להיות מוכנים למועד שבו החתן מגיע
אז תהיה מלכות השמים כעשר בתולות, שלקחו את מנורותיהן, ויצאו לפגוש את החתן. וחמישה מהם היו חכמים, וחמישה היו טיפשים. הטיפשים לקחו את מנורותיהם, ולא לקחו עמם שמן: אבל חכמים לקחו שמן בכליהם עם מנורותיהם. אבל בזמן שהחתן התעכב, כולם נרדמו וישנו. ובחצות הלילה נשמעה זעקה, הנה, החתן מגיע; צאו לפגוש אותו. ואז קמו כל הבתולות האלה, וגזזו את מנורותיהן. והטיפש אמר לחכמים, תנו לנו מעט מהשמן שלכם, כי המנורות שלנו כבות. אבל ענו חכמים ואמרו: לא, שמא לא יהיה מספיק לנו ולכם: אלא לכו לאלה שמוכרים, וקנו לעצמכם. ובשעה שהלכו לקנות, בא החתן; ואלה שהיו מוכנים נכנסו איתו לחתונה: והדלת היתה סגורה. אחר כך באו גם הבתולות האחרות ואמרו, אדון, אדון, פתח בפנינו. אבל הוא ענה ואמר, בטח אני אומר לך, אני לא מכיר אותך. לכן, התבוננו בכך שאינכם יודעים את היום או את השעה שבהם בר האנוש מגיע. מתי כ"ה:1-13
ישנו דגש רב הן בכך שישוע והן השליחים מלמדים על אירועים עתידיים ובמיוחד שעלינו להיות מוכנים לחזרתו של ישוע. משל ידוע זה על המלכות קשור ישירות למושג החתן והכלה. ישנם מונחים שונים המשמשים בכתובים המתארים את אותו אירוע. כיחידים אנו מכונים אורחיו של החתן מתי 9:15 או במשל זה כמו בתולה. איננו מכונים באופן אישי הכלה, זאת משום שהכלה אינה אינדיבידואל אחד אלא הגוף הקולקטיבי של המאמינים (יהודים וגויים כאחד) שהם שלו. וכך, בקטע הזה, שבו מלמדים אותנו על האחריות האישית שלנו להיות מוכנים, אנחנו משולים לבתולות. אחד מעקרונות המפתח שישוע מלמד הוא שעלינו להיות מוכנים לבואו מכיוון ש"אלה שהיו מוכנים נכנסו איתו לחתונה והדלת הייתה סגורה". כלומר, אם לא נהיה מוכנים לא נהיה בחתונה, אבל יותר מזה, נהיה גם סגורים עם המשפט "אני לא מכיר אותך"
אז איך אפשר להיות מוכנים? אם נלמד מהמשל הזה, השאלה היא לא רק אם יש לנו שמן במנורות, אלא האם יש לנו שמן נוסף. הסיבה שהבתולות היו זקוקות לתוספת שמן הייתה מכיוון שהחתן לא איחר לבוא, ולא הגיע עד חצות, כך שהיה צורך להחליף את השמן המקורי של המנורות. האם ייתכן שזו הייתה כוונת החתנים לאורך כל הדרך להבטיח שרק מי שהיה חרוץ בהכנתם יוכל להיכנס לחתונה? לבתולות הטיפשות היה שמן במנורה בהתחלה, אבל לא היו להן האמצעים למלא אותן מחדש כשהשמן אזל. מכיוון שלא היה להם שמן כשהחתן בא, אי אפשר היה להדליק את המנורות שלהם, ואם המנורות לא היו דולקות הם לא היו יכולים לצאת ולפגוש אותו.
המילה שלך היא מנורה לרגלי ואור לנתיב שלי. Ps 119:105
תמונה מקובלת היטב של רוח הקודש, בין היתר, היא זו של השמן. זה השמן של רוח הקודש שמאיר את דבר אלוהים כך שיש לנו מנורה לרגלינו ואור לדרכנו. זה מעלה את החשיבות הן של הרוח והן של הדבר. שניהם נחוצים להכנתנו. ייתכן שיש לנו את הדבר, אך ללא הרוח אין לנו התגלות או הארה של מה שאלוהים אומר לנו באמצעות דברו. הרלוונטיות עבורנו היא שללא התגלות דבר אלוהים מלא ההשראה או שכינתה המתמדת של רוח הקודש בתוכנו, איננו מוכנים לצאת ולפגוש את אלוהים כשהוא יבוא כחתן שלנו. השטן יודע זאת היטב, ושם לעצמו למטרה לעשות כל שביכולתו כדי לעוות ולהשחית את הבנתנו את דבר אלוהים. למעשה, השטן עשה זאת מההתחלה בחטא הקדמון, ופיתה את אדם וחוה לפקפק בדבר אלוהים שנאמר להם קודם לכן בדור 3.
אחד הדברים שאנו מוזהרים שיקרו באחרית הימים הוא שיהיו דוקטרינות שקריות רבות ומורים שקריים. ללא שיפוט לא קשה לראות עדויות לכך כיום. אבחנה אחת היא שכולם נוטים לערער את ההכנה שלנו לעתיד ואת מה שצפוי. השטן יודע שחזרתו של ישוע תציין את סוף זמנו, ולכן יעשה כל שביכולתו כדי לעכב את חזרתו של ישוע, להרוס או להרוס את אמונתם של רבים ככל האפשר, או לגרום לנו להיות לא מוכנים.
הוא ידבר נגד הגבוה ביותר וידכא את עמו הקדוש וינסה לשנות את הזמנים הקבועים ואת החוקים. דן ז:25
כיצד יכול השטן לערער את הכנתנו לעתיד? ישנן דרכים רבות שניתן לחקור כאן. לדוגמה, אנו עלולים ללכת שולל ולחשוב שאלוהים אינו חוזר במשך זמן כה רב שאין לנו במה להתעסק בהווה. או שאנו עלולים ללכת שולל ולחשוב שרק משום שהלכנו עם אלוהים פעם אחת, כבר אין צורך להישאר קרובים לאלוהים או להחזיק מעמד באמונה, מכיוון שעתידנו הנצחי מובטח ויהי מה.
"טימותיאוס, בני, אני נותן לך הוראה זו בהתאם לנבואות שנאמרו עליך פעם, כדי שעל ידי הליכה בעקבותיהן תוכל להילחם את המלחמה הטובה, להיאחז באמונה ובמצפון טוב. חלקם דחו את אלה וכך הטביעו את אמונתם". הראשונה לטימ' א' 18,19
"כעת הרוח אומרת במפורש שבאחרית הימים יהיו כאלה שיעזבו את האמונה, וישימו לב לרוחות מטעות ולדוקטרינות של שדים" הראשונה לטימ' ד' 1
"עליו לדבוק בחוזקה במסר האמין כפי שלימדו אותו, כדי שיוכל לעודד אחרים באמצעות דוקטרינה יציבה ולהפריך את אלה המתנגדים לו". טיטוס 1:9
אני פונה אליכם, אחים, להיזהר מאלה שגורמים לפילוג ויוצרים מכשולים בניגוד לדוקטרינה שלימדו אתכם, הימנעו מהם. כי אנשים כאלה אינם משרתים את אדוננו המשיח, אלא את תאבונם שלהם, ועל ידי דיבור חלק וחנופה הם מרמים את לבם של התמימים. רומים ט"ז 17-18
החתן חוזר בחצות
אם משימת פסק הזמן נועדה להכין את הכנסייה לבואו של ישוע מלך החתן, עלינו להבין היטב מה התנ"ך מלמד על העתיד, על אופי חזרתו, מתי הוא יחזור, מה יקרה כאשר ישוע יבוא, וכיצד עלינו לחיות היום לאור מה שיקרה מחר. אחרי הכל, כל כך הרבה מהדגש הבסיסי באמונה הנוצרית הוא על העתיד. הבסיס לתקוותנו הוא שהטוב ביותר עוד לפנינו, שכן אנו נשתנה להיות כמוהו כאשר נראה אותו כפי שהוא. הראשונה ליוחנן 3:2 השטן וכל ריבונות החושך יוסרו אחת ולתמיד מכדור הארץ (מלבד לזמן קצר לאחר המילניום), שהמתים יקומו שוב, המשפט, שלטון אלף השנים, שמים וארץ חדשים, ונוכל להמשיך. כמה מדאיג, אם כן, שהכנסייה כיום בורה במידה רבה לגבי העתיד, עם הבנה מוגבלת לגבי מה שיקרה בהמשך. לדוגמה, ההנחה הקלאסית היא שכאשר נמות נלך לגן עדן ונחיה שם לנצח עם אלוהים. אך התבוננות מעמיקה יותר בכתובים תגלה בקרוב יעד סופי נוסף. זאת משום שאלוהים תמיד רצה לחיות עם האדם על פני האדמה. ראיתי את עיר הקודש, ירושלים החדשה, יורדת מן השמים מאלוהים, מוכנה ככלה לבושה יפה לבעלה. ושמעתי קול חזק מכס המלכות אומר, "תראה! מקום משכנו של אלוהים הוא כעת בקרב בני האדם, והוא ישכון עמם. הם יהיו עמו, וה' בכבודו ובעצמו יהיה עמם ויהיה אלוהיהם". התג' כ"א:2,3 אפשר לשאול אם אנו כבר נוכחים עם אלוהים ברוחו כאשר אנו מתים, מדוע הכרחי שגם גופנו הארצי ייגאל? רומ8:2
למעשה, הכנסייה לא רק שאינה מודעת ללימוד מקראי רב על אחרית הימים, אלא גם מפולגת בנוגע לפרשנות של קטעים תנ"כיים מרכזיים, ויוצרת במקרים מסוימים דעות שונות במידה רבה לגבי מה שיקרה, או מה שכבר קרה או קורה עכשיו. מודעים לסכנות הטמונות כאן בהצגת הפרשנות שלנו, זה לא משהו שאנחנו יכולים להימנע ממנו, אלא מאמינים שיש לנו אחריות לפני אלוהים, לתקשר כמיטב יכולתנו את מה שכתבי הקודש מלמדים על העתיד, או אסכטולוגיה. וכך, אנו מציגים כאן את מיטב הבנתנו לאחר שעות רבות של לימוד ותפילה לא כמוחלט ללא מקום לדעה של אחרים, אלא כנקודת המבט שלנו. אנו מבינים שזה יהיה שונה ממה שאחרים עשויים ללמד היום או ממה שכבר סיכמתם, אבל אנו מאמינים שזה גם מה שאבות הכנסייה המוקדמים האמינו ולימדו. נושא זה אינו נושא שניתן ללמד אותו לעומק בזמן כה קצר, ולכן מסענו כאן יהיה קצר, בתקווה שהוא יעורר בכם השראה לחפש בעצמכם את כתבי הקודש כדי לגבש מסקנות משלכם. ולבסוף, לפני שנתחיל, חשוב להבין שספר ההתגלות וקטעים אסכטולוגיים אחרים אינם ניתנים בראש ובראשונה כתוכנית כרונולוגית קפדנית שעלינו לעקוב אחריה כאשר אנו רואים את אירועי העולם מתפתחים ואת הנבואה מתגשמת, אלא המסר הבסיסי הוא שעלינו להיות מוכנים עכשיו, ושיש לעודד אותנו לדעת שלא משנה כמה קשים הדברים עשויים להיות, יש לנו תקווה מכיוון שאלוהים בא גב.
במפגשים הקודמים שלנו כבר קישרנו את חזרתו של ישוע לשני אירועים ספציפיים. ראשית שבשורת המלכות תופץ בכל העולם, מתי 24:14, ושנית שהכלה מוכנה לחתן התג' 19:7 אלה נכונים ונחוצים לפני ביאתו השנייה של ישוע, אך ישנם נושאים אחרים כאן לחקור.
"בנוגע לבואו של אדוננו ישוע המשיח והתכנסותנו אליו, אנו מבקשים מכם, אחים, לא להתרגש בקלות או להיבהל מאיזו נבואה, דיווח או מכתב שאמורים היו להגיע מאיתנו, באומרם שיומו של ישוע כבר הגיע. אל תיתן לאף אחד לרמות אותך בשום צורה, כי היום הזה לא יבוא עד שיתרחש המרד (גם נפילה, כפירה) ואיש ההפקרות יתגלה, האיש נידון להשמדה". השנייה לתה"ס 2:1-3
פאולוס כותב לכנסייה בסלוניקי (שהיו גויים ולא יהודים) כדי להתייחס לחששות שחלק מהמאמינים שמעו דיווחים על כך שישוע כבר בא. הוא מורה להם לא לתת לאף אחד לרמות אותם בשום אופן לגבי ביאתו השנייה של המשיח, ובסיס טענתו הוא שהיום הזה לא יבוא עד שהמרד יתרחש ואיש ההפקרות יתגלה. זוהי התייחסות לצורר המשיח שהופיע בזמן הצרה הגדולה.
זה משקף את מה שישוע עצמו לימד בקטע מפתח
כי אז תהיה מצוקה גדולה, שאין דומה לה מראשית העולם ועד עתה, ולעולם לא תשתווה עוד לעולם. אם הימים האלה לא היו מתקצרים, אף אחד לא היה שורד, אבל למען הנבחרים הימים האלה היו מתקצרים. באותו זמן, אם מישהו אומר לכם, 'תראו, הנה המשיח!' או 'הנה הוא!', אל תאמינו לזה. כי משיחי שקר ונביאי שקר יופיעו ויעשו אותות ומופתים גדולים כדי לרמות, אם אפשר, אפילו את הנבחרים. תראו, אמרתי לכם מראש. אז אם מישהו אומר לך 'הנה הוא, במדבר', אל תצא; או 'הנה הוא, בחדרים הפנימיים', אל תאמינו. כי כפי שברק שמגיע ממזרח נראה אפילו במערב, כך תהיה בואו של בר האנוש. בכל מקום שיש פגר, שם הנשרים יתאספו. מיד לאחר מצוקת הימים ההם 'תחשיך השמש, והירח לא ייתן את אורו; הכוכבים יפלו מהשמיים וגרמי השמים יזדעזעו'. אז יופיע הסימן של בר האנוש שבשמיים. ואז כל עמי הארץ יתאבלו כשיראו את בר האנוש בא על ענני השמיים, בעוצמה ובכבוד רב. והוא ישלח את מלאכיו בקריאת חצוצרה רמה, והם יאספו את נבחריו מארבע רוחות, מקצה אחד של השמים לקצה השני. מתי 24:21-27
הקטע הזה מאוד ברור. ישוע חוזר לאחר הצרה הגדולה. לא רבים יתווכחו עם נקודה זו, אך המקום שבו הגיע הבלבול היה עם מערכת חדשה יחסית של פרשנות מקראית הידועה בשם Dispensationalism שהגיעה בשנת 1800 באמצעות ג'ון נלסון דרבי ותנועת האחים (זוהי הכללה). הבסיס של Dispensationalism הוא שאלוהים מתייחס לבני אדם בדרכים שונות תחת בריתות תנ"כיות שונות בסדרה של היתרים או תקופות זמן בהיסטוריה. ההנחה כאן היא שמכיוון שאיננו ממונים לחרון אפו של הראשון לתהס 5:9, הכנסייה אינה יכולה להיות על פני האדמה במהלך הצרה הגדולה, מכיוון שהדבר נתפס כהשתפכות חרון אפו של אלוהים. לכן, אם הכנסייה לא נמצאת על פני האדמה באותו זמן, אז הם בוודאי הוסרו לפני כן, מה שידוע כטרום-מצוקה, כלומר ההתלקחות היא לפני הצרה ולא אחריה.
חשוב לקבל את העובדה שישוע אומר לנו שיהיו לנו צרות בעולם הזה. הנקודה היא לא שאנו ניצלים על ידי כך שאנו מוסרים ממצוקה, אלא שיש כוח באמצעות המשיח להתגבר. יש לנו הזדמנות לממש אהבה ולהפגין נאמנות מול קשיים, כדי שנוכל להיות האור של העולם כאשר החושך הוא הגדול ביותר, ולהיות נוכחים הן עבור ישראל והן עבור אלה שיבואו למלכות בזמן הזה. במהלך הצרה הגדולה הכלה תיטהר, ושם היא תעשה את הכנותיה האחרונות להתלבש.
תפילתי היא לא שתוציאו אותם מהעולם, אלא שתגנו עליהם מפני הרשע. יוחנן 17:15
הדברים האלה שדיברתי אליכם, שאולי יהיה לכם שלום בתוכי. בעולם יהיו לכם צרות: אך היו עליזים טובים; התגברתי על העולם". יוחנן 16:33
הבה נשמח ונשמח וניתן לו תהילה! כי חתונת השה הגיעה, וכלתו הכינה את עצמה. פשתן משובח, בהיר ונקי, ניתן לה ללבוש". (פשתן משובח מייצג את מעשי הצדיקים של עמו הקדוש של אלוהים.) מהדורה 19:7,8
הטקסט המרכזי בו השתמשו הקדם-מצוקים נמצא בראשונה לתסלוניקים ד' 14 – ה' 2
"כי אנחנו מאמינים שישוע מת וקם לתחייה, ולכן אנחנו מאמינים שאלוהים יביא איתו את אלה שנרדמו בו. על פי דבר אלוהים, אנו אומרים לכם שאנו שעדיין חיים, שנותרו עד בואו של אלוהים, בוודאי לא נקדים את אלה שנרדמו. כי האדון עצמו ירד מן השמים, בפקודה רמה, בקול הארכי-מלאך ובקריאת חצוצרה של אלוהים, והמתים במשיח יקומו ראשונים. לאחר מכן, אנו, שעדיין חיים ונותרים, נילכד יחד איתם בעננים כדי לפגוש את אלוהים באוויר. וכך נהיה עם אלוהים לנצח. לכן עודדו אחד את השני במילים האלה. עכשיו, אחים ואחיות, על זמנים ותאריכים אנחנו לא צריכים לכתוב לכם, כי אתם יודעים היטב שיום ה' יבוא כמו גנב בלילה." הראשונה לתה"ס ד' 14-5:2
הביטוי "גנב בלילה" נחשב כאומר שישוע בא בדרך שאף אחד לא יראה או שהיא בלתי צפויה. הביטוי "נתפס" בלטינית הוא "rapizo" שמשמעותו לחטוף, ומכאן אנו מקבלים את המילה rapture. אבל אם נקרא עוד, שאול מסביר למה הוא מתכוון
"אבל אתם, אחים ואחיות, לא נמצאים בחושך כדי שהיום הזה יפתיע אתכם כמו גנב". הראשונה לתה"ס 5:4
כן, יומו של האדון יבוא כמו גנב בלילה, אבל מכיוון שאנחנו לא של הלילה, אנחנו לא צריכים להיות מופתעים. יהיו אלה שבחושך שיופתעו. ישוע עצמו אמר "ראה אמרתי לך מראש" מתי 24:25 וגם "כאשר אתה רואה את זה קורה אתה יודע שהיום קרוב" מרקוס 13:29 לומר שוב, הביטוי "גנב בלילה" אינו מתייחס אם רואים אותו או לא, אלא מתייחס לאלמנט ההפתעה.
זה גם מפיג את האמונה הרווחת שהאדון יכול לבוא שוב בכל רגע. למרות שישוע מזהיר אותנו: "לכן שמרו כי אינכם יודעים באיזה יום אדונכם יבוא." מאט24:42
אין קטעים מפורשים התומכים בכך שיש ביאתו הסודית של ישוע כדי לקלוט את הכנסייה, זוהי מסקנה שנעשתה על בסיס הרעיון שאנחנו לא ממונים לזעם. אך ישנם כתבי קודש רבים המדגימים את נוכחותם של אנשי אלוהים על פני האדמה במהלך הצרה.
"אם הימים האלה לא היו מתקצרים, אף אחד לא היה שורד, אבל למען הנבחרים הימים האלה יתקצרו". מתי 24:22
באו אליו עבדי בעל הבית ואמרו: אדוני, לא זרעת זרע טוב בשדה? מאיפה אם כן הגיעו העשבים השוטים?" 'אויב עשה את זה', הוא ענה. המשרתים שאלו אותו: 'אתה רוצה שנלך ונמשוך אותם למעלה?' "לא", הוא ענה, "כי בזמן שאתה מושך את העשבים השוטים, אתה יכול לעקור איתם את החיטה. תן לשניהם לגדול יחד עד הקציר. אז אומר לקוצרים: ראשית אספו את העשבים וקשרו אותם בצרורות לשריפה; אז תאסוף את החיטה ותביא אותה לאסם שלי'. מתי י"ג:27-30
אנו מציעים שהפירוש הפשוט ביותר של כתבי הקודש הללו הוא הנכון.
עוד שתי מחשבות.
- החצוצרה האחרונה
תקשיבו, אני מספר לכם תעלומה: לא כולנו נישן, אבל כולנו נשתנה – כהרף עין, כהרף עין, בחצוצרה האחרונה. כי החצוצרה תישמע, המתים יוקמו לתחייה, ואנחנו נשתנה. 1 קור' 15:51,52
הן בראשונה לתסלוניקים 4 והן בראשונה לקורינתים 15 פסוקים שפאולוס מתייחס לקריאת החצוצרה כמתרחשת כאשר המתים במשיח קמים לתחייה או בתחיית המתים. אבל שאול משתמש גם בביטוי "החצוצרה האחרונה". בהתגלות אנו קוראים "המלאך השביעי תקע בחצוצרה, והיו קולות רמים בשמים, שאמרו: "מלכות העולם הפכה למלכות אדוננו ומשיחו, והוא ימלוך לעולם ועד". התג' י"א 15 השאלה כאן היא האם שתי החצוצרות הללו זהות, כי אם כן, אז אין מקום להילקחות שלפני הצרה.
- תחיית המתים הראשונה
מבורכים וקדושים הם אלה השותפים לתחיית המתים הראשונה. למוות השני אין כוח עליהם, אבל הם יהיו כוהנים של אלוהים ושל המשיח וימלכו איתו אלף שנים. מהדורה 20:6
השאלה שיש לשאול כאן היא, אם התחייה הראשונה נמצאת כאן בהתגלות 20 שהיא לאחר הצרה (ראה הערות המילניום), כיצד יכולה להיות תחייה נוספת לפני כן, מכיוון שאם הייתה תחייה נוספת לפני כן, אז בוודאי שהתחייה שאנו מוצאים בהתגלות 20 אינה הראשונה.
למה זה חשוב?
נקודת המבט והאמונה של האדם לגבי ההתלקחות חשובה מאוד מכיוון שהיא תשפיע באופן משמעותי על האופן שבו הוא רואה את העתיד, והאם עליו להיות מוכן או לא. אם מישהו מאמין שהוא יילקח לפני הצרה, לא תהיה לו אותה תחושה של הכנה הכרחית הנדרשת כדי להתגבר עליה. שוב ושוב מזהירים אותנו ומעודדים אותנו להישאר חזקים, להתגבר, להתבונן ולהתפלל, כדי שנהיה מוכנים לבואו.
אזהרה מקדוש נאמן
לקורי טן בום, שעברה את הזוועות הנוראיות של מחנות הריכוז הגרמניים במלחמת העולם השנייה, היו המילים המפוכחות האלה לומר על התלאות – "הייתי בארצות שבהן הקדושים כבר סובלים מרדיפות נוראיות. בסין אמרו לנוצרים: 'אל תדאגו, לפני שהצרה תגיע, יתורגמו אתכם, תילקחו'. ואז הגיעה רדיפה נוראית. מיליוני נוצרים עונו למוות. מאוחר יותר שמעתי בישוף מסין אומר, בעצב: 'נכשלנו. היינו צריכים לחזק את האנשים לרדיפות במקום לומר להם שישוע יבוא קודם". הוא פנה אליי ואמר: 'אמור לאנשים כיצד להיות חזקים בעת רדיפה, כיצד לעמוד כאשר מגיעה הצרה – לעמוד ולא להתעלף'. אני מרגיש שיש לי מנדט אלוהי ללכת ולומר לאנשי העולם הזה שאפשר להיות חזקים באדון ישוע המשיח. אנחנו בהכשרה לקראת המצוקה. מכיוון שכבר עברתי את הכלא למען ישוע, ומאז שפגשתי את הבישוף הזה מסין, עכשיו בכל פעם שאני קורא טקסט טוב מהתנ"ך אני חושב: 'היי, אני יכול להשתמש בזה בזמן צרה' ואז אני כותב את זה ולומד את זה בעל פה.
