אני רוצה לשתף אתכם היום באמונה עמוקה ועמוקה מאוד. כזו שלמרות שאנו מקלים בה ראש, אנו עושים זאת ביקרות ערך משום שהיא חושפת התגלות כה מפוארת של כוונת אבותינו כלפינו כלדיו, ואהבתו העמוקה של מושיענו אלינו ככלתו. במהלך השנים, Call2Come לימד על דברים אלה, וזה מוביל לעתים קרובות לחקירה נוספת ודיון תפילה. אז ככל שהתנועה היקרה הזו ממשיכה לגדול, טוב לחזור על כמה מהדברים האלה בתקווה שהם יוכלו גם לעודד אותך, לעזור לענות על כל שאלה שיש לך, וגם להמשיך להאיץ את תודעת הכלה בתוך כולנו.
אפס' א' 3-6 נ.ק.י.ו – 3 אשרי אלוהי ואבי אדוננו ישוע המשיח, אשר בירך אותנו בכל ברכה רוחנית ב[מקומות] השמימיים במשיח, 4 בדיוק כפי שהוא בחר בנו בו לפני יסוד העולם, שנהיה קדושים וללא אשמה לפניו באהבה, 5 לאחר שהועד אותנו מראש לאימוץ כבנים על ידי ישוע המשיח לעצמו, על פי התענוג הטוב שברצונו, 6 לשבח כבוד חסדו, שבאמצעותו גרם לנו להתקבל באהוב.
באל האפסיים 1:4, שאול כותב שאנו נבחרנו בו לפני יסוד העולם. לא רק, אבל האמירה העמוקה הזאת מצביעה על שתי נקודות חשובות מאוד
- כי נבחרנו בו. העניין של איך אלוהים בוחר הוא עמוק ושנוי במחלוקת, אבל זו לא הנקודה שאני מעלה כאן, וזה לא מה יכולה להיות הבחירה הזאת על ידי המקום שבו הבחירה הזאת נעשתה. אנו דוגלים בכך שנבחרתנו נעשית בו. במובן זה היינו קיימים באלוהים, כפי שפאולוס כותב:
- לפני יסוד העולם. ההנחה היא שהיינו קיימים בו לפני הבריאה. לא בצורה, או בנשמה, אלא בידיעה המוקדמת ובלבו של אלוהים.
עכשיו, כדי להיות ברור, ידיעה מוקדמת זו אינה גנרית במובן שאלוהים הכיר את כולנו באופן קולקטיבי ללא הבחנה, אלא שהוא הכיר אותנו באופן אישי ואינטימי. דוד התפעל מכך כשכתב את פס' 139. בפסוק 16 הוא כותב: "עיניכם ראו את מהותי, בהיותי עדיין לא מעוצב. ובספרך נכתבו כולם, הימים שעוצבו לי, כשעוד לא היו כאלה". גם לירמיהו הייתה אותה התגלות כאשר נקרא, אלוהים אמר לירמיהו ירמיהו 1:5 NKJV – 5 "לפני שיצרתי אותך ברחם הכרתי אותך; לפני שנולדת קידשתי אותך; הסמכתי אותך לנביא לגויים". ידיעה מוקדמת זו הייתה ייחודית וספציפית מאוד לירמיהו. לפני שנולד ירמיהו, אלוהים הכיר אותו, קידש אותו ומינה אותו.
המחשבה העמוקה והיפה הזו גורמת לי לשיר ומזרזת אותי עמוקות שהייתי קיים בלבו ובמוחו של אלוהים. הוא הכיר אותי מקרוב עוד לפני בריאת העולם. הוא ראה אותי למרות שעדיין לא התגבש והוא בחר בי, קידש אותי והסמיך אותי. כל יום בחיי נכתב בספרו לפני שאחד מהם בא לעולם. אין פלא שדוד כותב תהל' קל"ט 6, 17 נ.ק.י.ו – 6 ידע כזה נפלא מדי בשבילי; זה גבוה, אני לא יכול להשיג את זה. … 17 כמה יקרות גם מחשבותיך לי, הו אלוהים! כמה גדול הסכום שלהם!
מכיוון שהקיום הקודם הזה בו היה במחשבה ובלב בלבד, באיזה שלב נוצרו לי צורה, גוף, נפש ורוח. בעולם הפיזי הטבעי, המסע שלי התחיל עם ההתעברות כאשר נוצרתי ברחם אמי והיו לי גוף ונשמה, למרות שרוחי מתה בלידתי. זה היה מצבי האדמי, שנולדתי כחוטא הזקוק להיוולד מחדש, לא להיוולד עוד מהבשר ולא מרצון האדם, אלא להיוולד מאלוהים (יוחנן 1:13). נס זה של לידה מחדש מבוסס על אמונתנו וקבלתנו את ישוע המשיח כקורבן המכפר על חטאינו. יוחנן 1:12 NKJV – 12 אבל כמה שקיבלו אותו, להם הוא נתן את הזכות להיות ילדי אלוהים, לאלה המאמינים בשמו. זוהי דוקטרינה מוכרת ויסודית של האמונה הנוצרית, אך כיצד מנוכסות חיים חדשים אלה על ידי המאמין? באילו אמצעים מסתיים הטבע האדמי והבריאה החדשה מואצת לחיים? שאול עונה בעוצמה באל הרומיים 6, בואו נבחר כמה מהפסוקים האלה.
רומים ו' 3-4 נ.ק.י.ו – 3 או שמא אינכם יודעים שרבים מאיתנו כפי שהוטבלו למשיח ישוע הוטבלו אל מותו? 4 לכן נקברנו עמו באמצעות טבילה למוות, שכשם שהמשיח קם מן המתים על ידי כבוד האב, כך גם עלינו להתהלך בחידושי החיים.
הווידוי שלנו הוא לא רק שהמשיח מת למעננו, אלא גם שמתנו איתו. יש אפשרות להשתתף באמצעות רוח הנצח בעבודת הצלב, שגם אנו נוכל להיצלב איתו, למות איתו, להיקבר איתו, וכפי שכתוב בפסוק 5, מכיוון שהתאחדנו יחד בדמותו של מותו, בוודאי שגם אנו נהיה בדמות תחייתו. כיצד הזדהות זו עם המשיח אפשרית? ובכן, שאול נותן לנו את התשובה. זה על ידי הטבילה לתוכו. טבילה רוחנית זו היא, כפי שטבילת המים מייצגת, טבילה במשיח, לא הרחבה או חיבור אליו, אלא טבילה בו. טבילה זו היא מוחלטת ומוחלטת.
כאשר ישוע מת על הצלב, הוא היה לבדו וקרא לאביו, "מדוע נטשת אותי?". ובכל זאת, שם, על הצלב הוזמנו. שם, בעודו לבדו על הצלב, נאחז ישוע בשמחה שהוצבה לפניו, ביודעו שבאמצעות מעשה חסר אנוכיות זה של אהבת הקרבה, גופו יספק את האמצעים שבאמצעותם תובא כלתו. כאשר אנו מדברים על טבילה למשיח, כאן על הצלב, בנקודת מותו אנו שקועים רוחנית במשיח. זה חייב להיות כך, שמא לא נצלב איתו, שמא לא נמות וניקבר איתו, לא נוכל להגיע לחיים שקמו לתחייה. עכשיו אנחנו מדברים כאן באופן סמלי? מכיוון שאינני נצלב באופן מילולי (או פיזי), ולא נקברתי באופן מילולי (או פיזי), היינו אומרים שאלו סמליים. אבל אני לא צריך להפוך כל דבר לסמלי. אני לא יכול לתאר את כל מה שפאולוס מלמד כאן, אחרת מה עליי לעשות מחיי שקמתי לתחייה? האם גם זה סמלי? אם כן, סמלי של מה? ברור שגם זה לא יהיה נכון! כי אין ספק שאני במשיח כפי שהוא בתוכי אינו סמלי אלא ממשי, מציאות רוחנית, תעלומה עמוקה כן, אבל בכל זאת אמת.
אנו עשויים לשאול, כיצד אוכל להיצלב עם המשיח, הרי הוא מת לפני 2000 שנה? זו שאלה טובה, והתשובה היא על ידי הבנת עבודת הצלב ברוח. כן, היא הייתה פיזית, ממוקמת ומקובעת בזמן ובמרחב, אבל היא הייתה גם רוחנית בעבודתה, במקום שבו לזמן אין מקום. לכן, כפי שאדם הראשון הוכנס לשינה עמוקה, אדם השני נצלב, כפי שאדם הראשון הביא מוות, אדם השני הביא חיים, כפי שהצד של אדם הראשון נפתח ואשתו הוצאה, כך גם אשתו של אדם השני שהייתה בו (מכיוון שהיא הוטבלה אליו על הצלב) הוצאה ממנו. עבורי, החנית בצדו של ישו מסמלת נקודה זו. שכן תיאור הצליבה מתעד שישוע כבר מת כאשר החנית הונחה בצד זה, מה שמסמל את עבודת הכפרה של ישוע, שכן שה האלוהים כבר הושלם כאשר הוא זעק "זה נגמר!". אז מה עם החנית? זה היה אחרי מותו. התיעוד מתאר כיצד דם ומים זרמו החוצה, שני יסודות אלה נוכחים בלידה.
אז לסיכום, הבנתנו את כתבי הקודש כ-Call2Come היא;
- היינו קיימים במוחו ובהכרתו המוקדמת של אלוהים לפני בריאת העולם. לא כישות או כנשמה, אלא בליבו שבו ראה אותנו, הכיר אותנו, בחר בנו וכתב את כל ימי חיינו בספרו. אפס' א' 4 תהל' קל"ט 6
- ידיעה מוקדמת זו אינה גנרית אלא אינטימית ואינדיבידואלית עבור כל אחד ואחת מאיתנו ירמיה א' 5
- טבענו האדמי החל בהתעברותנו הפיזית, אך לידתנו מחדש כילדיו של אלוהים עם אמונתנו בעבודתו המכפרת של ישוע המשיח על הצלב. יוחנן 1:12 רומים ו' 3-4
- נס הלידה מחדש התרחש "בתוך המשיח" בנקודת צליבתו. כי זה על ידי הטבלתו למשיח, על ידי הטבלתו למותו וקבורתו. רומים ו' 3-4 שאנו מזדהים איתו על הצלב, כדי שנוכל גם לחלוק את דמות תחייתו רומים ו' 5 כפי שפאולוס כותב: "נצלבתי עם המשיח ואינני עוד אלא המשיח שחי בתוכי". גלטים 2:20
- לכן, כמו באדם הראשון כאשר חוה נלקחה מצדו, כך גם הכלה הייתה בתוך המשיח כאשר הוא נצלב. לא בצורה גופנית, פיזית או נשמתית, אלא ברוח.
