לנבחרתו של אלוהים ברחבי העולם, הכלה המפוארת, החבויה כעת במשיח אך בקרוב תופיע איתו כאשר הוא יבוא שוב בכבוד גדול, ותביא ישועה לאלה שחיכו והתכוננו לשובו. יהי רצון שתתחזקו ותמשיכו לצמוח באדם הפנימי שלכם, בעודכם דבקים בו, ביודעכם את חוסר הטעות של מטרתו ותוכניתו עבורנו, ושמעתה ועד אותו יום, שום דבר לא יכול להפריד בינינו לבינו.
יש הרבה דברים שאני להוטה לחלוק מהבשורה על פי הכלה, תוך התבוננות בכתבי הקודש ובמסר הבשורה דרך עדשת פרדיגמת הכלה. אכן, אם ברצוננו כבר לא להתאים את עצמנו לתבנית של העולם הזה, אלא להשתנות, אז התודעה שלנו חייבת להתחדש. רוח אלוהים חייבת לחדש אותם, אך אם אנו מאמינים שתפקידה העיקרי של רוח הקודש הוא לאפשר לכלה להתכונן, אזי התודעה שתתחדש תפתח חשיבה תאגידית, מכיוון שהכלה היא תאגידית, ולכן אנו זקוקים לתודעת כלה.
כותב העברים כותב: "לכן הבה נעזוב את הדוקטרינה האלמנטרית של המשיח ונעבור לבגרות, ולא נניח שוב יסודות של תשובה ממעשי המתים ושל אמונה באלוהים, ושל הדרכה על טבילות, סמיכת ידיים, תחיית המתים ומשפט נצחי". אל העברים ו' 1,2 ההצעה כאן היא ללכת מעבר לדוקטרינות היסוד הבסיסיות כדי שנוכל להתבגר. וזה מה שאני רוצה לעשות. ללכת מעבר לדוקטרינה האלמנטרית, לא לזנוח אותם ולא לשנות אותם בשום צורה, שכן אבני היסוד אמונתנו חייבת להישמר, להישמר ולהיות מובנת בכל מחיר. הסר את היסוד ואתה מסיר את עיקרי אמונתנו, הבה לא נהיה בין אלה שמעוותים את דבר אלוהים. אבל במקום זה אני אומר לבנות עליהם, כמו שהכותב אומר "להמשיך לבגרות". אבל לפני שנעזוב את האלמנטרי זה ישמש אותנו היטב להזכיר לעצמנו את היסודות שעליהם אנו בונים. בחלק זה של הבשורה על פי הכלה, אני מתמקד במיוחד בטבילה. כפי שהמשיח הוא כך גם אנחנו חייבים להיות. כפי שישוע הוטבל, כך גם הכלה חייבת להיטבל. אך לפני שנעמיק בתחום זה של טבילת כלות, הבה נעודד אותנו לבחון מחדש את ליבת חוויית הישועה שלנו.
בהמשך לפעם הקודמת, עשיתי הבחנה בין התודעה שלא מתחדשת ומתחדשת, או בין התודעה הישנה לתודעה המתחדשת. המיינד הבלתי מתחדש לא יצליח להבין את התעלומות העמוקות והעמוקות יותר של הצלב, זו של הבריאה החדשה, ויחשוב רק כיצד ישוע מת לבדו על הצלב, נושא את חטאיהם כדי שיוכלו להימחל להם, להימלט ממשפט ולקבל חיי נצח. בעיה אחת עם זה, כפי שראינו, היא שאשמה אינה ניתנת להעברה, והזקן נשאר מגונה, מכיוון שבמציאות ישוע לא מת כדי שהאדם האדמי יוכל להמשיך לחיות, אלא שהאדם החדש עשוי להופיע כבריאה חדשה. מכיוון שהאשמה, אם כן, אינה ניתנת להעברה, חייו של הזקן והנפש הבלתי מתחדשת הם חיים של מאמץ מתמשך, מודע ואינסופי למצוא הצדקה באמצעות מעשים. אבל אשמה היא אדון משימות חסר רחמים ומאשים חסר רחמים שאינו נותן מנוח. זו הסיבה שאנו חייבים להגיע למקום במסענו הרוחני ולהבין שזו בדיוק הסיבה שישוע מת, כדי שנוכל להמית את הזקן שלנו מכיוון שהוא מת שוחרר מחטא. ועל ידי תהליך זה של גסיסה "לפיכך אין כעת גינוי לאלה אשר נמצאים במשיח ישוע". רומים ח:1
הזקן שלנו, האיש האדמי שלנו, ימות בין אם נהיה במשיח ובין אם לא, השאלה היא לא אם נמות אלא אם נחיה, כי באדם הראשון כולם מתו, וכולם ימותו בגלל חטא, אבל כל אלה במשיח יחיו כי הוא חי. אז איך נוכל להתמודד עם המוות לבד, להיפרד מהמשיח ולא למות? כאן נמצאים היופי המלכותי והחסדים הבלתי נתפסים של חסדו וחוכמתו הנצחית של אלוהים. שלפני הבריאה (התג' י"ג 8 ; הראשונה לפט' א' 19,20), אלוהים סיפק את האמצעים שעבורם נוכל לעבור דרך הצעיף, ממשפט לצדקה ומהרשעה לחיים חדשים. כמו תיבת נח אשר הצילה את כל שמונת בני משפחתו ודרשה מהם להיות בתוך התיבה לישועתם, באותו אופן, גוף המשיח הפך עבורנו לתיבת אלוהים לישועתנו. לכן הכרחי שניכנס באופן מלא למשיח, וזה באמצעות מעשה הטבילה. לצלול לתוך המשיח, לשקוע במצבו המפואר. ואם הוטבלנו למשיח, אז הוטבלנו אל מותו. לכן היינו בו כשהוא נצלב.
השכל המתחדש, השכל המתחדש, מבין שלא רק המשיח מת למענם, אלא שהם מתו איתו כי הם היו בתוכו. צליבתו הייתה צליבתנו, מותו היה מותנו. האם זה אומר שעדיין נענשתי על חטאי? ממש לא, העונש שלו היה העונש שלנו. ישעיהו כותב: "אבל הוא נוקב על עוונותינו; הוא נמחץ על עוונותינו; עליו היו הייסורים שהביאו לנו שלום, ועם פצעיו אנו נרפאים". ישע' נ"ג:5. הכתובים מצביעים בבירור על כך שעליו היה העונש שהביא לנו שלום. הבה נבין בוודאות, שהמשיח לבדו הוא שנשא את חטאינו, כפי שפטרוס כותב: "הוא עצמו נשא את חטאינו בגופנו על העץ, כדי שנמות לחטוא ולחיות בצדקה. על ידי פצעיו נרפאת". הראשונה לחיות 2:24, גם באל העברים כתוב "אז המשיח, לאחר שהוצע פעם אחת לשאת את חטאי הרבים, יופיע בפעם השנייה, לא כדי להתמודד עם החטא אלא כדי להושיע את אלה שמחכים לו בקוצר רוח." העברים ט' 28. הבה נבהיר גם שכאשר מתנו עם המשיח, זה היה בתשובה והעברת הדין בתגובה לקוד, לחוק ולתקנות הכתובים שבהם עמדנו לדין ונידונו אשמים. במובן זה התקבלה התורה, התקבל פסק הדין ושולם עונש החטא. אך האם ישוע מלך החתן שלנו, בא לגאול את כלתו, אשר הפגין את אהבתו השלמה והאינסופית כלפינו, כי בעודנו חוטאים, הוא מת למעננו. רומים ה' 8 ופסוק אחרון מהקולוסים. "לאחר שנקברת עמו בטבילה, שבה גם גדלת איתו מתוך אמונה בעבודתו העוצמתית של אלוהים, שהקים אותו מן המתים. ואתה, שמת בעוונותיך ובברית המילה של בשרך, אלוהים עשה חיים יחד איתו, לאחר שסלח לנו על כל עוונותינו, על ידי ביטול רישום החוב שעמד נגדנו עם דרישותיו החוקיות. את זה הוא הניח בצד, מסמר אותו לצלב הוא פירק את השליטים והרשויות מנשקם והעמיד אותם בבושה גלויה, בכך שניצח אותם בו." קול ב' 12-15
זו המשמעות של להיוולד מחדש. שבאמצעות הטבילה, הפעולה הרוחנית של להיות טובלים, מכוסים במלואם על ידי המשיח, אנו נכנסים למותו ולקבורתו כך שהזקן של החטא נצלב וממלא את הדרישות הצודקות של התורה. אבל אם לא היינו במשיח, אז בוודאי לא היינו קמים שוב לחיים חדשים. אך מכיוון שאנו במשיח, אנו גם גדלים איתו, משאירים את הטבע האדמי ואת גוף החטא קבורים, ועולים לחיים חדשים אנו כעת משוחררים מחטא, וצועדים בחידוש החיים כילדים שנולדו מחדש של אלוהים, כבריאה חדשה.
אני מקווה שכל מה ששיתפתי כאן אינו חדש אלא תזכורת ועידוד עבורנו לחוויית הישועה שלנו ולכל מה שאנו במשיח. יש לקוות שזכינו להארה לגבי היסודות הבסיסיים של ישועה וטבילה כפי שהם חלים עלינו באופן אישי. כאן טמון האתגר שלנו, ללכת מעבר להלך רוח יחיד, ולא לראות את הבריאה החדשה כיחידה, אלא כגשמית, מכיוון שהכלה היא גשמית, היא הבריאה החדשה, האדם החדש האחד. עלינו להתחדש באופן מוחלט ולאורך כל הדרך, להיפטר מכל רעיונות העצמאות והבדלנות. אינדיבידואליזם כן, אבל רק כחלק מהמציאות התאגידית הגדולה יותר של הכלה. הישועה אינה שלמה ללא הכלה, הישועה היא על הכלה, ועל הכלה. הישועה יכולה להתחיל בנו כפרטים, אבל הישועה בסופו של דבר היא תאגידית וכלה. לכן עלינו להיוושע באופן גשמי, ולכן להיטבל באופן גשמי. הנה דוגמה לישועה תאגידית בספר המעשים. הקהל הגיב לדרשת חג השבועות: "מה עלינו לעשות? ופטרוס אמר להם: "חזרו בתשובה ונטבלו כל אחד מכם" מעשי השליחים 2:37,38. שימו לב ל"אנחנו" ב"מה עלינו לעשות?" זו הייתה חרטה תאגידית, ישועה תאגידית וטבילת חברות.
נמשיך בפעם הבאה, עד אז, מרנת'ה
