היה יום שישעיהו השתוקק לראות כאשר הוא כותב בישעיהו ס"ד:1,2 הוי שתרעידו את השמים ותרדו, שההרים עלולים לרעוד בנוכחותכם – כמו כאשר האש מציתה עצים והאש גורמת למים לרתיחה – כדי לפרסם את שמכם בפני יריביכם, ושהאומות ירעדו מנוכחותכם! ובכן, תפילתו נענית לבסוף בשיאה של תקופה זו, כאשר כל הספקולציות ייענו לגבי מיהו ישוע באמת, שכן ישוע יחזור לעיני כל, ובדיוק כפי שישעיהו התפלל, שמו ייוודע ליריביו, והעמים ירעדו מנוכחותו. מתי זה יקרה? נושא זה היה נושא לוויכוח גדול מאז שישוע עלה מהר הזיתים במעשי השליחים 1. אבל אפילו מחוץ לכנסייה, נראה שהעולם מוקסם מאפוקליפסה כלשהי, תרחיש סוף העולם שהוא האופנה של כל כך הרבה ספרים וסרטים. אסטרונומים מכוונים אותנו לסימנים בשמים, עם תופעות כמו יישור כוכבי לכת, ירחי דם, שביטים ונקיפת ימי השיוויון, בעוד ארכיאולוגים והיסטוריונים מביאים לנו חפצים כמו לוח השנה של המאיה שיש הטוענים שיש לו משמעות והשלכות כיום. מנהיגים דתיים רבים ניבאו תאריכים שבאו והלכו במשך מאות שנים, העובדה היא שלמרות שפע התחזיות לסוף העולם, בכל הדברים האלה, אנחנו עדיין כאן. אבל יהיה יום שלא היה כדוגמתו, שבו השמים יתגלגלו לאחור, והברקים יבקעו את השמים. ובניגוד לבואו האלמוני של ביאתו הראשונה של ישוע, כשהוא יבוא שוב כבר האדם הרוכב על העננים, כבודו ייראה בכל רחבי הארץ. איזה יום זה יהיה. ישוע מתאר במתי 24:29 כיצד השמש תחשיך, הירח לא ייתן את אורו, הכוכבים יפלו מן השמים וכוחות השמים יזדעזעו. דבר זה מקביל לנבואת יואל ונקרא 'יום ה'". יואל ב' 31 [ESV2011] "השמש תהפוך לחושך, והירח לדם, לפני שיבוא היום הגדול והנורא של אלוהים." קטע זה ביואל אנו מוצאים מתגשם בפתיחת החותם השישי. הנה מה שאומר התג' ו' 12-14 [ESV2011] "כאשר פתח את החותם השישי, הסתכלתי, והנה, היתה רעידת אדמה גדולה, והשמש נעשתה שחורה כשק, הירח המלא נעשה כמו דם, 13 וכוכבי השמים נפלו ארצה כשעץ התאנה משיל את פרי החורף שלו כאשר הוא מזועזע על ידי סערה. 14 השמים נעלמו כמגילה המתגלגלת, וכל הר ואי הוסרו ממקומם.
סיכום כה מהיר: כאשר ישוע בא כבן האדם על העננים לאסוף את נבחריו, זה ידוע כיום האדון שבו השמש תחשוך והירח יהפוך להיות כמו דם. אבל הקשיבו למה שקורה אחר כך בהמשך מפסוק 15
15 אז הסתתרו מלכי הארץ והגדולים והגנרלים והעשירים והחזקים, וכולם, עבדים ובני חורין, במערות ובין סלעי ההרים, 16 וקראו אל ההרים והסלעים: "נפלו עלינו והסתירו אותנו מפני היושב על כס המלכות, ומזעם השה, 17 כי בא היום הגדול של חרון אפם, ומי יכול לעמוד?"
אני רוצה להדגיש את הנקודה החשובה הזאת. האם שמתם לב שכתוב איך כולם ינסו להסתתר ממנו שיושב על כס המלכות ומזעמו של השה? למה? כי היום הגדול של זעמם הגיע. הניחו לנקודה הזו לשקוע לרגע. יום הזעם מגיע ביום האדון, שהוא אותו זמן שבו נאספים הנבחרים. פירוש הדבר הוא שבני האדם שנלקחו נמלטו מזעמו של אלוהים. הרי זה לא יכול להיות כל כך פשוט, נכון? מה עם כל החצוצרות והקערות? משהו לא מסתכם, פספסנו פה משהו? האם עלינו לחזור ללוח השרטוט האסכטולוגי ולהתחיל מחדש? כיצד יכול הנבחר, לעבור את הצרה הגדולה ועדיין להימלט מזעמו של אלוהים שהוא חלק כה ברור מההתגלות? ובכן, אני אענה על השאלות האלה בפעם הבאה. תודה על ההקשבה.
