במחקרינו עד כה על אחרית הימים, רציתי לקבוע כמה סמנים יסודיים שישמשו אותנו למסגרת שעליה נוכל להתחיל להוסיף את חלקי הפאזל האסכטולוגי. אנחנו לוקחים את הזמן שלנו, כי חשוב להניח בסיס מוצק ולהניח את העקרונות הבסיסיים האלה, אחרת ברגע שנתחיל להוסיף את המשקל של אירועים אחרים, אם הבסיס לא יהיה חזק הוא יתחיל להתפורר, ובסופו של דבר נחזור להתחלה בחיפוש שלנו אחר הבנה, ואולי אפילו נשלים עם המחשבה שהעניין של אחרית הימים פשוט עמוק מדי, מסובך מדי, שנוי מדי במחלוקת מכדי להצדיק זמן נוסף בניסיון להבין, ובמקום זאת לבחור בגישה פתוחה ובלתי חד-משמעית יותר, שפשוט סומכת על כך שהדברים יסתדרו בכל דרך שאלוהים קבע. אבל מה אם הייתה איזו משימת מלכות, איזה מנדט נבואי שהופקד בידינו במיוחד לימים הבאים? מה אם יש עמדה לכבוש אשר נותנת לנו נקודת תצפית ייחודית שממנה אנו יכולים להתערב בקביעות רבה? אז זה מחייב היערכות בהבנה ובתפיסה הרוחנית שלנו, כדי שנוכל לראות בבהירות רבה יותר ולהשתתף במערכה של אחרית הימים. אם ההיערכות למה שצפוי לנו היא יותר מהמתנה פסיבית, אלא הצטיידות ואימונים פרו-אקטיביים, עלינו לוודא שאנו צועדים בקצב הנכון, שאנו מבינים היכן משורטטים קווי הקרב, ומה יהיו אירועי המפתח של התפתחות הקרב. זו המטרה שלי כאן; לעזור להכין את הכלה, לתת את תוכניות הקרב הנכונות כדי שהיא תבין מי היא, על מה הוטל עליה ומה יהיה גורלה. עד כה בבניית מסגרת יסוד קבענו כי חזרתו המנצחת של המלך הלוחם בהתגלות 19 מתרחשת לאחר ההילקחות, שכן הכלה עוקבת אחר החתן מחוץ לגן עדן, מה שאומר שהיא נמצאת בגן עדן לקראת נקודה זו. לאחר מכן בחנו את ההבדלים בין בואו של ישוע בהתגלות 19 לבין הופעתו במתי 24. רק כדי להיות ברור הופעה זו במתי 24 היא גם ביאת המשיח, בואו נקרא מתי 24:30 "אז יופיע הסימן של בר האנוש בשמים, ואז כל שבטי הארץ יתאבלו, והם יראו את בר האנוש בא על ענני השמים עם כוח ותהילה גדולה." לכן מה שאני אומר הוא שיש שתי ביאות נפרדות ונראות לעין של אלוהים, הראשונה שבה הוא בא בתור בן האדם מתי 24, והשנייה בהתגלות 19 שבה הוא בא כמלך המלכים ואדון האדונים. אנו יודעים שההילקחות אינה מתרחשת בהתגלות 19, מכיוון שישוע חוזר עם כלתו ולא עבור כלתו, אך אני לא אעשה את הקפיצה עדיין כדי לומר שההילקחות חייבת להתרחש במתי 24, אני לא רוצה לעשות את הקפיצה התיאולוגית או ההנחה הזו. בנקודה זו במסענו, די לקבוע שישנם שני מקרים שונים שבהם ישוע נתפס כשובו אל פני האדמה, אך המטרה של כל אחד מהם שונה מאוד.
קטע המפתח על ההילקחות נמצא בראשונה לתהס ד' 13-18 13 אבל אני לא רוצה שתהיו בורים, אחים, לגבי אלה שנרדמו, פן תצטערו כמו אחרים שאין להם תקווה. 14 כי אם נאמין שישוע מת וקם לתחייה, אף על פי כן יביא אלוהים עמו את הישנים בישוע. 15 על כך אנו אומרים לכם בדבר ה', שאנו החיים [ו]נשארים עד בואו של האדון לא נקדים בשום אופן את אלה הישנים. 16 כי האדון עצמו ירד מן השמים בצעקה, בקולו של ארכי-מלאך ובחצוצרה של אלוהים. והמתים במשיח יקומו ראשונים. 17 אז אנו, החיים [ו]הנותרים, נילכד יחד איתם בעננים לפגוש את אלוהים באוויר. וכך נהיה תמיד עם אלוהים. 18 לכן נחמו איש את רעהו במילים אלה.
נעסוק בקטע זה יותר לעומק מחר, אך הסמן היסודי הבא שיש להציב במקום ולספק את המסגרת שלנו, הוא שההילקחות מתרחשת לאחר תחיית המתים. הקשיבו למה שפאולוס כותב: "המתים במשיח יקומו ראשונים, ואז אנחנו, החיים והנשארים, נילכד יחד איתם". זה די ברור, המתים במשיח קמים ראשונים. זוהי תחיית המתים ושאול אמר שזה קורה קודם.
