ישנו ויכוח גדול האם אלוהים התגרש מישראל, לעתים קרובות מצטט מירמיהו 3:8 או מהושע 1, אך נדרשת זהירות רבה בפרשנותנו כדי להבין מה התרחש בפועל. בנקודה זו בהיסטוריה, ישראל הייתה מחולקת לשני בתים, או ממלכות: הייתה הממלכה הצפונית (המכונה ישראל), והממלכה הדרומית (המכונה יהודה). אלוהים פונה לממלכת ישראל הצפונית, ובספר ירמיה 3:8 הנביא כותב: "אז ראיתי כי על כל הסיבות אשר בגללן נאף ישראל, הרחקתי אותה ונתתי לה תעודת גירושין; אבל אחותה הבוגדנית יהודה לא פחדה, אלא הלכה ושיחקה גם היא בהארלוט". במבט ראשון נראה שהקב"ה אכן התגרש מישראל, שכן הפסוק אומר שהוא נתן לה תעודת גירושין. אך כאשר אנו קוראים בהמשך אותו קטע בפסוק 14 אנו מוצאים שהאדון מחשיב את עצמו עדיין נשוי לה, "שובו, הו ילדים מחליקים לאחור", אומר אלוהים; "כי אני נשוי לך. אני אקח אותך, אחד מעיר ושניים ממשפחה, ואני אביא אותך לציון". ירמיה ג':14
מה עלינו לעשות מזה? האם אלוהים עדיין נשוי או לא נשוי לישראל בנקודת הזמן הזו? כאשר ישראל התחלקו לשני בתים, האם היו לו אז שתי נשים? האם הממלכה הצפונית הייתה אישה והממלכה הדרומית הייתה אישה אחרת? ובכן, כמה אירוסים התרחשו בהר סיני? הייתה רק חתונה אחת, אחת, בין אלוהים לישראל. אף על פי שמאוחר יותר היא התפצלה פוליטית לשניים, בריתו של אלוהים נשארה עם ישראל כולו – הייתה זו זהותם התאגידית, כעם אחד, שהאדון כרת איתה יחסי ברית, לא עם חלוקותיהם אלא עם זהותם התאגידית בכללותה. לכן, למרות שעם ישראל התחלק פוליטית לשניים, אז לא היו לקב"ה שתי נשים. באותו אופן הוא לא מכיל את המחלוקות שלנו ויש לו ברית נפרדת לכל אחת מהן. לא, לאלוהים תמיד תהיה רק אישה אחת, ולכן תמיד תהיה רק ברית נישואין אחת, חוזה נישואין אחד.
העובדה היא שכאשר השבטים הצפוניים קרעו את עצמם מהדרום, הם לא רק התגרשו (כלומר נפרדו) מיהודה, אלא גם התגרשו (או נפרדו) מהאדון ומהברית שהגדירה את יחסיהם עם אלוהים כבעליהם. לאחר מכן הם הקימו פסלים של הבעל בשומרון, בירת הממלכה הצפונית. (המילה בא אל פירושה בעל או אדון). כאשר אנו יוצאים מאחדות זה עם זה למחלוקות או לריבוי אנו מסכנים את עצם יחסי הברית שבאמצעותם אנו מקודשים לאלוהים, שכן בלב הברית הזו נמצא כבוד האחדות. טבעה המהותי של הכלה הוא שהיא אחת. האם המשיח מפולג? האם יש ממנו ריבוי, פילוגים או אפילו כתות, לא, אם אנחנו באמת במשיח, אז אנחנו גם באמת אחד עם השני. האין זה המסר המתמשך של הלחם שאנו חולקים, שאנו נוטלים חלק בגוף אחד, למרות שאנו רבים? כמה נשים יש לאלוהים? יש רק אחד. היה רק אחד כזה. הוא התאהב בה ונשאר מאוהב בה עד היום. הוא לא נטש אותה והלך עם אחרת, לא, אהבתו אליה היא נצחית, כן היא ישראל, אבל לא ישראל של האדם, אלא ישראל של אלוהים (גלטים ו' 16), הכוללת את כל אלה שבאו בברית החדשה, יהודים וגויים כאחד. זוהי נקודת מפתח כאשר אנו חושבים מה זה אומר שהאישה הכינה את עצמה, שהיא לא רק אימצה את זהות הכלה שלה עם אלוהים, אלא גם את המציאות התאגידית שלה אחד עם השני.
