בנקיטת גישה של צעד אחר צעד בסדרת עקיצות מהירות זו, התחלתי בכוונה בסוף ההתגלות, מכיוון שרציתי להציג את הכלה במלואה מההתחלה. הכלה היא המפתח לשחרור ההבנה של אירועים עתידיים מכיוון שזוהי מטרתו הסופית והנצחית של אלוהים. זה מה שהוא מחפש, המטרה שלו, הלב שלו. ליצור כלה נפלאה לבנו. תודעת הכלה מאפשרת לנו לראות דברים מנקודת מבטו של אלוהים, מגובה גבוה יותר, בדיוק כמו המלאך בהתג' כ"א 9,10 אשר נשא את יוחנן ברוח אל הר גדול וגבוה כדי להראות לו את הכלה, אשת השה. כאשר אנו לוקחים את הגובה הגבוה הזה, אנו רואים דברים מעדשה אחרת, וברגע שעינינו נפתחו. אנו רואים את עקבותיה של הכלה מבראשית 1 עד התגלות 22. בהמשך לפעם הקודמת, קבענו שכאשר ישוע חוזר לשפוט ולצאת למלחמה בהתגלות 19, הכלה כעת לבושה והולכת אחריה. ישוע אינו חוזר ארצה למען כלתו, הוא חוזר לארץ עם כלתו. זה משאיר אותנו עם השאלה על ההילקחות, כי אם הכלה נמצאת בגן עדן בהתגלות 19, אז זה אומר שהיא נאספה מראש. ברגע שאנו מדברים על ההתלקחות אנו מיד נכנסים למים עמוקים, בין היתר משום שכתבי הקודש מעולם לא השתמשו במילה זו. נדרשת זהירות רבה בפרשנותנו אם ברצוננו לנווט את דרכנו בשדה המוקשים של חילוקי דעות היסטוריים על השימוש במילה ומתי (או אפילו אם) היא מתרחשת. הברית החדשה נכתבה במקור ביוונית, והמילה 'rapture' נגזרת מהתרגום הלטיני של המילה היוונית 'harpazo' (har-pad'-zo) שמשמעותה בתנ"ך, שמשמעותה 'לתפוס, לשאת בכוח, להדביק את הפער, לחטוף או להתרחק, לקטוף ולמשוך'. למרות שלמילה זו יש שימושים רבים, ולאו דווקא באופן שאנו מכירים יותר, לצורך הבהירות, כאשר מזכירים את המילה 'הילקחות', אני מתכוון למילה היוונית 'הרפאזו' כפי שפאולוס עשה, כלומר 'לתפוס בעננים' בראשונה לתהס 4:17 אז אנו החיים והנשארים נתפוס (הרפאזו, נלקח) יחד איתם בעננים לפגוש את אלוהים באוויר. וכך, תמיד נהיה עם אלוהים.
האתגר הבא העומד בפנינו הוא שאחד הקטעים הידועים ביותר שאנשים מסוימים משתמשים בהם כדי להתייחס להתלהבות למעשה אינו משתמש כלל במילה 'הרפאזו' (rapture).
מתי 24:29-31 "מיד לאחר הצרה של הימים ההם השמש תחשיך, והירח לא ייתן את אורו, והכוכבים יפלו מן השמים, וכוחות השמים יזדעזעו. אז יופיע בשמיים הסימן של בר האנוש, ואז כל שבטי הארץ יתאבלו, והם יראו את בר האנוש בא על ענני השמיים בעוצמה ובכבוד רב. והוא ישלח את מלאכיו בקריאת חצוצרה חזקה, והם יאספו את נבחריו מארבע רוחות, מקצה השמים לקצה השני".
ישוע מלמד כאן, ומסביר שהוא ישלח את מלאכיו לאסוף את נבחריו מקצה אחד של השמים לקצה השני. המילה לאסוף היא episynágō (ep-ee-soon-ag'-o) שמשמעותה "להתאסף יחד במקום אחד, להפגיש עם אחרים שכבר התאספו". אין שום דבר בתוך המילה עצמה שנותן מחשבה כלשהי על איסוף כלפי מעלה באוויר. קטע זה לבדו לא יספיק כדי לתמוך בהילקחות כפי שאנו מכירים אותה, מכיוון שאין מה לומר שאלה שהמלאכים אספו אינם נשארים על פני האדמה. אכן, ההשקפה שלפני הצרה היא שקטע זה אינו מתייחס להילקחות, אלא להתכנסות פיזית של היהודים חזרה לישראל, מה שקורה כמובן, אך אשתף בפעם אחרת כיצד אני רואה זאת מתגלגל. בפעם הבאה, נתבונן קצת יותר במתי 24 ובקטעים קשורים אחרים כדי לראות אם נוכל להרכיב תמונה ברורה יותר, של עיתוי ההתקרבות. ברצוני לנמק מדוע אינני רואה בכינוס זה התייחסות לשיבת היהודים לישראל [כפי שלפני הצרה], ומדוע אני רואה בכינוס זה את ההילקחות שתיאר פאולוס לאחר הצרה.
