פאולוס כותב בבירור בראשונה לתהס 13-18: 4 שההילקחות אינה מתרחשת לפני התחייה, ושהתחייה מתרחשת כאשר המשיח חוזר. הנה פסוקים 16,17 שוב: 16 כי האדון עצמו ירד מן השמים בצעקה, בקולו של ארכי-מלאך, ובחצוצרה של אלוהים. והמתים במשיח יקומו ראשונים. 17 אז אנו, החיים [ו]הנותרים, נילכד יחד איתם בעננים לפגוש את אלוהים באוויר.
זה נתן לנו כמה סמנים כרונולוגיים חיוניים בהרכבת מסגרת שעליה נבנה בהמשך. הנקודה שהעליתי בפעם הקודמת, היא שתחיית המתים וההילקחות קשורות לביאת האדון ושאלנו אם יש דרך להצמיד את 'ביאת האדון' הזו שפאולוס כותב עליה בראשונה לתהס 4 לאירוע אחר שימקם אותה בבטחה על ציר הזמן שלנו? עכשיו הסיבה שזה חשוב היא בגלל מחלוקות על עוד הצעה סודית לבוא ולקחת לפני יום הגעתו של אלוהים על התצוגה המלאה. לכן אני שואל את השאלה: האם אנו יכולים להצמיד את בואו של אלוהים שפאולוס מלמד, עם כל אירוע אחר שאינו שנוי במחלוקת? אם כן, אז אנו יכולים להיות בטוחים לדעת מתי התחייה וההילקחות מתרחשות על ציר הזמן שלנו. כדי למצוא אירוע אחר הקשור לביאת ישוע על ידי פאולוס, הבה נתבונן במה שהוא כותב מאוחר יותר באיגרתו השנייה אל התסלוניקים 1-5: 2 NKJV 1 כעת, אחים, בנוגע לבואו של אדוננו ישוע המשיח והתכנסותנו יחד אליו, אנו מבקשים מכם, 2 לא להזדעזע במהרה או להיות מוטרדים, או ברוח או במילה או במכתב, כאילו מאיתנו, כאילו הגיע יומו של המשיח. 3 אל תתנו לאיש לרמות אתכם בשום אמצעי; כי [היום ההוא לא יבוא] אלא אם כן הנופל בא קודם, ואיש החטא יתגלה, בן האבדון, 4 המתנגד ומרומם את עצמו מעל כל מה שנקרא אלוהים או שעובדים אותו, כדי שישב כאלוהים בבית המקדש של אלוהים ויראה את עצמו שהוא אלוהים. 5 האם אינך זוכר שבעודי עמך אמרתי לך את הדברים האלה?
במבט ראשון, פשוט, בקריאה של הטקסט הזה, פאולוס מנסח את עניין יומו של האדון (או המשיח כפי שהוא כאן) במונחים לא ברורים. הוא מצהיר אמירה חד-משמעית, שאין עליה עוררין, ואומר שיומו של המשיח לא יבוא עד שיקרו שני דברים: ראשית, תהיה נפילה, תרגומים אחרים נותנים את 'המרד הגדול' או 'הכפירה', ואז שנית, מתגלה איש החטא, בן האבדון (או איש ההפקרות) המרומם את עצמו מעל אלוהים, ישב כאלוהים בבית המקדש. ישוע ודניאל התייחסו שניהם למעשה נתעב זה כתועבת השממה. לסיכום, אם כן, שאול אומר שיומו של האדון, לא יתרחש עד לאחר תועבת השממה בבית המקדש, כאשר בן האבדון יתגלה. אין ספק, כשזה קורה, שאנחנו נמצאים בצרה הגדולה. לכן, התחייה וההילקחות שבאה בעקבותיה לא יתרחשו עד לאחר נקודה זו. נראה שזה ינפץ אחת ולתמיד את נקודת המבט שלפני השבט. פאולוס אומר באופן שאינו משתמע לשתי פנים, "בנוגע לביאתו של אדוננו ישוע המשיח ולהתכנסותנו אליו", זה לא יקרה עד לאחר הכפירה והגילוי של בן האבדון. עם זאת, ההשקפה שלפני השבט אינה חולקת על כך שיומו של האדון המתואר כאן לא יהיה כפי שפאולוס לימד, אך נקודת המחלוקת היא שכאשר פאולוס כותב בפסוק 1 "כעת, אחים, בנוגע לביאתו של אדוננו ישוע המשיח והתכנסותנו יחד אליו", הוא מונה את "בואו של אדוננו ישוע המשיח" כנפרד מ"התכנסותנו יחד אליו", רומז שהם שני אירועים נפרדים, וההתכנסות יחד מתרחשת באירוע אחר שבא לפני האירוע הזה. עם זאת, אני מאמין שנקודה זו אינה בת קיימא והנה הסיבה. באותו פרק פסוק 5, כאשר שאול כותב "כשהייתי עמך אמרתי לך את הדברים האלה", הוא מתייחס לדברים שכבר לימד אותם. עכשיו אנחנו יודעים מהמכתב הראשון שלו מה הוא לימד. למדנו בעקיצה 33 ששאול מלמד במפורש ש'ביאת ה'" ו'התכנסותנו יחד' אינם שני אירועים נפרדים, אלא מתרחשים בו זמנית, הם אינם מופרדים על ידי הזמן. לכן, כאשר שאול מלמד בשנייה לתהס 2 שעיתוי יומו של המשיח הוא לאחר הכפירה ותועבת השממה, הוא כולל את התחייה וההילקחות.
