עיקרי הכתובים:
אל האפסיים 2:11-15
"על כן זכרו כי פעם אתם גויים בבשר… הייתם אז מופרדים מהמשיח, מנוכרים לעם ישראל וזרים לבריתות ההבטחה, ללא תקווה וללא אלוהים בעולם. אבל עכשיו במשיח ישוע, אתם, שפעם הייתם רחוקים, התקרבתם לדמו של המשיח. כי הוא עצמו שלומנו, שעשה את שנינו לאחד ושבר בבשרו את החומה המפרידה… שהוא עשוי לברוא בתוכו אדם חדש אחד במקום השניים, ובכך לעשות שלום, ואולי לפייס את שנינו עם אלוהים בגוף אחד באמצעות הצלב, ובכך להרוג את העוינות… כי דרכו יש לשנינו גישה ברוח אחת לאב. אם כן, אינכם עוד זרים וזרים, אלא אזרחים עמיתים עם הקדושים ובני בית האלוהים."
אם אתה גוי מאמין, כלומר לא יהודי מאמין, האם אתה יודע שעכשיו הפכת ל"איש אחד חדש" עם אחיך ואחיותיך היהודים?
ניתנה לכם אותה גישה באותה רוח לאותו אב (הודות לאותו משיח) מכיוון שאתם אזרחים אחרים – בני בית אלוהים יחד עם עם ישראל. אתם כבר לא זרים כפי שפאולוס אומר כאן, אלא חלק מעם ישראל. החומה המפרידה שעמדה פעם בחצר המקדש, שמעבר לה רק יהודים יכלו להיכנס, נעלמה. גויים אינם סוג ב' בשום צורה – הודות לישוע, לכולנו יש כעת גישה שווה לאלוהי ישראל, האב של כולנו.
אבל הכנסייה הגויה אינה רגילה לחשוב כך, כלומר מנקודת מבט יהודית, משום שהכנסייה כיום מורכבת ברובה ממאמינים גויים ושכחנו שהיא ממוצא יהודי ובעיקר יהודית בחברותה. בתחילה הייתה הנצרות התפתחות של האמונה היהודית, אך ככל שחלף הזמן היא נעשתה יותר ויותר גויה בהרכבה.
עם זאת הכנסייה הקדומה הייתה מורכבת משתי קבוצות של אנשים. יהודים וגויים ועבור היהודי העולם היה מחולק בין שתי הקבוצות הללו.
כתוצאה מכך, ישנן שתי בעיות מרכזיות שהגויים בתוך הכנסייה נהגו להתמודד איתן במאה הראשונה. כתבי הקודש מספקים לנו פתרונות נפלאים לשתי הבעיות הללו, אך הם עדיין מטרידים מאמינים רבים כיום!
מהן הבעיות הללו, ואיזו עזרה נותן לנו המקרא כדי לפתור אותן, במיוחד ביחס ל'אדם החדש האחד'?
בעיה ראשונה: "אני גוי חסר ערך… הלוואי שהייתי יהודי!"
הבעיה הראשונה היא תחושת ערך עצמי מנופחת. למרבה הצער, יש גויים שאינם מרוצים מהזהות שאלוהים נתן להם, והיו רוצים להיות משהו אחר. הם האמינו בשקר שהיהודים איכשהו "טובים יותר", ושהגויים הם אזרחים סוג ב'. אך לא כך אלוהים רואה זאת כלל. תשובתו של אלוהים ניתנת באיגרת אל האפסים
אל האפסיים 2:19 מסכם זאת בצורה כה ברורה:
"אז אתם כבר לא זרים וזרים, אלא אזרחים עמיתים עם הקדושים ובני בית האלוהים".
אם בעיה זו של זהות הגויים היא בעיה שמטרידה אתכם, ההקשר הסובב את הפסוק אמור ליישר את ההדורים, ולעודד אתכם עוד יותר:
בעיה שנייה: "החלפתי את ישראל. אני היהודי החדש!"
הבעיה השנייה הפוכה – תחושת ערך מנופחת, המחשבה שישראל הושלכה הצידה ואין לה שום משמעות נוספת, כאילו הכנסייה היא כל מה שחשוב עכשיו. זה הוליד כפירה בשם 'תיאולוגיית ההחלפה'. שוב, לכתבי הקודש יש חוכמה גדולה לתת בעניין זה:
תשובתו של אלוהים נמצאת באיגרת אל הרומאים
"אל תהיו יהירים כלפי הענפים. אם כן, זכור שלא אתה תומך בשורש, אלא השורש שתומך בך" אל הרומיים 11 v 18
פסוק זה כשלעצמו אמור לדפוק את הבעיה של הגויים המרגישים עליונים על היהודים, אך יש עוד מה לחקור בספר הרומאים בנושא זה. בפרט, חשוב להבין את המושג "ליהודי תחילה" באל הרומיים 1 v 16, שם פאולוס אומר, "כי אינני מתבייש בבשורה, כי זהו כוחו של אלוהים לישועה לכל מי שמאמין, ליהודי תחילה וגם ליוונים".
בואו נסתכל על אל הרומיים 1:16 בהקשר של הרומאים בכללותם.
מה זה אומר – ליהודי "ראשון"?
המילה "ראשון" ביוונית המקורית היא המילה "פרוטון" (πρῶτον), שעלינו להבין כדי להעריך את כל מה שפאולוס אומר כאן. ישנן כמה דרכים להבין כיצד הבשורה היא ליהודי "תחילה".
1. מבט רציף: לראות אותו כמו ברצף
משמעות המילה 'פרוטון' יכולה להיות תחילה ברצף – שהבשורה הלכה תחילה לעם היהודי (מבחינה היסטורית), ולאחר מכן יצאה לגויים. הצרה היא שאנשים טועים לחשוב שהעם היהודי קיבל את ההזדמנות שלו במאה הראשונה, אבל הוא פוצץ אותה. שאר ספר הרומים מעביר מסר שונה לחלוטין. המכתב מעודד את הגויים לזכור שאלוהים לא ויתר על עם ישראל.
2. תפיסת הפרטיקולריות: היא במיוחד ובמיוחד עבור היהודים
'פרוטון' יכול גם להיות ראשון כמו במיוחד, במיוחד, או בבולטות… נטען שבמובן זה פאולוס כותב על כך שהיהודי הוא הראשון. הבשורה היא במיוחד ובמיוחד עבור היהודי וגם עבור הגוי. מדוע יש לקרוא אותו כך ולא במובן של סדר רציף? מכיוון שכאשר אנו קוראים את שאר ספר הרומיים, אנו יכולים לראות שזו בדיוק כוונתו של פאולוס. בפרק הבא הוא משתמש בדיוק באותו ביטוי – הדין יבוא גם קודם כל ליהודי, וגם לגוי: "יהיו צרה ומצוקה לכל אדם שעושה רע, היהודי קודם וגם לגוי, אבל תהילה וכבוד ושלום לכל מי שעושה טוב, היהודי קודם וגם לגוי". רומים ב' 9-10.
אם כן, הבשורה היא קודם כל עבור היהודי, וגם עבור הגוי. רומים א' 16
והדין יבוא קודם כל אל היהודי וגם אל הגוי. רומים ב':9
כאשר אנו שמים את שני הביטויים הללו זה ליד זה, אנו מבינים ששאול אומר שהעם היהודי אחראי במיוחד לפני אלוהים, מכיוון שניתנה להם התגלות כה רבה, ולכן יישפטו "ראשונים".
באותו אופן, האמת הופקדה בידי העם היהודי – כפי שפאולוס מסביר לאורך ספרו, היה זה העם היהודי שקיבל את "אורקלים של אלוהים" – כתבי הקודש. זו הייתה ההיסטוריה שלהם כעם, ודרך העם היהודי המשיח בא לגאול את כל העולם.
ספר הרומים למעשה מזכיר לגויים: "לא השתלטתם, אז אל תהיו יהירים כלפי אחיכם ואחיותיכם היהודים!" המשיח הוא יהודי, על פי הבשר (רומים א' 3), "אורקלי האלוהים" ניתנו לעם ישראל (רומים ג' 2) יחד עם הבטחות, מקדש, תהילה, אבות, אימוץ, וכל ברכות הגאולה שלנו הן יהודיות (רומים ג' 1 – 2; רומים ט' 1-5, רומים י"א 28-29).
אל הרומיים 11:24 אומר לנו שהשורש הוא יהודי, ולכן הבשורה היא במיוחד (פרוטון) עבור היהודים, שהם הענפים הטבעיים שיש לשתול בהם בחזרה. הגויים הם ענפים לא טבעיים שכעת ניתן לשתול אותם למרות שהם אינם מגיעים באופן טבעי מאותו עץ יהודי.
אל הרומיים 1 מלמד שהאנושות ראתה את ההתגלות הכללית של אלוהים דרך הטבע והמצפון שלנו, ולכן כולם ללא תירוץ (אל הרומיים 18-20: 1). אבל שאר הספר מסביר כיצד ניתנה התגלות מיוחדת לעם ישראל בפרט, מה שהופך אותם לאחראים עוד יותר. אז העם היהודי יישפט במיוחד (פרוטון). באותו אופן, אנו מבינים ששאול אומר שהבשורה היא במיוחד ובמיוחד (פרוטון) עבור העם היהודי, מכיוון שהיסודות כבר נעשו – המסילות כבר הונחו… אבל הבשורה היא עכשיו גם ובמידה שווה עבור הגויים. הדרך נפתחה לכולם.
אם כן, מה זה אומר עבורנו כיום ובמיוחד עבור כנסיית הגויים?
הכנסייה חייבת לזכור שמבחינה היסטורית, קונטקסטואלית וברית, הבשורה הייתה, הייתה ותמיד תהיה במיוחד ובמיוחד עבור העם היהודי מכיוון שזה דבר כל כך יהודי!
"תיאולוגיית ההחלפה" הרואה את הכנסייה כמי שתפסה את מקומו של עם ישראל היא חוטאת וכופרת, לא רק בגלל יהירותה כלפי העם היהודי שהתנ"ך מזהיר אותנו מפניה, אלא גם בגלל כישלונה לנכס את אל הרומיים 1:16 בהבנתה את הנציבות הגדולה. הבשורה היא עבור העם היהודי היום כפי שהיה אי פעם. האתגר שלנו הוא לאמץ באומץ ובשמחה את האמת שהבשורה היא כוחו של אלוהים לישועה עבור יהודים וגויים כאחד ולצפות ליום שבו האדם החדש האחד יתגלה על פני האדמה.
האדם החדש האחד הוא כלתו של המשיח בבגרותה והם מורכבים, כפי שהכתובים מתארים אותם, מאותם "בני אלוהים שהתגלו על פני האדמה" שאפילו הטבע נאנק לראות מתגלים.
חלק 2: כלת המשיח והאדם החדש האחד
באמת, זה לא סוד שאנחנו חיים בתקופה חסרת תקדים. התפתחות ההיסטוריה במאה שלנו הייתה כה מהירה להפליא ולעתים מזעזעת, כאשר חברות, אומות ותרבויות שלמות עוצבו ועוצבו מחדש בדור אחד. לא רק שהדור הזה היה עד לעלייתן ונפילתן של אימפריות אידיאולוגיות ופוליטיות, אלא גם להופעתן של כמעט 100 מדינות ריבוניות מאז מלחמת העולם השנייה.
לראשונה מזה קרוב לתשע מאות שנה, העולם והכנסייה מתמודדים עם תופעת ישראל המשוקמת. ומכיוון שהאתגרים החברתיים, הפוליטיים והאסטרטגיים הסובבים את ישראל נראים עצומים, הם בכל זאת קטנים בהשוואה להשלכות הרוחניות של תחייתה והישרדותה.
רוב הטעויות הדוקטרינריות נולדות כאשר מושם דגש יתר על חלק מהאמת ולא על הכלל. זה כמו לנסות להרכיב פאזל; מנסים לפענח את כל העיצוב הכולל על ידי התבוננות בחלקים הרבים והמגוונים תוך התעלמות מהתמונה על הקופסה אשר לבדה מספקת את העיצוב השלם. באותו אופן, תובנה לגבי המסתורין של עם ישראל והכנסייה יכולה לבוא רק כאשר אנו חושבים על "התמונה הגדולה", ובכך להבין את התכנון הכולל של אלוהים ואת מטרתו הנצחית. התמונה הגדולה יותר נמצאת בתוך פרדיגמת הכלות.
אלוהים תמיד תכנן ליצור, מתוך שארית שנולדה מחדש הן של יהודים והן של גויים, אישה יפה ביותר, אשר עשויה מאותו DNA כמו איש האלוהים ישוע המשיח, כלומר… הוא נולד מרוח האל ועל ידה, תואם לו לחלוטין ובאופיו הוא "ללא כתם וללא פגם". כזו היא יכלה להיות רק כלתו, האדם החדש או הבריאה האחת.
אין "תמונה" גדולה יותר מזו של "סיכום כל הדברים בכלה ובמשיח, דברים בשמים ודברים על הארץ"
אל האפסיים 8-10: 1 אומר כל כך בבירור כי…..
"עם כל החוכמה וההבנה, הוא גילה לנו את רזי רצונו בהתאם להנאתו הטובה, שאותה התכוון במשיח, שתצא לפועל כאשר הזמנים יגיעו להגשמתם – להביא אחדות לכל הדברים בשמים ובארץ תחת המשיח."
כל הדברים, העידנים והמציאויות בישות הבריאה, יכולים למצוא את מהותם האמיתית רק בישוע לבדו, ויגיעו להגשמתם האמיתית רק בו. ישוע הוא ההתחלה והסוף של כל הדברים. הוא הסיבה, האמצעי והתכלית של כל הנבראים, ובאיחוד בינו לבין כלתו כל נבואה שלא התגשמה תמצא אותה מתגשמת".
כל מה שאינו "ממנו ודרכו ואליו" אינו ממשי אלא אינו אלא אשליה חולפת. אל הרומיים 11:36
גם לישראל וגם לקהילת הגויים ולגורל העמים, לא תהיה מציאות מלבד המשיח, שכן הוא ראש הכנסייה וחתן הכלה. הקמתה מחדש של ישראל האתנית במאה שלנו אינה מקרית. אכן, תעלומת אלוהים במשיח כפי שהיא מתגלה באחרית הימים כוללת את הדרמה הן של כלתו השאובה מקרב העמים, של יהודים וגויים והן של התחייה הלאומית והרוחנית של עם ישראל בארצו. השניים בלתי נפרדים. שיאה של כל ההיסטוריה על פי הנבואה על שניהם, יתקיים בארץ ישראל ובעיר ירושלים.
ובשעה שהאב מסכם את כל הדברים בבנו, בלבו להביא בסיומו של עידן זה את ההדגמה המפוארת ביותר של כל בריאתו, "האדם החדש האחד"
הבה נתבונן שוב בפסוק מפתח זה…..
אל האפסיים 2:11-15.
11 "לכן, זכור כי פעם אתם, הגויים מלידה, המכונים "ברית מילה" על ידי אלה שקראו לעצמם "ברית מילה", [כשלעצמו סימן] שנעשה בבשר בידי אדם – 12 זכרו כי באותה עת הייתם מופרדים מהמשיח [מודרים מכל קשר עמו], מנוכרים לעם ישראל, וזרים לבריתות ההבטחה [ללא חלק בהבטחה המשיחית הקדושה וללא ידיעת הסכמי אלוהים], שאין להם תקווה [בהבטחתו] ו[חיים] בעולם ללא אלוהים. 13 אך כעת, [ברגע זה ממש] במשיח ישוע, אתם, שפעם הייתם רחוקים [כל כך] [מאלוהים], התקרבתם בדמו של המשיח. 14 כי הוא עצמו הוא השלום שלנו וקשר האחדות שלנו. הוא שהפך את שתי הקבוצות – [יהודים וגויים] – לגוף אחד ושבר את המחיצה, את החומה המפרידה [של האנטגוניזם הרוחני בינינו], 15 בכך שביטל בבשרו את העוינות שגרמה התורה למצוותיה הכלולות במצוות [שאותן השביע]; כדי שבעצמו הוא יוכל להפוך את השניים לאדם חדש אחד, ובכך לכונן שלום. 16 ו[שהוא] עשוי לפייס את שניהם [יהודי וגוי, מאוחדים] בגוף אחד עם אלוהים באמצעות הצלב, ובכך לחסל את העוינות. 17 והוא בא ובישר את הבשורה הטובה של שלום לכם [הגויים] הרחוקים, ושלום לאלה [היהודים] שהיו קרובים. 18 משום שדרכו יש לשנינו דרך [ישירה] להתקרב ברוח אחת אל האב. 19 אם כן, אינכם עוד זרים וזרים [זרים חסרי זכויות אזרחות], אלא אתם אזרחים עמיתים עם הקדושים (עמו של אלוהים), ואתם [חברים] בבית אלוהים, 20 לאחר שנבנו על יסודותיהם של השליחים והנביאים, כאשר ישוע המשיח עצמו הוא אבן הפינה [הראשית], 21 שבה כל המבנה מחובר יחד, והוא ממשיך [לגדול] לגדול ולהפוך למקדש קדוש באדון [מקדש שהוקדש, נבדל ומקודש לנוכחות ה']. 22 בו [ובשיתוף זה עם זה] גם אתם נבנים יחד למקום משכנו של אלוהים ברוח."
יצירה זו של האדם החדש האחד, שאינו יהודי או גוי, אלא נגזרת משניהם, לובשת את עצם טבעו וחייו של בן האלוהים. כך, במפגן אולטימטיבי זה של ענווה ואחדות מצד יהודים וגויים, מלוא החיים שיש לו עבורנו ימצא את ביטויו העשיר, המפואר והנצחי ביותר.
תהילים 133 מבטא זאת בצורה כה ברורה.
"במקום שהאחים שוכנים יחד באחדות, שם מצווה ה' את הברכה". אין הכוונה רק לאחדות בין המאמינים בכנסיית הגויים, אלא התייחסות לאחדות או ל'אחדות' בין יהודים מאמינים לגויים מאמינים.
ישוע ראה זאת כאשר הוא התפלל ליוחנן 17:21,23. "אבא, אני מתפלל שהם יהיו אחד, אפילו שאנחנו אחד. אני בך ואתה בי ואנחנו בהם".
מערכת יחסים זו של הרמוניה מושלמת ואחדות שהוא התפלל לה ברצינות כה רבה, תוארה על ידו כ'אחדות'. על זה הוא בכה לאביו. והביטוי האולטימטיבי לכך נמצא בתעלומת האדם החדש – בריאה חדשה של יהודי וגוי כאחד
אך לפני שקהילת הגויים תוכל לחוות זאת, ולפני שישראל תוכל לבוא באופן מלא לחיקו של המשיח, חייב להיות פיוס בין שתי הקבוצות. העובדה היא ששני הצדדים הכשילו את אלוהים וזה את זה. שניהם זקוקים לריפוי ולשיקום וחייבים להושיט סליחה כדי לקבל סליחה.
בדיוק כפי שהעם היהודי, על פי כתבי הקודש יחזקאל 16-23: 36 "טימא את עצמו ואת הארץ בטומאה וחוסר אמונה", כך הכנסייה זנחה את מסירותה הבסיסית לישוע ורעתה במשך מאות שנים בתחומי ההומניזם החילוני והדוקטרינות הפרושיות של הלגליזם.
עם זאת, ככל שמדובר בצורך של ישראל בפיצוי ובתשובה, אין אנו מוצאים כתב אישום מקראי ברור יותר מזה שאמר הנביא יחזקאל כאשר ניבא על דרמת הכישלון והשיקום העתידי של ישראל.
ישראל, אותו עם שנבחר ועוצב לייצג את אלוהים בפני העולם, החמיץ את המטרה. עם ישראל נכשל והתרופה המקראית היחידה לחוות מחדש את חסדי אלוהים היא באמצעות תשובה.
ברור בזמננו ובעונתנו שאלוהים מושך את ישראל ואת הכנסייה אל תוך האחדות היקרה והמפוארת של האדם החדש האחד שעליו מדברים בכתבי הקודש. שניהם זקוקים לסליחה ולישועה. עם זאת, כדי שלפיוס תהיה השפעה גואלת מלאה, שני העמים חייבים להצניע אותם ולקבל את סליחתם זה של זה ושל אלוהים!
שורשי כל החטיבות. כיצד החלה חלוקה זו בין יהודי לגוי?
עבור היהודי העולם מחולק לשתי קהילות, היהודים והגויים. כל מי שאינו יהודי שייך לגזעי הגויים. הבלעדיות של עם ישראל להיות 'עם נבחר אלוקים' היא הגורם לפילוג העמוק בין יהודי לגוי. הפירוד הקיים בין שני העמים הללו החל ברגע שאלוהים קרא לאברהם להיות אבי אומה.
שמות 19: 5–6
5 אם תשמעו לי באופן מלא ותשמרו את בריתי, מכל העמים תהיו רכושי היקר. למרות שכל הארץ היא שלי,6 אתה תהיה בשבילי ממלכת כהנים וגוי קדוש'. אלה הדברים שעליכם לדבר אל בני ישראל".
מבראשית, פרק י"ב ועד סוף מלאכי אנו עדים להתמודדות הספציפית והבלעדית עם ה' עם עם אחד בלבד. העם היה הנמען היחיד של התגלות ה' – חסדו, ברכתו וייסוריו.
כפי שהעדות של הברית הישנה מתעדת את מגעיו של אלוהים עם המין האנושי באמצעות האומה הנבחרת הזו, כך עדותה של הברית החדשה מציגה בבירור את התרחבות התוכנית האלוהית. היהודים היו אמורים לקבל את המשיח הזה ואת הישועה שהוא רכש כ"שה הקורבן של אלוהים", אך תוכניתו של אלוהים הייתה שהם יחלקו את ההתגלות והמתנה של אלוהים עם אומות הגויים.
זרעו הקדוש של אלוהים ניטע ברחמה של נערה יהודייה צעירה בשם מרים, והמשיח נולד. אך כאשר הוא, המשיח שלהם הפך להיות "שה האלוהים אשר לוקח את חטאי העולם" ומת על הצלב הזה, הוא מת לא רק עבור היהודים אלא גם עבור הגויים.
שמעון, המתערב הנבואי, כאשר החזיק את הילד הצעיר ישוע בזרועותיו בבית המקדש בירושלים, ציווה כי ישוע יהיה "אור להאיר לגויים ולתפארת עמי, ישראל." לוקס 2:32
מאוחר יותר, כאשר הכנסייה הכריזה והדגימה את מלכות האלוהים, נולד גזע חדש שהורכב מקבוצות אתניות רבות ושונות ואשר נשא את צלם אלוהים בתוכם. הם היו הכנסייה/הכלה שהיו עשויים מהדנ"א הרוחני שלו ולכן התאמה אליו תוכל להיות בת לוויתו בעידנים הבאים.
"אך לכל מי שכן קיבל אותו, לאלה שהאמינו בשמו, הוא נתן את הזכות להפוך לילדיו של אלוהים – שנולדו לא מדם, לא מרצונו או רצונו של האדם, אלא נולדו מאלוהים." יוחנן א' 13
עם זאת, הכלה והאדם החדש היה אמור להיות לא רק יהודי או גוי של מאמינים. היא הייתה ועודנה יהודית וגוית, אך החלוקה העתיקה בין היהודי לגוי ובין ישראל לעמים, פילסה עד מהרה את דרכה לגזע הכנסייתי החדש הזה של הנגאלים ומצאה ביטויים רעילים יותר ככל שחלף הזמן.
קהילות יהודיות שלמות אולצו להיכנס לגטאות פיזיים כדי להעצים את השפעת ייחודן ולנתק אותן מעולם הגויים. למרבה הצער, כל עוד היהודי והגוי נשארים בלתי מפויסים, תמיד יהיו מחלוקות שונות ברחבי גוף המשיח.
אבל דברים משתנים. יותר ויותר מאמינים גויים משתוקקים בשקיקה להתחבר עם אחיהם ואחיותיהם היהודים הנוצרים, ואומות הגויים מתחילות להכיר בישראל כמדינה ריבונית ובירושלים כבירתם הנצחית. יותר ויותר יהודים מוצאים את ישוע כמשיח.
כמובן, ישראל לא הייתה מושלמת ונטולת אשמה בעצמה. כתבי הקודש עצמם מלאים בדברי תוכחה לעמו הנבחר של אלוהים. אלוהים אמר למשה שהם נוקשים (שמות ל"ב 9) והוא הודיע לנביא יחזקאל שאם הוא היה שולח אותו לגויים ולא ליהודים, הם היו מקשיבים לו (יחזקאל ג' 7-4).
הבשורות מתעדות סכסוך אחר סכסוך בין ישוע לבין מנהיגי עמו בימיו וספר מעשי השליחים קובע כי המאמינים הראשונים נרדפו על ידי קבוצות יהודיות מתעללות.
הרבה יותר מאוחר בהיסטוריה של הכנסייה הופיעו מחדש תורות כוזבות ו"תיאולוגיית ההחלפה" שלימדה לראשונה אוגוסטינוס הקדוש במהלך המאה ה-3 לספירה, וזה בעצם הסיק שאלוהים סיים עם היהודי הטבעי ושכל כעסו של אלוהים הוא על היהודי בעוד שכל ברכותיו הן על המאמינים הגויים. עמו הנבחר כבר לא היה היהודים, אלא היה על אלה אשר מקרב הגויים אשר קיבלו ישועה באמצעות המשיח.
ההיסטוריה מתעדת שמה שהחל ככנסייה יהודית בעיקרה מיד לאחר תחייתו של ישוע, הפך לכנסייה גויה לחלוטין תוך כמה מאות שנים.
כמה טרגי שהנוצרים – עם שנגאל על ידי משיח יהודי וקיבל הדרכה משליחים יהודים, יורשים משותפים של כתבי הקודש היהודיים ובאמצעות חסד שהושתל בעץ הזית של ישראל – צריכים להיות היום בורים כמעט לחלוטין לגבי שורשיהם היהודיים. וגרוע מכך, בורים לגבי סבלם של היהודים ובידודם שחוו במשך 2000 השנים שחלפו מאז אותה התחלה מוקדמת. בתקופות של רדיפות יהודיות גדולות, ממש עד המאה הנוכחית, חלק גדול מהכנסייה נותר אדיש לכאבו של העם היהודי, ואפילו לפעם למבצע של רדיפות כאלה.
גם על חטא זה צריכים הגויים לשאת באשמה. אלה זרעי האנטישמיות שעדיין מבעבעת בקרב המאמינים ומרימה את ראשה בעולם כיום. על כל הדברים האלה עלינו לחזור בתשובה.
ישוע זעק על הצלב, "זה נגמר!" (יוחנן י"ט 30). עם זאת, השלמת עבודתו המוגמרת הייתה אמורה להתגשם בהדרגה לאורך ההיסטוריה של הכנסייה.
עם זאת, כמה גילויים ואמיתות, בחוכמתו של אלוהים, היו אמורים להיות שמורים לאחרית הימים האלה.
זה הזמן והעונה שבהם הרוח מביאה את בשורת הכלה והאדם החדש האחד לעמו.
פאולוס, בפנייתו אל האפסים להכיר כראוי במעמדם המפואר בישוע המשיח ובמקומם בגוף, שם דגש מיוחד על המונח 'האדם החדש האחד'.
פאולוס מסביר שאלוהים באמצעות ישוע ביטל את האיבה בין יהודי לגוי, שבר את החומה המפרידה והפך את שתי הקבוצות לאחת.
אך רק על ידי צלב המשיח ניתן להביא את שתי הקבוצות הבלתי ניתנות לפיוס הללו, שהיו כלואות באיבה ובקונפליקט בני תמותה ל'גוף אחד'. למעשה, אחדותו של גוף חדש זה של אנשים נגאלים כה עמוקה, עד שהכתוב מעיד "דרכו יש לשנינו (יהודים וגויים) גישה על ידי הרוח האחת דרך האב", אל האפסיים 2:18 ובכך מדגיש כי אחדות זו היא רוחנית בטבעה!
אנו מבינים שמטרתו הנצחית של אלוהים הייתה להקיף את עצמו לנצח באנשים בעלי אמונה, חזון ותשוקה שיהוו עבורו 'משכן' לשכון בקרבו. פאולוס עצמו מתאר את הגזע החדש שנברא, שאוב הן מיהודים והן מגוי, אך גדל לדמותו של המשיח כ"חומר בניין" וכי אצל ישוע, "כל הבניין, המורכב יחדיו גדל לבית מקדש קדוש באלוהים". (אל האפסיים 2)
ענווה הדדית זו של יהודים וגויים כאחד, הנחת אותם דברים המתפצלים, בעודם מתגבשים ל'אדם חדש אחד', יביאו להתעלות ולתפארת האב האולטימטיבית המובטחת. איך ייראה ה'מקדש' הזה, או איזו צורה חדשה של 'עור יין' הוא ילבש, איננו יודעים, אבל הוא יהיה מדהים ויהיה ב'משכן' או במקום משכנו של אלוהינו!
כמה נפלא אלוהינו לשמור על הטוב ביותר עד הסוף! בית האדון הזה, 'הבית המאוחר' הזה, מקום משכנו של אלוהים ברוח, 'המשכן הזה עם האדם על פני האדמה' התג' 22:3, ירושלים החדשה הזו שיורדת מן השמים לבושה כמו כלה, לא עשויה מ'אבנים' טבעיות אלא מ'אבנים חיות', תהיה הטובה ביותר מכל בריאתו של אלוהים. התג' 22:3 "ושמעתי קול חזק מכס המלכות אומר: "הנה, מקום משכנו של אלוהים הוא עם האדם, והוא יחיה איתם. הם יהיו עמו, ואלוהים עצמו יהיה עמם כאלוהיהם.
באמת, אפילו כפי שזה דרש הן מהיהודי והן מהגוי להצטרף יחד לצליבת אלוהים, כך זה דורש הן מהיהודי והן מהגוי ליצור הרמוניה שוב, הפעם כדי להביא לביטוי מלא של חיי התחייה שלו. כפי שמסכם זאת דוד בתהילים: "כמה טוב וכמה נעים לאחים לשכון יחד באחדות! … כי שם ציווה ה' את הברכה – חיים לעולם ועד. תהילים 133
פיוס אמיתי:
על הצלב של ישו הושג פיוס מלא. על הצלב, האדם לא רק התפייס עם אלוהים וכיפר על חטאינו, אלא שהאדם גם התפייס עם האדם ועם הבריאה, כאשר כל מעשי האיבה פסקו, והאפשרות של 'אדם לאדם'.
אלוהים אינו חפץ בכנסייה יהודית ובכנסייה גויה נפרדת, כלה יהודייה או כלה גויה.
יש רק כלה אחת בדיוק כמו שיש רק חתן אחד. על כך עלינו להתפלל!
כנסיית הגויים תהיה בריאה רק כאשר היא מתאבלת על העם היהודי. העם היהודי סבל בגלל חטאיו נגד אלוהים והעם היהודי סבל בגלל חטאי האנושות נגדם. על כל הסבל הזה, הכנסייה חייבת להתאבל. כמו כן, הכנסייה היהודית חייבת להתאבל על חטאי הכנסייה הגויה ולחפש פיוס ו'אחדות'.
"במהלך ימי חייו של ישוע על פני האדמה, הוא נשא תפילות ותחנונים בזעקות רמות ובדמעות" אל העברים ה' 7 ו"עכשיו, בשמיים הוא תמיד חי כדי להתערב" אל העברים 7:25.
האם אתם חושבים שישו בוכה דמעות על ירושלים היום? כשהוא רכב לירושלים בפעם הראשונה על החמור הוא בכה.
אבל יש ירושלים אמיתית יותר מזו שבישראל היום. זה "ירושלים החדשה יורדת מגן עדן לבושה כמו כלה". זוהי ירושלים האמיתית, האדם החדש האחד שעליו הוא בוכה.
כיום, אלוהים מקים שליחים, אבות רוחניים, אשר על ידי הרוח יניחו יסודות ל'ביתו המאוחר' שיהיה גדול יותר מהראשון. הוא גם מקים דור אחרית הימים של אליהו ויהושע, דור שנושא את משיחת יוחנן המטביל ל"הכינו את הדרך לאלוהים", להקת כלות מפוארת. אלה 'בני אלוהים; יבוא לידי ביטוי כאליהו ללא פשרות ו
להתעמת עם כל צורה של פשרה בגוף המשיח ובחברה. כמו יהושע הם יקדשו את עצמם כי הם ייכנסו לארץ, יעברו את הירדן של 'רצון עצמי ובשר' ויחזיקו בירושה. אבל הם גם יתפללו בכנסיות שבהן יהודים וגויים מתחברים יחד ומהווים את "האדם החדש האחד… "להיבנות יחד למקום משכן לאלוהים על ידי הרוח."
אל האפסיים 2:19-22 תנ"ך מוגבר (AMP)
אם כן, אינכם עוד זרים וזרים [זרים חסרי זכויות אזרחות], אלא אתם אזרחים עמיתים עם הקדושים (עמו של אלוהים), ואתם [בני בית] אלוהים, 20 לאחר שנבנו על יסודות השליחים והנביאים, כאשר ישוע המשיח עצמו הוא אבן הפינה [הראשית], 21 שבה כל המבנה מחובר יחד, והוא ממשיך [לגדול] לגדול ולהפוך למקדש קדוש באדון [מקדש שהוקדש, נבדל ומקודש לנוכחות ה']. 22 בו [ובשיתוף זה עם זה] אתם גם נבנים יחד למקום משכנו של אלוהים ברוח.
כיום מאמינים ברחבי העולם הופכים מודעים לזהות הכלה שלהם וזועקים: "מרנתה! בוא אדון ישוע, בוא!" אנשים מכל העמים מתפללים לחזרתו של המשיח.
גם היהודים מתפללים לביאת המשיח. הם מאמינים שעידן משיחי חדש עומד לעלות.
אבל משהו חשוב מאוד צריך לקרות קודם. ישוע חייב להתקבל גם על ידי אחיו היהודים כדי שהכלה תהיה שלמה הן במספר ובצורה, והן באופי… כלומר "ללא כתם וללא פגם"!
בלי זה חתונת השה לא יכולה להתקיים.
מתי 23: 38-39 "הו ירושלים, ירושלים, העיר שהורגת את הנביאים וסורקת באבנים את הנשלחים אליה! כמה פעמים הייתי אוסף את ילדיכם יחד כשתרנגולת אוספת את חבורתה תחת כנפיה, ואתם לא! ראה, ביתך נותר לך שומם. כי אני אומר לכם, לא תראו אותי עוד, עד שתאמרו: ברוך הבא בשם ה'.
עד אז, ההתלהבות והחתונה לא יכולות להתקיים.
לכן, על כל הגויים המאמינים להתפלל ברצינות ולפעול לפיוס עמוק ואמיתי בינם לבין אחיהם ואחיותיהם היהודים ולבקש את סליחתם על יהירותם וגאוותם בהדרתם, בשיפוטם ובגינוים ובראותם את עצמם, את כנסיית הגויים כבעלת מונופול על חסדו של אלוהים.
הכנסייה של ימינו קיבלה ירושה כזו מהם ודרכם, כגון כתבי הקודש; הבנה של מעמדנו, הסדר והסמכות הכוהניים והמלכותיים שלנו; תמונה של הממלכות השמימיות הרוחניות, של מלאכים, חצרות וכסאות; של תבנית השמיים ופעילותם; ידע על מקורותינו העתיקים ועל מטרתו הנצחית של אלוהים עבור כדור הארץ וכל בריאתו.
זה חייב לכל האחים והאחיות היהודים.
והגויים צריכים לזכור שהגויים מושתלים בהם בחזרה ולא אותם בכנסיית הגויים.
הם עץ הזית האמיתי והמאמינים הגויים הם ענף הזית הפראי.
בחסד נושעים גם יהודי וגם גוי ולא בזכות ירושה כלשהי.
"כי כה אהב ה' את העולם עד כי נתן את בנו יחידו"
