"למנהל המוזיקה. משכיל של בני קורה. כמו שהצבי מכנסי לפלגי מים, כך נפשי מתנשפת אליך, אלוהים. נפשי צמאה לאלוהים, לאלוהים החיים. מתי אוכל ללכת להיפגש עם אלוהים?" – תהילים מ"ב:1,2 ניב
האם אי פעם חשתם געגוע עמוק בנשמתכם, צמא שנראה ששום דבר אינו מספק? כאן לוכד משורר המזמור את הרגש הזה בצורה מושלמת כשהוא משווה את כמיהתו לאלוהים לצבי המתנשף לפלגי מים. כשם שהצבי מחפש ברצינות מים כדי להרוות את צימאונו, כך גם נשמותינו כמהות לנוכחותו של אלוהים.
אנו חיים בעולם שממשיך להסתחרר יותר ויותר עם רעש והסחת דעת, אפילו המרדף אחר הגשמה יכול להשאיר אותנו ללא נגיעה על ידי ההתקדמות שלנו כביכול, זה בגלל שהנשמה שלנו משתוקקת למשהו נוסף. נבראנו למערכת יחסים עם בוראנו, ושום דבר אחר לא יכול לספק את הכמיהות העמוקות ביותר של ליבנו. מזמור זה מבטא צימאון עמוק לאלוהים, מתוך הכרה בכך שהוא מקור החיים האמיתיים וההגשמה. בתוך האתגר וחוסר הוודאות, מוצאת נשמתו של משורר התהילים את מנוחתה וסיפוקה, באלוהים לבדו, וכותבת מילים שהזינו ועוררו השראה בלבבות צחיחים במשך למעלה מאלפיים שנה.
כאשר אנו מהרהרים בפסוקים אלה, הבה נבחן את צימאון נשמותינו. האם אנחנו כמו הצבי, מתנשפים לנוכחותו המרעננת של אלוהים? האם אנו מכירים בצורך שלנו בו מעל לכל? קחו רגע היום כדי לעצור ולאפשר לרוח הקודש לעורר כמיהה עמוקה יותר לנוכחותו של אלוהים. יהי רצון שנהדהד את זעקתו של משורר התהילים: "נפשי צמאה לה', לאל חי". יהי רצון שנמצא נחמה וביטחון בידיעה שאלוהינו אינו רחוק או בלתי ניתן להשגה אלא קרוב תמיד, מחכה בקוצר רוח שנתקרב אליו.
תהילים42 #thirstforgod #SeekingGod #asthedeer #IntimacyWithGod #call2come
