עד כה, בסדרה זו של "תודעה נבואית", יש לי הנחת כמה עקרונות יסוד שנחזור אליהם מאוחר יותר כשאהיה מקווה להסביר משהו שאמרתי: שלכלת המשיח יש את המנדט עליה למלא לפני יום חתונתה. כדי שהכלה תשלים משימה זו, היא תפרח לבגרות מלאה ולשיעור קומה בדמות החתן שלה. היא תגדל! וכדי לסייע בצמיחתה הרוחנית, עליה להבין איך אלוהים ברא אותה. אם היא לא מבינה את המבנה הבסיסי שלה, איך זה האם היא יכולה לתפקד בכוונה על פי תכניתו של אלוהים? יש הרבה להיאמר בתחום זה כיצד נעשית הכלה; הדנ"א שלה הוא הדנ"א שלו; אותה התהילה היא כבודו; ה"אחדות" שלה היא ה"אחדות" שלו. אבל בפוסט הזה, אני אתמקד בחברים האישיים שלה, זה אתה ואני, ובהרכב האנושי שלנו: רוח, נפש וגוף.
הנושא העצום הזה נידון במשך אלפי שנים ובכל זאת אין קונצנזוס משותף אחד. תיאוריות פילוסופיות שונות יש הוצגו. בפרט, הייתה זו עלייתה של הפילוסופיה היוונית, בין לבין תקופת הברית הישנה והברית החדשה, שהציעו רעיונות חדשים על טבע האדם שקיימים עד היום. כלומר, לאדם יש חלק גלוי ובלתי נראה, גוף ורוח / נשמה נפרדת. הנפח הגדול של הוויכוחים והתיאוריות מצביע על כך הרעב והצורך של האדם לענות על השאלה: מי אני? הפילוסופיות העיקריות שעלו הם מוניזם, דואליזם וטריפרטיזם. מוניזם הוא ההשקפה ש הגוף והרוח/נשמה הם בלתי נפרדים, ולכן כאשר הגוף מת הרוח/נשמה גם מת. מוניזם מגדיר רוח/נפש כחיי האדם כאחד עם גוף, לא חלק נפרד. דואליזם הוא ההשקפה שהאדם עשוי משני מתחלקים חלקים – הגוף הפיזי והרוח/נשמה הלא פיזית. הנשמה ו מאמינים שהרוח זהה. טריפרטיזם היא ההשקפה שהנפש ו הרוח אינה זהה, ולכן האדם מורכב משלושה חלקים נפרדים: הגוף, הרוח והנשמה.
הנה הנקודה שאני מעלה: קיימת סכנה כאשר הכנסייה מאמצת השקפה פילוסופית מסוימת כדי לפרש את האמת המקראית. הדבר נכון אף יותר כאשר מנסים להבין דברים של הרוח שניתן להבחין בהם רק מבחינה רוחנית. אף על פי כן, אני לא אומר שאנחנו צריכים להסכים או לא להסכים עם הפילוסופיה היוונית, אבל בסופו של דבר זה חייב להיות דבר אלוהים שיש לו את המילה האחרונה על האמונות והדוקטרינה שלנו. האדם יכול להעלות השערות ותיאוריות, אך דבר אלוהים הוא הסמכות העליונה על האמת. בעיה אחת עם אימוץ השקפה מסוימת היא שכל השקפה נפרדת הדדית מהאחרות, במילים אחרות, רק השקפה אחת נכונה. נניח שאנו מאמינים שהרוח, הנשמה והגוף הם שלושה חלקים נפרדים, אנו עלולים להיות בסכנה שלא נראה את האדם השלם המשולב באופן שבו אלוהים רואה אותנו (זהו הלך הרוח העברי). מה שחשוב הוא שהאמונות שלנו מתיישרות עם כתבי הקודש ולא מנסות להתאים את כתבי הקודש למערכות המחשבה או הפילוסופיה שלנו. אנחנו צריכים לראות את עצמנו במונחים של שלם מגוון. תן לי להסביר קצת יותר ולהסתכל על הראשונה Thess 5:23
עכשיו יהי רצון שאלוהי השלום עצמו יקדש אותך לגמרי (לגמרי); ויהי רצון שכל רוחך, נפשך וגופך יישמרו ללא אשמה בבואם של אדוננו ישוע המשיח.
בעוד שכתוב זה מצביע על המגוון של רוח, נשמה וגוף, ההקשר אינו תומך במשולש, אלא כל הקידוש הזה הוא איחוד של רוח שלמה, נשמה שלמה וגוף שלם שנשמר ללא אשמה. זה חשוב, כי אחרת אנחנו יכולים להמעיט בחשיבות ובמשמעות שיש לגוף או לנשמה שלנו לשחק, מתוך מחשבה שאנחנו יכולים לצמוח רוחנית בריק מהשתתפות בנשמות או בגוף שלנו. זה לא צריך להיות, אנחנו יכולים רק להתבגר באופן הוליסטי על ידי השתתפות באדם השלם. אז ככה הכלה תיראה. היא תהיה בוגרת. היא תיקח שליטה על כל תחום במי שהיא, רוחה, נשמתה וגופה בהרמוניה זה עם זה בהתאם לתוכניתו של אלוהים. בפוסטים הבאים אני מצפה לשתף עוד על הדברים האלה, אבל בינתיים הרשו לי לסיים עם המחשבה הבאה: האמת היא שלאף אחד אין את התמונה המלאה או הבנה מלאה על הדברים האלה, במקרה הטוב אנחנו משתמשים במילים ובדימויים כדי לנסות לנסח רעיונות, אבל מאחורי ההיגיון האנושי המוגבל שלנו, מסתתרת האמת המפוארת שעדיין לא נחשפה במלואה.
לעת עתה אנו רואים במראה, במעומעם, אבל אז פנים אל פנים. עכשיו אני יודע חלקית, אבל אז אדע בדיוק כפי שגם אני ידוע. הראשונה לקור' י"ג:12
מרנת'ה
מייק @call2come
