אם היית יודע שיש לך פחות מעשרים וארבע שעות לחיות ורק ערב אחד נשאר עם הקרובים אליך ביותר – איך היית מבלה את הזמן הזה? אילו דברים היית רוצה לומר? איך תנחמו את אלה בצערם שאתם משאירים מאחור? זהו המצב שאנו מוצאים מיוחנן 13 עד 18. זהו הערב האחרון של ישוע עם תלמידיו והזמן אוזל במהירות. האווירה הייתה מלאת עוצמה ומטרה. בפרק 13 ישוע מתחיל את הערב בסעודת אהבה ובהדגמה תכליתית של אהבת הקורבן וליבו המשרת על ידי רחיצת רגלי תלמידיו. הערב מלא במילים של מצוקה ורדיפה עבור התלמידים לאחר שישוע חזר אל האב, אך עם עידוד חוזר ונשנה לתלמידיו לקחת ללב שעתידם סופק הן בחייהם הנוכחיים והן בחיים העתידים לבוא. חוט שעובר לאורך כל הפרקים האלה הוא זה של האהבה. האהבה שיש לישוע ולאב כלפיהם, והאהבה שחייבת להיות להם זה לזה ולאלוהים. הראיה לאהבה זו היא צייתנותם לדברו.
מבחר פסוקי מפתח בשעותיו האחרונות של ישוע עם תלמידיו.
"ציווי חדש אני נותן לכם: אהבו איש את רעהו. כפי שאהבתי אתכם, כך עליכם לאהוב זה את זה. על ידי כך כל בני האדם ידעו שאתם התלמידים שלי אם אתם אוהבים זה את זה". יוחנן 13: 34, 35
"אל תתנו ללבבות להיות מוטרדים. ביטחון באלוהים; תסמכו גם עלי. אני בית אבי חדרים רבים; אם זה לא היה כך, הייתי אומר לך. אני הולך לשם להכין לך מקום. ואם אלך ואכין לך מקום, אחזור ואקח אותך להיות איתי שגם אתה תהיה איפה שאני נמצא". יוחנן 14:1-3
"אני אומר לך את האמת, כל מי שמאמין בי יעשה את מה שאני עשיתי. הוא יעשה דברים אפילו גדולים יותר מאלה, כי אני הולך אל האב. ואני אעשה כל מה שתבקשו בשמי, כדי שהבן יביא כבוד לאב. אתה יכול לבקש ממני כל דבר בשמי, ואני אעשה את זה". יוחנן 14:12-14
"אם אתה אוהב אותי, אתה תציית למה שאני מצווה. ואני אבקש מהאב, והוא ייתן לך יועץ אחר שיהיה איתך לנצח – רוח האמת." יוחנן 14:15-17
"לא אשאיר אתכם יתומים; אני אבוא אליך. יוחנן 14:18
ישוע ענה, "אם מישהו אוהב אותי, הוא יציית להוראה שלי. אבא שלי יאהב אותו, ואנחנו נבוא אליו ונעשה איתו את הבית". יוחנן 14:23
"אך היועץ, רוח הקודש שהאב ישלח בשמי, ילמד אותך את כל הדברים ויזכיר לך את כל מה שאמרתי לך." יוחנן 14:26
"שלום אני משאיר איתך; את השלום שלי אני נותן לך. אני לא נותן לך כמו שהעולם נותן. אל תתנו ללבכם להיות מוטרד ואל תפחדו. יוחנן 14:27
"אמרתי לך עכשיו לפני שזה קורה, כדי שכשזה יקרה אתה תאמין." יוחנן 14:29
"את כל זה אמרתי לכם כדי שלא תסטו. הם יוציאו אותך מבית הכנסת; למעשה, יגיע הזמן שבו כל מי שיהרוג אתכם יחשוב שהוא מציע שירות לאלוהים. הם יעשו דברים כאלה משום שהם לא הכירו את האב או אותי. אמרתי לכם זאת, כדי שבבוא העת תזכרו שהזהרתי אתכם. לא אמרתי לך את זה בהתחלה כי הייתי איתך". יוחנן 16:1-4
"אמרתי לך את הדברים האלה, כדי שיהיה לך שלום בתוכי. בעולם הזה יהיו לך צרות. אבל קחו ללב! התגברתי על העולם". יוחנן 16:33
פסוקים אלה נותנים תחושה של מה שהתרחש בשעות האחרונות שהיו לישוע עם תלמידיו. לאחר סעודתם המשותפת אנו קוראים במילים האחרונות של פרק 14: "בוא עכשיו; תנו לנו לעזוב". אפשר לשאול, עזבו לאן? ישוע היה בדרכו לגן גת שמנים, שם היה מבלה את זמנו בתפילה כדי להתכונן לבגידתו, מעצרו, העמדתו לדין, עינויים ולבסוף צליבתו. כדי להגיע לגן גת שמנים, ישוע היה צריך לצאת מהעיר ירושלים לכיוון מזרח, ואז לרדת לעמק קדרון שנמתח מצפון לדרום בצד המזרחי של העיר. מצדו השני של נחל קדרון החלו מורדות הר הזיתים, ובמחצית הדרך במעלה ההר הייתה גת שמנים. יוחנן 17 ידוע בכך שתיעד חלק מתפילותיו של ישוע בהיותו בגת שמנים, ולכן אנו מבינים שכאשר ישוע דיבר על היותו הגפן האמיתית, זה היה שיח שניתן כאשר ישוע ותלמידיו ברחו מהעיר ועשו את דרכם לגת שמנים, שם ישוע נבגד מאוחר יותר באותו לילה.
לבסוף, בקביעת ההקשר לקטע שלנו ביוחנן 15, הבה נזכור שזה היה במהלך הפסח (שבוע שהחל ביום ה-14 בחודש הראשון בניסן כאשר הירח היה מלא), ולכן כאשר ישוע ותלמידיו עזבו את העיר, הם נהנו מאור הירח המלא שהיה מאיר את המקדש ואת חומות העיר מאחוריהם כשהם עושים את דרכם במורד נחל קדרון. אז כשהם היו יוצאים מהחדר העליון, עושים את דרכם החוצה מהעיר, הם היו רואים מרחוק את מבנה המקדש המפואר. שם, מעל דלתות המקדש הענקיות, היו גפן מוזהבות ואשכולות ענבים "תלויים מגובה רב". הגפן הייתה סמל לעם ישראל. ישע' ה', עז' 19, פס' 80, הושע 10 ועוד. ייתכן מאוד שכפי שהתלמידים ראו את הגפן המשקפת את אור הירח, ישוע נותן את הלימוד הזה.
הצהרת ישוע – אני הגפן האמיתית יוחנן 15:1
- עידוד לתלמידיו
כאשר ישוע אמר שהוא "הגפן האמיתית", ישוע ידע שתלמידיו ירדפו בקרוב, ינודו מבית הכנסת ואפילו יהפכו לקדושים מעונים בשל אמונתם. אמירה זו עודדה אותם לדעת ש"הגפן האמיתית" לא נמצאת בבית המקדש, היא לא קבלה בתוך היהדות וממנהיגיהם הדתיים, אבל "הגפן האמיתית" הייתה זמינה בקלות דרך מערכת יחסים ישירה איתו.
כאשר ישוע השתמש במילה "אמת", הוא רמז לקיומם או לאפשרותם של גפנים אחרות. אכן ייתכנו גפנים אחרות שנראות נכונות ומקובלות, אך לא כך הדבר. יש רק גפן אמיתית אחת. רק דרך אחת אל האב, רק חיים אחת המקובלת לפני אלוהים, והיא הגפן המבוססת על אינטימיות עם ישוע.
למה זה חשוב? מכיוון שאנו יכולים בקלות לסטות מהאמת המהותית של מסר הבשורה. אלא אם כן קיומנו וזהותנו מבוססים לחלוטין על מערכת יחסים אינטימית ואישית עם ישוע, אזי הבסיס הבסיסי שלנו בחיים אינו במקומו, אינו מקובל ואינו יעיל.
דוגמה למגדל הנטוי של פיזה
לפני 800 שנה החליטו תושבי פיזה באיטליה לבנות מגדל. במגדל היו אמורים להיות פעמונים שיצלצלו אל האזור הכפרי שמסביב כעדות לתהילת האל.
דברים החלו להשתבש כמעט בבת אחת. לאחר השלמת שלוש קומות, המגדל פיתח נטייה מאיימת צפונה. הבנייה נעצרה למשך כ-100 שנה. לאחר מכן נוספו עוד ארבע קומות, שנבנו בזווית כדי להסיט את המשקולת מההטיה. אבל זה גרם למגדל להתחיל לנטות לכיוון השני.
אינספור אדריכלים התמידו במבנה המוזר במשך מאה שנים נוספות, בניסיון לפצות על ההטיה ההולכת וגוברת. התוצאה הייתה שהמגדל לא רק המשיך להישען, אלא קיבל עיקול קל, כמו בננה.
הסיפור האחרון נוסף בשנת 1372. מאז, דורות של מהנדסים ניסו לשווא להציל את המגדל ממותו האיטי. הדיקטטור בניטו מוסוליני ממלחמת העולם השנייה הורה ליישר אותו על ידי הוספת מאות טונות של בטון לבסיס. זה רק החמיר את המצב.
הבעיה היא הבסיס. המגדל בנוי על תת קרקע חלשה ולא יציבה שלא יכלה לתמוך במשקלו. במוקדם או במאוחר המגדל יתמוטט, אם כי מהנדסים מודרניים הוסיפו 800 טון עופרת לבסיס, אולי לייצב אותו לעוד 300 שנה. (נלקח מתוך http://www.gci.org/disciple/foundation)
החשיבות של בסיס נכון
תורתו של ישוע במתי 7 – הבנאים החכמים והטיפשים בהשוואה לאלה שיקבלו את הדבר ויצייתו לו
עידודו של פאולוס לכנסייה הקורינתית – לא ניתן להניח יסודות אחרים מלבד ישוע המשיח. הוא הבסיס. הוא אבן הפינה העיקרית.
הלימוד של הגפן האמיתית הוא לא לימוד של יצירות אלא של יחסים.
"תישאר בתוכי, כמו שאני נשאר גם בך. שום ענף אינו יכול להניב פרי בעצמו; זה חייב להישאר בגפן. גם אתם לא יכולים לשאת פרי אלא אם כן אתם נשארים בתוכי. "אני הגפן; אתם הסניפים. אם תישארו בי ואני בכם, תניבו פירות רבים; חוץ ממני אתה לא יכול לעשות כלום". יוחנן 15:4,5
הדגש כאן הוא לא על העבודות אלא על הנותר בו. אכן, לא מה שאנו יכולים לעשות למענו, אלא מה שהוא רוצה לעשות בנו ודרכנו, אפשרי רק כאשר אנו נמצאים במקום של דבקות בו. זה צריך להיות בראש סדר העדיפויות של המשרדים שלנו, אבל כמה פעמים אנחנו מסתמכים על המאמצים שלנו בלי מספיק זמן בנוכחות הנצחית של אלוהים. זה חלק מהמצב האנושי שלנו שבהינתן הבחירה אנחנו מעדיפים לעשות דברים למען אלוהים, מאשר לבלות זמן עם אלוהים. אבל אצל אלוהים זה ההפך, כי הוא מעדיף שנבלה איתו זמן ולא נעשה דברים למענו. כמובן ששניהם אפשריים, אבל העשייה שלנו צריכה לבוא מתוך ההוויה שלנו, ולא ההוויה שלנו צריכה לבוא מתוך העשייה שלנו! אנו מוצאים זאת מתואר יפה בסיפורן של מרים ומרתה, ואף על פי שאלוהי השלום היה נוכח פיזית בביתה, מרתה נמצאה נסערת ומודאגת מדברים רבים.
- הצהרה על אלוהותו
הצהרת ישוע של "אני הגפן האמיתית" הייתה הצהרת "הנני" השמינית המצויה בבשורת יוחנן. לכן, כאשר ישוע אמר את ההצהרה הזו, הוא אישר מחדש את עמדתו כאלוהות כמו גם את היותו אנושי. "אני הגפן האמיתית" היא התגלות של אלוהותו. זה נתמך גם בכמה מקומות.
"הבן הוא זוהר כבודו של אלוהים והייצוג המדויק של ישותו, המקיים את כל הדברים באמצעות דברו רב העוצמה. לאחר שהוא סיפק טיהור לחטאים, הוא התיישב לימינו של הוד מלכותו שבשמיים." העברים א' 3
"כל מי שראה אותי ראה את האב" יוחנן 14:9
"בראשית היה הדבר, והדבר היה עם אלוהים, והדבר היה אלוהים. הוא היה עם אלוהים בראשית" יוחנן 1:1
השמונה אני של ישוע
- אני לחם החיים יוחנן 6:35
- אני אור העולם יוחנן 8:12
- אני הדלת יוחנן 10:9
- אני הרועה הטוב יוחנן 10:11-14
- אני התחייה והחיים יוחנן 11:25
- אני הדרך האמת והחיים יוחנן 14:6
- אני לפני אברהם הייתי, אני יוחנן 8:5
- אני הגפן האמיתית יוחנן 15:1
המספר שמונה משמעותי כאן, שכן בנומרולוגיה המקראית הוא מספר ההתחלות החדשות. על ידי הצהרה שמינית זו של אלוהותו, ישוע הכריז על כך בניגוד מוחלט לדלתות המקדש חסרות החיים מאחוריו, למרות גילופי הזהב והמעוטרים שלהן, שהקשר עם אלוהים לא היה דרך הדת על כל סממניה, על כל סממניה, צדקנותה, אלא דרך מבטה הפנימי של הנפש כלפיו. באמצעות ורק באמצעות ידע אינטימי ומתמשך של ישוע, אנו יכולים באמת להיכנס למלכות האלוהים.
- הצהרה נבואית
הגפן הייתה סמל לעם ישראל. ישעיהו ה' 1 – 7, יחזקאל י"ט 10 – 14 תהל' פ' 8 – 19
בתנ"ך, עם ישראל הושווה לגפן שנטע על ידי אלוהים. אבל הגפן הפכה לפרא: "נטעתי אותך כמו גפן מובחר של מלאי בריא ואמין. אז איך הפכת נגדי לגפן מושחתת ופראית?" ירמ' ב' 21
בגלל חטאם וחוסר נאמנותם של ישראל, אנו קוראים כיצד אלוהים גרם למות עמו וכתוצאה מכך הגפן נדחתה, נהרסה ונרמסה. וכך אנו קוראים את קינתו של משורר התהילים כדלקמן
חזור אלינו, הו אלוהים הכול יכול! הביטו למטה מהשמיים ותראו! שמור על הגפן הזאת, על השורש שנטעה ידך הימנית, על הבן שגידלת לעצמך. הגפן שלך נכרתת, היא נשרפת באש; בתוכחתך גווע עמך. הניחו את ידכם על האיש שביד ימינכם, בן האדם שגידלתם לעצמכם. אז לא נפנה לך עורף; החיו אותנו, ואנו נקרא בשמכם. השב אותנו, הו האדון הכול יכול; תן לפנים שלך להאיר עלינו, שנוכל להיוושע. תהלים פ' 14-19
ישוע היה התשובה לזעקתו של משורר התהילים לשיקום. כן, יש גפן חדשה שהיא ישוע, אבל אנחנו גם כלולים, כי אנחנו הענפים שיישאו את הפרי. האנלוגיה של הגפן מקבילה הן בברית הישנה והן בברית החדשה.
איזה פרי אלוהים מחפש בכרם שלו?
"כרם ה' ה' הוא בית ישראל, ואנשי יהודה הם גן תענוגותיו. והוא חיפש צדק, אבל ראה שפיכות דמים; לצדקה, אבל שמע זעקות מצוקה". ישע' ה':7
בפסוק הספציפי הזה אנו למדים שאלוהים חיפש צדק וצדק. אלה מילים נרדפות למלכותו. וכך, בעקבות האנלוגיה אל הברית החדשה, ישנה "גפן אמיתית" שהיא ישוע, אנו הענפים, הקשורים אליו באמצעות יחסים ואינטימיות, והפרי שנפיק יהיה פרי מלכותו הפועל מעצמו דרכנו.
כל זה מתחבר טוב מאוד. כאשר אנו מתים לעצמנו וחיים למען המשיח על ידי בניית חיינו עליו כיסוד וכגפן האמיתית שלנו, אז זרם החיים של אלוהים עובר דרכנו כדי שנישא את פרי מלכותו בכל דרך שתהיה, אך היא תבוא כתוצאה מכך שרוח הקודש תגלה את טבעו של המשיח בתוכנו, כדי שנעשה דברים גדולים אף יותר מאדוננו ונבקש ממנו כל דבר וכך ייעשה.
"לכן אני הולך עכשיו לפתות אותה; אוביל אותה אל המדבר ואדבר אליה ברוך. שם אחזיר לה את הכרמים שלה, ואהפוך את עמק אחור (אחור פירושו צרה, צרה) לדלת של תקווה. שם תשיר כמו בימי נעוריה, כמו ביום שיצאה ממצרים. "ביום ההוא", מכריז האדון, "אתה תקרא לי 'בעלי'; אתה כבר לא תקרא לי 'המאסטר שלי. אני אוציא את שמות הבעל משפתיה; שמותיהם לא יוזכרו עוד. ביום ההוא אכרות להם ברית עם חיות השדה ועופות האוויר ועם היצורים הנעים על פני האדמה. קשת וחרב וקרב אבטל מן הארץ, כדי שכולם ישכבו בבטחה. אני ארוס אותך אלי לנצח; אני ארוס אתכם בצדק ובצדק, באהבה ובחמלה. אני אארס אתכם בנאמנות, ואתם תכירו באלוהים. "ביום ההוא אגיב", מכריז האדון – "אשיב לשמיים, והם יגיבו לארץ; והארץ תגיב לתבואה, ליין החדש ולשמן, והם יגיבו ליזרעאל. (יזרעאל פירושו אלוהים נוטע) אני אטע אותה לעצמי בארץ; אני אראה את אהבתי למי שקראתי לו 'לא אהובי. אני אומר לאלה שנקראים 'לא עמי', 'אתם עמי'; ויאמרו: אתה אלוהיי. " הושע ב' 14-23
תקציר
במבט ראשון ניתן היה לשער במהירות שהכלה חשובה יותר מהמלכות. ישוע דואג לכלתו יותר מאשר למלכותו, הוא כבר נתן הכל למען כלתו (אפס' 5) ושוב, כזו היא אהבתו ותשוקתו אליה. הוא זנח את כל מה שעשוי היה להביא לכלתו.
אבל מחקר נוסף עשוי להטיל ספק במסקנה הראשונית הזו או לפחות להרחיב את הבנתנו אותה. ההתגלות החד-משמעית בכתובים היא הדגש על מלכות ה'. זה היה המסר של יוחנן המטביל כמבשר לביאתו הראשונה של ישוע, להטיף את מלכות האלוהים, (ליוחנן הייתה גם הבנה של ישוע כחתן (יוחנן 3:29)) זה היה ברוחו של אליהו, וזה יהיה סימן ההיכר כאשר רוחו של אליהו תעלה שוב היא הכנה לביאתו השנייה של ישוע. הייתה זו המשימה ללמד את בשורת המלכות בכל כדור הארץ, וישוע עצמו אישר שכאשר בשורת המלכות תופץ בכל כדור הארץ, רק אז יגיע הקץ. הייתה זו המלכות שישוע הטיף, והייתה זו המלכות שהייתה החוט המרכזי בהכנתו הסופית את תלמידיו לפני עלייתו לשמיים (מעשי השליחים 1)
בהכללה, ישנם שני דברים הנחוצים לפני ביאתו השנייה של ישוע.
- בשורת המלכות תופץ בכל העולם. זוהי ההכנה להגשמה ולשיקום המלא של המלכות אשר יתרחש במהלך מלכות אלף השנים
- יש הסכמה בין שמים וארץ, – הרוח והכלה אומרות בואו.
- הרוח תמיד אמרה בוא, מכיוון שזוהי מטרתו ורצונו הנצחיים של אלוהים.
- הכלה עדיין לא אומרת לבוא, כי היא עדיין לא מוכנה ולא יודעת שהיא כלה. אף כלה לא תבוא עד שהיא מוכנה, ואף חתן לא יבוא עד שהכלה תהיה מוכנה. הכלה עדיין לא מוכנה.
הייתה זו הטפת המלכות שדרכה בא ישוע בפעם הראשונה. לא להקים את הממלכה בלי, (למרות שזה כלול) אלא קודם את המלכות שבפנים. וזהו ציוויו של ישוע להטיף את בשורת המלכות, שעם הגשמתה, הוא יבוא שוב בפעם השנייה, לקחת את כלתו ולבסס את הביטוי החיצוני של מלכות אלוהים על פני האדמה.
מימוש נכון של הכלה אינו יכול לבוא מבלי להבין תחילה את ישוע כמלך החתן. מכאן משתמע כמובן שחייבת להיות גם התגלות של המלכות. אז ברצף היא קודם כל המלכות (מתי 6:33 חפש תחילה את מלכות אלוהים) ושישוע הוא המלך של הממלכה הזו, ואז ההתגלות שהוא לא רק מלך אלא גם מלך החתן. הוחזרנו תחילה לאב (תנועת לב האב של אלוהים), כדי שהאב יוכל לתת אותנו לישוע ככלתו כדי למלוך יחד איתו במלכותו לנצח.
וכך, בבחינה נוספת אנו מבינים שהדגשת הכלה במנותק מהמלכות אינה מקראית ואינה אפשרית במלואה, משום שהשתיים מתקיימות יחד ובמידה מסוימת אינן ניתנות להפרדה. הבנה מלאה של הכלה דורשת הבנה של ישוע כמלך החתן, ולכן המלכות. איננו מצוידים או ערוכים מחוץ לממלכה. דרך המלכות הכלה תהיה מוכנה, (התג' י"ט 7 מעשי הצדיקים של הקדושים), ופרדיגמת הכלה תלויה קודם כל בפרדיגמת המלכות. האדון מתפתח בהתגלות שהוא משחרר לכנסייתו. אך נקודת המוצא לכל זה היא המלכות, הן בביאתו הראשונה והן בביאתו השנייה.
לכן שתי הפרדיגמות מתקיימות יחד והן היקרות והמפוארות ביותר מכל ההתגלות ומייצגות יחד את מטרתו הנצחית של אלוהים. אף אחד מהם אינו שלם ללא השני, אך בשניהם, ישוע חייב להיות בעל העליונות. כדי להבין את הכלה עלינו להבין את המלכות, וכדי להבין את המלכות עלינו להבין את ישוע, שהוא מלך החתן שלנו ואנחנו כלתו.
יש לכך השלכות ישירות על T.O.M. והוא בליבת ההוראה והמסר שלנו. אם במשפט אחד ניתן לומר את המנדט של T.O.M, אנו מאמינים שכן
"להתכונן לבואו של ישו כמלך החתן"
ישנם היבטים שונים להכנה זו, כולל טיהור שלה על ידי רחיצה במים באמצעות הדבר כדי להפוך אותה לקדושה (אפס' ה' 26) אך גם לעורר את הכלה למי שהיא, אחדות בתוך הגוף, מעשי הצדיקים של הקדושים, התקדמות והכרזת המלכות. אנו מאמינים שהאחריות שלנו היא זכות גדולה וגדולה – להכין את הדבר היקר ביותר לליבו, שהוא כלתו. אנו מאמינים שזה דורש ממשימת טיים אאוט גישה הוליסטית המכסה את כל כתבי הקודש. אך המאפיין המבדיל את התנועה הזו הוא נקודת המבט והפרדיגמות של הכלה והמלכות שדרכן נלמד המילה.
אם אנו נקראים להכין את הכלה, עלינו להבין היכן אנו משתלבים בציר הזמן של מטרתו הנצחית של אלוהים. זה מתייחס לא רק לעבר ולהבנת הזמנים והעונות, אלא אולי אפילו חשוב יותר במה שעומד לפנינו כפי שמתגלה בהתגלות ובספרים אסכטולוגיים אחרים של התנ"ך.
במפגשים הבאים ננסה לחקור יותר לעומק מה מלמד התנ"ך על העתיד לבוא.
