כאשר התכוננתי לחלוק את הדבר הזה איתך היום, אלוהים הזכיר לי את האירוע (מלכים ב' י"ג 14 – 19) כאשר אלישע היה חולה מהמחלה שבה הוא מת, ולכן הייתה לו משימה אחת אחרונה למלא: להניח את ידיו על ידי המלך ולירות את חץ הניצחון והגאולה של אלוהים על הארץ כסימן נבואי לניצחון נגד אויבי ישראל. כמו כן, אני מאמין שאלוהים נותן לנו חיצי ניצחון שעלינו לירות על העם הזה בהצהרה נבואית על מה שאלוהים ישיג. כאשר החץ הנבואי משתחרר לאטמוספירה, הוא מטעין את האוויר בדבר אלוהים ומשחרר כוח יצירתי להביא את מה שבלתי נראה לעולם הנראה לעין ולהוליד את מה שנאמר. ולכן אני רוצה לשחרר את המילה הזאת עכשיו כחץ שנורה מעל העם הזה, מתוך אמונה שהוא לא יחזור ריק, אלא ישיג את המטרה שלשמה הוא נשלח.
במהלך משמרת שערכתי לאחרונה, רוח הקודש ריגשה אותי לחפש את אלוהים פעם נוספת בשם האומה. וראיתי תמונה שלו עומד בין שבע מנורות עם חרב פיפיות בפיו; אחד כמו בר אנוש שמחזיק את שבעת הכוכבים בידו הימנית. ואני זעקתי: "קדוש, קדוש, קדוש הוא האדון אלוהים הכול יכול, זה שהיה ומי שהוא ומי עתיד לבוא!" והבנתי ממנו שהורה את שבעת המכתבים לשבע הכנסיות, שיש לשלוח שליחים נוספים לכנסייה בקרב האומות. פחדתי פחד עמוק ואמרתי, "איך זה יכול להיות? כי שום דבר לא יוסיף ולא יילקח ממה שכבר כתוב!" והוא אמר לי: באמת מה שכתוב כתוב, אף על פי כן זימנתי את כלתי לחדרי כדי שאוכל לשתף אתה, והיא תאכל את המילים מפי ותהיה מרוצה. אז היא תלך כשליחה מלכותית שלי עם דבר ה' בלבה ועל שפתיה". ואני נדהמתי ממה ששמעתי ופחדתי שוב ואמרתי, "הו אלוהים, אני לא גמור, איך אני יכול לדבר בשם אחד כל כך קדוש כשאני כל כך לא ראוי? ואם לא אדבר, מה יעלה בגורלי אז?" והאדון ענה, "תן לפחד לנחם אותך כאשר הוא מכבד אותי, אך אל תירא כי חסדי מספיק לך." והחלטתי לכתוב את מה ששמעתי וראיתי.
הרק! איזה צליל זה מגיע לשדה הקרב? כמו זעקת מלחמה אבל לא ברורה, כמו חצוצרה עם טון מוזר ומושתק. להיראות! שדה קרב כמו זה של שטח ההפקר במלחמה הגדולה ומהתעלות נשמע קול שריון רב. וזעקת המלחמה התגברה כשחיילים רבים בשוחות לבשו את השריון שלהם, אבל קולו של אלוהים לא היה בזעקת המלחמה, ולא הבנתי את משמעות השריון. ואז שמעתי את אלוהים אומר, "מה אתה רואה?" ואני עניתי, "אני רואה חיילים מתלבשים לקרב". "תסתכל על שדה הקרב, מה אתה רואה?" אז הסתכלתי וראיתי את גופותיהם של הרוגים רבים לבושים בשריון משובח ועל החזה שלהם היו סמלי האימפריה. ואז אלוהים אמר, "השריון הזה עוצב על ידי אנשים ולא על ידי היד שלי. כשבני עמי יוצאים להילחם בשריון שלהם הם פוגעים זה בזה ופוצעים זה את זה, כי שריון הגברים נחצב ביד אדם, אך לא כך בגדי הכלה הלוחמת שלי!" ובכיתי על הכאב והפצעים שגרמנו זה לזה ועל שריון הזהות שלא היינו אמורים ללבוש.
ואז האחד שעומד בין שבעת דוכני המנורה הושיט לי יד ונגע בי ואמר, "כתוב את המשלוח הזה לכנסייה שלי. אני ארפא את הדימוי הפגום של מי שאתם חושבים שאתם עבורי, ואהפוך את לבכם באכזריות בלתי ניתנת לניתוח לתשוקה ובאהבה לכל מה שטהור. הכלה שלי תהיה משוחררת מהקצב של העולם הזה ותיקרא לי כשהאריה שואג לצידה". ואז שמעתי צליל שונה מקריאת המלחמה ששמעתי קודם, הלוחם הזה נשמע כמו שאגת רעם. "אם אתה סומך עלי, אם אתה באמת סומך עלי, אני רוצה שתוריד את השריון שלך. כי אינך יכול להיכנס לחדר הכלות שלי עם השריון שלך, אבל כאן אמשח אותך ליום הקרב. אל תצאו בשריון", אומר האדון, "אלא צאו בכוח שיש לכם עם פגיעות כלפיי ואחד כלפי השני, כי כוחי מושלם בחולשתכם. אל תבצרו את עמדותיכם ואל תקשטו את עצמכם בשריון, כי מעוזיכם יהיו חוטם לכם והשריון שלכם חולשה. הנה היום מגיע, ועכשיו הוא הזמן שבו ביטחונכם בי יהיה נחוש, ועם קול תקיעת החצוצרה, תעוררו את קנאתי כלפיכם, ואני אגיב כמו לוחם אדיר להילחם למענכם ולהקצות מלאכים לתחנותיכם. אני אתענג על הפגיעות שלך", אומר אלוהים, "כי אתה בלתי נשלט בעיניי. בכל מקום שתלכו, כלתי, אעטוף אתכם בכבודי אשר יסנוור ויבלבל את יריביכם. אני אשים עליך חופה ואשמור אותך מוסתר; אני אסתיר אתכם עד שיגיע היום הגדול של הסרת הלוט. כשהם יחפשו אותך הם לא ימצאו אותך, אבל כשהם יחפשו אותך הם ייתקלו בי עומד על המשמר עליך ביום ובלילה, והחוצפה שלהם תימס כמו שעווה בחום תשוקתי. הנה, אני אבלבל את האסטרטגיה שלהם כדי שהם יבואו אליך בדרך אחת אבל יברחו ממך בשבע. ראה אני נאמן באהבתי אליך, ואין לי אחר. אף אחד אחר לא הרס את לבי; אני שבוי רק במבט אחד בעיניים שלך".
"שמע, אני אגלה לך סוד", אומר אדון המארחים, "השטן אובססיבי לגבי הכלה שלי, כמי שנפל מהפאר הוא זועם על שלמותה ויופייה. אף על פי שהוא מתייסר על ידי המחשבה עליה, הוא לא יכול להסתכל עליה בלי צרות, והוא לא יכול לראות את כל מה שהיא הפכה להיות, ולכן הוא יקים אחרת, לראות אם זה לא כך, כי יש מתחזה בתוך גבולותיך." ושמעתי שם של אלה שמתנהגת כאילו אין לה בעל ויושבת למעלה כאילו היא מלכה. היא התגאתה מאוד בעלייתה, אך הכלה לא נמצאה בקרבה. זה דורש חוכמה רבה והבחנה.
"שמע, אני אגלה לך סוד", אומר אדון המארחים. "לכלה שלי אין שם חוץ ממה שאני מעניקה. בשבילי אתה גפן פורה ודרכך אגלה את כבודי בכל הארץ כשהמים מכסים את הים". ואז ראיתי סמל על חזה הכלה, לא כמו סמלי האימפריה על שריון הנופלים, אלא עם דבר אלוהים כתוב על לבה, ובידה היא נשאה את התקן המלכותי, עם סמלים של אריה וכבש אחד בכל צד של דגל המלחמה. ושמעתי את המילה "צלבנים" ברוחי. ואז ראיתי אתרוג שניתן לצלבנים על האדמה, אלה שנשאו את הסטנדרט המלכותי של האריה והשה, ושאלתי את אלוהים על משמעותו, והוא אמר, "אני מטיל עליכם מסע צלב חדש, לא כמו בימים הקודמים, אלא משימה חדשה. אתה תחפור בארות בעם". עניתי, "כן אלוהים, את זה שמעתי בעבר". ואז הוא ענה, "כן, אבל לא הבנת לגמרי את משמעותו: כי הבארות העתיקות חייבות להיפתח מחדש לפני שניתן יהיה לחפור את הבארות החדשות. להבין את הבארות הישנות יספק את הצמא של יינות ישנים. אז תחפרו שוב, ותפתחו את הבארות החדשות שהיו שמורות לזמן ולמקום הזה, וזו תהיה ברכה לכם וגם לאלה שהלכו לפניכם. אך דעו זאת, לא רק תחפרו, אלא גם תעברו הלאה, כי תבנו דרכים חדשות במלכותי וגשרי שלום בין העמים."
"שמע, אני אגלה לך סוד", אומר אדון המארחים. "כלתי תרחץ את רגלי הבוגדים בה ומבעד לפצעיה יזרום שמן המור כניחוח נעים לי. אמשח אתכם באמצעות סבל ואעצים אתכם באמצעות כאב לבוררות צדק וצדק, ולשרת ריפוי בקרב רבים".
"שמע, אני אגלה לך סוד", אומר אדון המארחים. "כמו עלי שלכת שנאספו בערימות, יש אוצר על האדמה. כי יש הרבה נכסים רוחניים שנשארו מאחור בשדה הקרב. אני מצהיר לכם על כך, כמו חרבו של גוליית (שמ"א י"ז 49-51, כ"א 9), כלי הנשק ששימשו פעם את האויב יהפכו לאמצעי שבאמצעותו הוא יובס פעם נוספת. מה שנסתר יתגלה, מה שאבד יימצא, מה שנשכח ייזכר ומה שהושלך ייעוד מחדש לכבודי. אני מכריז שמשחות עתיקות יתגלו מחדש, הגרזן יעלה שוב לפני השטח ויונח על שורש העץ. לפיכך, אל תשנו את הגבולות העתיקים ואל תגדירו מחדש את מה שכבר גזרתי, משום שהמתנות שלי לאומה הזו הן בלתי חוזרות ומטרתי כאן נשארת. לא אבנה את הכנסייה שלי על יסודות חדשים ולא אשנה את דעתי כלפיכם. חפש ברשומה, חזור על עקבותיי, כי עתידך נמצא בעברך. אל תאמרו לעצמכם שאלוהים עושה דבר חדש, ראו שאני יכול ללכת לאן שאני רוצה ואני יכול לומר מה שאני רוצה, כי אני אומר לכם שאני האדון ואני לא משתנה. מי אמר לך את הזמנים והעונות? מי הנחה אותך בדרך שבה עליך ללכת? האם הם עמדו בבתי המשפט שלי או הבינו את דרכי? האם קשה לכם מדי לבוא בפניי? האם הפקודות שלי הן מעבר להישג ידך? אל תאמר מי יעלה השמימה עבורנו (דברים ל' 11), כי אני אקים את מועצתי ביניכם על הארץ. תראה, גם עכשיו החמ"ל שלי פתוח".
"שמע, אני אגלה לך סוד", אומר אדון המארחים. "מי שעולה על גבעת האדון יראה את כבודי חולף על פניו, אך מי שירד עמוק יותר יכיר את מעמקי לבי ויעלה עם כבודי עליהם. שם בצללים יכירו אותי, שם בשסעים הבה נחבק. בוא איתי אהובי, תן לנו לרקוד כל הלילה עד בוא הבוקר, תן לנו לעבור יחד את המדבר".
