לנבחרתו של אלוהים, אשתו הקורנת של השה, שנרכשה על ידי דמו, והתקדשה יחד איתו בממלכה השמימית, מי ייתן ותדעו בוודאות גוברת ובביטחון באמונה, את התעלומה המתגלה לנו כעת באמצעות רוח הנצח, מה שאבינו ייעד לפני יסודות העולם הזה, שנהיה אחד איתו באמצעות ישוע המשיח, אדוננו ומלך החתן המהולל.
היום אני רוצה להתחיל סדרה חדשה שאקרא לה "הבשורה על פי הכלה". בסדרה זו ברצוני להישען שוב על ההקבלות בין החתן והכלה, שכן הן אכן תואמות לחלוטין זו את זו. כפי שהמשיח הוא, כך גם אנחנו חייבים להיות. חייו וכהונתו של ישוע עברו שלבים מאוד מכוונים, הכרחיים וניתנים לזיהוי. לא ניכנס לכל אלה היום, אך שלבים אלה יהפכו למוקד לימודינו, וניקח זמן לדון בהם ביתר פירוט בהמשך, ונלמד במיוחד, כיצד שלבי חייו של ישוע חייבים להפוך לשלבי ההכנה של הכלה כדי להתכונן לשובו של החתן. אך כהצצה מהירה, חלק מהדברים שנחקור כוללים את טבילתו, צליבתו, מותו, קבורתו, תחייתו, האדרתו והתעלותו.
כפי שהמשיח הוא, כך גם אנחנו חייבים להיות. כל מה שעבר על ישוע וכל מה שהוא השיג, אנו מסוגלים להיות שותפים בו, להשתתף בו ולכן ליהנות מברכות נפלאות ומפוארות כאלה המופעלות באמצעות רוחו ועוצמתו הנצחית של אלוהים. אנו חיים משום שהוא חי, אנו נתגבר, מכיוון שהוא כבר הביס את כל כוחו של האויב, נעלה שוב מכיוון שהוא כבש את המוות, נתפאר מכיוון שהוא מהולל, נעלה מכיוון שהוא הלך לפנינו, עלה עכשיו במרומים וישב לימינו של האב. אנו עשויים לדעת את הדברים האלה כפי שהם מיושמים על המאמין היחיד, אבל אני מרחיק לכת מעבר לדבר על כך כאן. אני מתכוון לא רק למאמין האינדיבידואלי, אלא גם לאדם התאגידי, לאדם החדש האחד, הגוף הקולקטיבי של המשיח המשולב במציאות חדשה אחת, הכלה.
אם הייתי אומר שהכלה חייבת להיטבל, קרוב לוודאי שהיינו מוצאים שזו אמירה מוזרה או אפילו לא מובנת. הסיבה לכך היא שאנו מותנים ורגילים כל כך לשקול את ישועתנו, ניסיוננו ויחסינו עם אלוהים ברמה האישית ולא בנפש תאגידית. השכל הפרטי מתחשב רק באדם ולכן הישועה היא יחידה, וההכנה לחתונה היא יחידה. נפש תאגידית רואה את עצמה כחלק ממשהו גדול ממנה, גוף קולקטיבי, ולכן הישועה היא ברבים, וההכנה לחתונה היא ברבים. הנה עיקרון שחשוב לנו להבין ולשאוף אליו – לכלה יש ראש תאגידי ולא אישי. הכלה חושבת על בסיס אחדות תאגידית, כי זו המהות של מי שהיא. היא לא יכולה לחשוב כאינדיבידואל, היא לא יכולה לחיות כאינדיבידואל, היא לא יכולה לעשות שום דבר כאינדיבידואל כי היא לא אינדיבידואל, היא אדם חדש. אני לא מתכוון לערער את האינדיבידואליות שלנו ואת האחריות האישית שלנו להיות מוכנים, אבל אני מציין כי הכנה אולטימטיבית היא יותר מאשר אישית אלא היא ארגונית. יש מקום חיוני לאינטימיות אישית ולהכנה. כאשר אנו בוחנים את ההכנה האישית שלנו לשובו של האדון ולחתונה, אנו דומים לבתולות החכמות במשל מתי 25, שבאופן מעניין אינן מוזכרות ככלה במשל זה, הכלה אינה מוזכרת כאן במפורש. אבל כשאנחנו חושבים על ההכנה התאגידית שלנו לשובו של אלוהים ולחתונה, אנחנו כמו ירושלים החדשה שמתלבשת יפה לבעלה.
עם הבנה זו של המוח התאגידי, נתבונן שוב במסר הבשורה המהותי, הפעם לא כיחידים, אלא דרך עדשת פרדיגמת הכלה. זוהי הבשורה על פי הכלה.
רומים ו' 5 "כי אם היינו מאוחדים יחד בדמות מותו, בוודאי גם נהיה בדמות תחייתו".
