי הברית שהם נהנו מהם של גואל מלכים, ניתנו תחילה לנעיומי (היהודים) ולאחר מכן הורחבו לכיוון רות (הגויים).
ישוע עצמו היה תחילה הגואל היהודי, "כבוד עמי ישראל" ולאחר מכן, רק לאחר מכן ….."ברק להאיר לגויים".
הכלה הגויה יכולה להיכנס באופן מלא לייעודה רק אם הכלה היהודייה נכנסת לגורלה, שכן השניים הם חלק מהאחד.
מגילת רות עוסקת בפיוס ובשיקומה של נעמי (ישראל). … על פיוס נעמי (ישראל) עם בעז (המשיח, גואל
מלכיה) ורות (הגויים) עם נעמי (היהודים) והבאת שניהם לבית לחם וללחם החיים (ישוע).
מדובר על מה שאלוהים בורא אפילו בימים אלה ומתגלה לעולם. זה על הכלה, כן, אבל לא רק כלה גויה או כלה יהודייה אלא כלה 'בריאה אחת חדשה'.
היא תהיה בריאה חדשה ומפוארת להפליא המורכבת מיהודי וגוי, אך לא יהודי ולא גוי, בריאה מפוארת שלמראה עיניה כל הטבע יתפלא וישמוח על כך…" מחכה בקוצר רוח לבני אלוהים אלה שיתגלו".
רות הגויה התברכה משום שהיא "דאגה לחמותה היהודייה.
רות הגויה דאגה לנעמי והתברכה.
ובעז ראה זאת. 'אדון הקציר' ראה זאת…… וברך אותם על כך!
גם ישוע הוא אדון הקציר. הוא רואה ומבחין כאשר קהילת הגויים מתחילה לשרת ולדאוג לאחיה ואחיותיה היהודים, מתפללת עבורם, משרתת אותם. ואז אלוהים רואה את זה….. ומברך.
עלינו להתפלל עבור ישראל ועבור ירושלים וישועת עמו……
"אברך את המברכים אותך (ישראל) ומקללים את המקללים אותך"
בגלל נדיבותה של רות (הגויה) כלפי נעמי (היהודייה), אלוהים בירך את רות לא רק בנישואין אלא גם בבן. ורות לא רק בירכה את נעמי, אלא גם החזירה אותה בדרך שיכלה רק לחלום עליה
: ברות 11 פסוק 13 בעז לקח את רות כאשתו והיא ילדה את עובד. אך פרי הקשר הזה הביא גם לשיקום עבור נעמי (ישראל)
עובד פירושו 'שירות, תועלת, הגשמה'
וכיצד התברכה נעמי בלידת עובד? כמובן שרות התברכה כאם הביולוגית… אבל נעמי התברכה מאוד, כי כתוב ברות שכל העם אמר על נעמי ביום ההוא…
"אלוהים לא עזב אתכם היום. יהי רצון שהוא (ישוע) יהיה לך נעמי (ישראל) משיבת החיים באמצעות רות (הגויים)".
איך זה קרה?
נעמי בזקנתה לקחה את עובד (שירות) כבנה וגידלה אותו כשלה, ואפילו שכניה (בני ישמעאל, הערבים) אמרו…."נולד ילד לנעמי".
בשיקום נעמי אנו רואים תמונה של שיקומה של ישראל.
בחזרתה של נעמי, העם היהודי, לאלוהים וקבלתם את ישוע, לחם החיים, כמשיחם, יחד עם הגויים, נראה את שיקומו של עם ישראל וזה יאפשר את שלמות מספרה והרכבה של הכלה וכך נתחיל לגלות את האדם החדש האחד לעולם.
אז תישמע החצוצרה, אדון הקציר, מלך החתן שלנו, ישוב בכבודו ובעצמו, חתונת השה והשלמת הכלה יתקיימו ו'האישה ההיא', החבויה בשמים, אך נראית בכוכבים אך לא באה לידי ביטוי, תיראה על ידי כל הארץ.
