בתחילת המאה הקודמת שררה אופטימיות רבה לגבי עתיד האנושות, בעיקר לאור ההתקדמות הטכנולוגית העצומה והתגליות המדעיות שנעשו במהלך המאה הקודמת. זו הייתה תקופה שבה נראה היה שהכל מתקדם בכיוון הנכון, נראה היה שניתן להתגבר על כל הבעיות, ושהאדם הוא למעשה אדון גורלו. לפני קצת יותר ממאה שנה, בשנת 1912, הבניין הידוע לשמצה של אוניית התענוגות "טיטניק" גילם את האופטימיות והביטחון המופרז של האדם ביצירתו שלו. כמובן שההיסטוריה מספרת את הסיפור הטרגי של הטיטאניק שפגעה בקרחון וטבעה במים קפואים בהפלגת הבכורה שלה. אילו היו מספיק סירות הצלה, ייתכן שלא היו אבדות בנפש באותו לילה גורלי, אך אמצעי זהירות כאלה לא נחשבו הכרחיים על ספינה שאי אפשר היה לטבוע. זמן קצר לאחר מכן, ב-1914, גבתה מלחמת העולם הראשונה מספר מדהים של 35 מיליון קורבנות, כולל יותר מ-15 מיליון הרוגים. המלחמה הסתיימה בשנת 1918, כאשר המגיפה שפעת ספרדית גבתה את חייהם של 50 – 100 מיליון בני אדם וכ -27% מאוכלוסיית העולם נדבקו. כמה שנים לאחר מכן, ב-29 באוקטובר 1929, החל משנת 1929, המכונה "יום שלישי השחור", הגיעה המפולת בוול סטריט, שבה קרס שוק המניות האמריקאי וגרם ל-12 השנים הבאות של השפל הגדול, אז העולם היה שוב במלחמה במלחמת העולם השנייה שנמשכה עד 1945. מיותר לציין שהתחזית האופטימית בתחילת המאה השתנתה באופן קיצוני לפסימיות, ושנות המלחמה הקרה של 1946 עד 1991 הבטיחו שהאנושות תישאר תחת שמיכה של ספק וחוסר ודאות לגבי העתיד.
כמובן שזוהי ראייה פשטנית ויש עוד אירועים רבים שניתן לכלול לצורך ההמחשה שלנו, לאחרונה עליית הטרור שבאה לידי ביטוי בצורה כה דרמטית בפיגוע במגדלי התאומים. האיומים האחרונים של התחממות כדור הארץ, כישלון כלכלי עולמי, מלחמות רבות במדינות שונות ברחבי העולם (10 עם מעל 1000 מקרי מוות בשנה 27 עם פחות מ 1000 מקרי מוות בשנה, ויקיפדיה), אסונות טבע, רעידות אדמה, הוריקנים, גלי גאות, שיטפונות.
ברחבי העולם מתאבדים מדי שנה למעלה ממיליון בני אדם, נתון שעלה במידה ניכרת בעשרים השנים האחרונות, והסיבה העיקרית שניתנה לכל הסבר מסוכמת בהיעדר תקווה.
העולם מחפש נואשות תקווה. תקווה אינה מתמקדת בהווה, אלא מחפשת סיבות להיות אופטימיים לגבי העתיד. האנושות זקוקה לתקווה. אנחנו צריכים לדעת שהכל מסתדר בסדר בסופו של דבר. כאשר קשה לראות זאת באופן שבו הדברים נראים, אנו נותרים עם ייאוש וחוסר תקווה, חוסר תקווה מוביל לייאוש, וייאוש לחורבן. מאחורי זה, שכמובן לא ידוע לרובנו, השטן היריב שלנו מנסה להסיט את מבטנו מאלוהים, שהוא מקור כל התקווה, כדי שיוכל להוביל אותנו להונאה על ידי האשליה שאנו אדונים לגורלנו. במאמצינו האדם נושא את עיניו אל הפוליטיקאי, או אל הרופא, או אל הבנק, או אל תוכניותיו שלו, שבהן הוא תולה תקווה שהוא מסוגל לשפר את חייו או את חייהם של אחרים. במידה מסוימת יש הרבה טוב שהוא גם נכון וגם הכרחי שעלינו לעשות כל מאמץ לשיפור, אבל עלינו גם להיות מודעים, שיש עוד שעון מתקתק מלבד זה שאנו מתעוררים אליו.
בהכללה, ישנן ארבע השקפות פילוסופיות עיקריות של ההיסטוריה
- מבט מחזורי על ההיסטוריה – ההיסטוריה מסתובבת במחזורים, ההיסטוריה חוזרת על עצמה. זוהי השקפה יוונית על ההיסטוריה. הדברים פשוט נמשכים סחור סחור. אין מטרה או תבנית
- מבט אפי על ההיסטוריה – ההיסטוריה נעה קדימה בעליות ובמורדות. זמנים טובים וזמנים רעים, בום ושבר, יש מהלך כולל קדימה
- מבט אופטימי על ההיסטוריה – ההיסטוריה הולכת ומשתפרת כל הזמן. זו הייתה ההשקפה הנפוצה ביותר בהיסטוריה בתחילת המאה ה-20, שסוכמה במילה קדמה. ההשקפה עם ההתקדמות המדעית והטכנולוגית נתנה מבט אופטימי על החברה. הטיטאניק ייצגה את הבלתי מנוצח של האדם, ונאמר עליה שהיא בלתי ניתנת לטביעה. אבל היא כן שקעה, וקראה תיגר על השקפתו האופטימית של האדם. טביעתה של הטיטאניק באה זמן קצר לאחר מכן מלחמת העולם הראשונה, ולאחר מכן השפל הגדול, ואז מלחמת העולם השנייה. וכך ההשקפה האופטימית הושפעה מאוד.
- השקפה פסימית – המצב הולך ומחמיר. המילה כיום אינה "קדמה" כמו באופטימיות של תחילת המאה ה-20, אלא "הישרדות". מומחי "האבדון והקדרות" מאמינים שאנו נמצאים במדרון יורד, שבו ניתן להאט אותו אך לא לעצור אותו. בסופו של דבר העולם יגיע לסופו, והחיים יהפכו לבלתי אפשריים. למשל מחסור במאגרי מזון, התחממות כדור הארץ וכו'.
אף אחת מארבע ההשקפות הללו אינה עולה בקנה אחד עם ההשקפה המקראית. התנ"ך מציג
- המבט האפוקליפטי – העולם ילך ויחמיר, ואז יושפע באופן קיצוני עם שיפור דרמטי.
אלוהים לא רק קיים מחוץ לזמן (שהייתה הפילוסופיה היוונית), אלא הזמן קיים בתוך אלוהים. הוא האלפא והאומגה, הראשון והאחרון. באלוהים יש הגשמה ליניארית של הזמן, עם התחלה מוגדרת וסוף מוגדר. יש תכלית ומשמעות ממשיות מאוד במה שקרה מבחינה היסטורית, במה שקורה עכשיו ובמה שיקרה בעתיד. כל זה מוביל לאנשהו.
אל העתיד מסתכלת האמונה הנוצרית מתוך הבנה מצפה שמה שעומד לפנינו הוא כה מפואר שהוא נותן לנו תקווה להווה. לא משנה מה הנסיבות הנוכחיות שלנו, יש לנו תקווה כי אנחנו יודעים שאלוהים בסופו של דבר יעשה את הכל טוב יותר. הוא הכריז על שמיים חדשים וארץ חדשה, חיי נצח, גופים שקמו לתחייה ועוד. יש לנו תקווה היום, בגלל מה שיקרה מחר.
כאן טמונה חשיבותו של המסר הנוצרי, שיש אלטרנטיבה משמעותית וממשית מאוד. אלוהינו הוא אל של תקווה, והמסר שלנו הוא מסר של תקווה. שמאחורי הקלעים, אלוהים יושב במידה רבה על כס מלכותו, ועובד על תוכניתו הסופית שהוא ייעד במשיח לפני תחילת הבריאה.
רומים ט"ו:13 יהי רצון שאלוהי התקווה ימלא אותך בכל שמחה ושלום כפי שאתה בוטח בו, כך שתוכל לעלות על גדותיו בתקווה בכוחה של רוח הקודש
הראשונה לקור' ט"ו:9 אם רק לחיים האלה יש לנו תקווה במשיח, מכל האנשים הכי צריך לרחם עלינו.
אל העברים ו' 17-19 מכיוון שאלוהים רצה להבהיר את טבעה הבלתי משתנה של מטרתו ליורשים של מה שהובטח, הוא אישר זאת בשבועה. אלוהים עשה זאת כדי שעל ידי שני דברים בלתי ניתנים לשינוי שבהם אלוהים אינו יכול לשקר, אנו שברחנו כדי לאחוז בתקווה שהוצעה לנו נוכל להתעודד מאוד. יש לנו תקווה זו כעוגן לנשמה, איתנה ובטוחה.
הודעה כאן:
- טבעה הבלתי משתנה של תכליתו
- אלוהים אישר זאת בשבועה
- הוא עשה זאת כדי שנוכל להתעודד מאוד.
- ביטחון זה בעקביותו ובאמינותו של אלוהים (שהוא אינו משקר, והוא זהה אתמול, היום ולנצח אל העברים י"ג 8) נותן לנו תקווה
- תקווה זו משמשת עוגן לנשמה, איתנה ובטוחה.
- מה עוגן עושה?
- עוגן מאבטח כלי שיט לנקודה קבועה כדי למנוע ממנו להיסחף בתנועה או בזרימה של זרמים.
תקווה זו חיונית אפוא כדי לשמור אותנו איתנים ובטוחים בהליכתנו עם אלוהים, אך גם כמגדלור של אור עבור אחרים למצוא נמל בטוח בעולם שאינו מציע חלופה מקובלת.
שימו לב גם שהתקווה כאן מבוססת על מטרה והבטחה
- הבנת מטרתו או תוכניתו של אלוהים היא המפתח לתקוותנו
- קיום ההבטחה תלוי במהימנותו של נותן ההבטחה, ובכוחו של האדם לקיימה.
ייתכן שאין הרבה דברים בעלי חשיבות גדולה יותר מאשר הבנת התקווה שאליה נקראנו. פאולוס כולל זאת בתפילתו עבור האפסים
אפס' א' 18,19 "אני מתפלל גם שעיני לבכם יהיו מוארות כדי שתדעו את התקווה שאליה הוא קרא לכם, את עושר ירושתו המפוארת בקדושים, ואת כוחו הגדול לאין שיעור עבורנו המאמינים.
תוכנית זו של אלוהים נוצרה לפני בריאת העולם
הוא הציל אותנו וקרא לנו לחיי קדושה – לא בגלל שום דבר שעשינו, אלא בגלל המטרה והחסד שלו. חסד זה ניתן לנו במשיח ישוע לפני תחילת הזמן השנייה לטימ' א' 9
כי הוא בחר בנו בו לפני בריאת העולם להיות קדושים וחסרי אשמה בעיניו אפס' א' 4
תוכנית זו של אלוהים הוסתרה קודם לכן לפני שישוע בא לראשונה, למרות שהנביאים הבינו, "התגלה להם שהם לא משרתים את עצמם אלא אותך, כאשר הם דיברו על הדברים שעכשיו נאמר לך על ידי אלה אשר הטיפו לך את הבשורה על ידי רוח הקודש שנשלחה מהשמיים. אפילו מלאכים משתוקקים לבדוק את הדברים האלה". 1 חיית מחמד 1:12
תוכניתו זו של אלוהים תושלם כשהזמנים יגיעו להגשמתם.
"והוא גילה לנו את רזי רצונו על פי תענוגו הטוב, אשר הוא התכוון במשיח, להיות מיושם כאשר הזמנים יגיעו להגשמתם – להביא את כל הדברים בשמים ובארץ יחד תחת ראש אחד, אפילו המשיח." אפס' א' 9-10
לסיכום בנקודה זו, אנו אומרים שאלוהינו הוא אל של תקווה. תקווה זו אינה מצויה בשורה של משאלת לב או אופטימיות מכוונת, אלא מושרשת בהבטחתו ובתכליתו הנצחית של אלוהים. אלוהים פועל כדי להגשים את מה שהוא ייעד מלפני הבריאה. אנחנו על ציר הזמן שלו. יש כיוון מאוד אמיתי שאנחנו מצביעים עליו, ויעד מאוד אמיתי שאנחנו הולכים לקראתו. כמאמינים אמיתיים, תקוותנו אינה בחיים האלה, למרות שיש הרבה מה להציע לנו בהווה, אבל המטרה האמיתית שלנו היא לא במה שיש לנו עכשיו, אלא במה שעומד לפנינו. כדי שתהיה לנו תקווה, עלינו להבין גם את הבסיס שעליו מעוגנת תקווה זו. כדי שתהיה לנו תקווה, עלינו להכיר את מטרתו הנצחית של אלוהים. כאן, אנו יודעים להפנות את תשומת ליבנו.
השבח לאלוהי ואביו של אדוננו ישוע המשיח! ברחמיו הגדולים הוא נתן לנו לידה חדשה לתקווה חיה באמצעות תחייתו של ישוע המשיח מן המתים, ולירושה שלעולם לא תוכל לגווע, להתקלקל או לדעוך – נשמרת בשמיים עבורכם, אשר באמצעות האמונה מוגנים על ידי כוחו של אלוהים עד לבואה של הישועה שמוכנה להתגלות בפעם האחרונה. בזה אתם שמחים מאוד, אף על פי שעכשיו לזמן מה אולי הייתם צריכים לסבול צער בכל מיני ניסיונות. אלה באו כדי שאמונתכם – שערכה גדול יותר מזהב, אשר נכחד למרות שזוקקה באש – תוכיח את עצמה כאמיתית ועשויה להניב שבחים, תהילה וכבוד כאשר ישוע המשיח יתגלה. 1 חיית מחמד 1: 3-7
