התג' ו' 9-11 נ.ק.י.ו – 9 כאשר הוא פתח את החותם החמישי, ראיתי מתחת למזבח את נשמות אלה שנרצחו למען דבר אלוהים ולמען העדות שהחזיקו. 10 והם בכו בקול רם ואמרו: "עד מתי, אדון, קדוש ואמיתי, עד שתשפוט ותנקום את דמנו על יושבי הארץ?" 11 אז ניתנה גלימה לבנה לכל אחד אותם; ונאמר להם שעליהם לנוח עוד קצת, עד שיושלם גם [מספר] אחיהם המשרתים וגם אחיהם שייהרגו כמותם.
הצרה הגדולה של הנבחר תהיה תקופה של סבל רב, רדיפות וכפי שיוחנן ראה בפתיחת החותם החמישי, אפילו מות קדושים עבור קדושי האלוהים. ההרוגים זועקים ושואלים: 'עד מתי אדוני עד שתנקום את דמנו?', ונאמר להם 'עוד קצת עד שיושלם מספר ההרוגים'. המילה לנקמה ביוונית כמו ב'נקמת דמנו' היא המילה ekdikéō, (ek-de-keh-o) והיא נמצאת ברומים י"ב 19 NKJV – 19 אהובים, אל תנקום את נקמתכם, אלא [אלא] תנו מקום לזעם; שכן כתוב, "נקמה [היא] שלי, אני אשלם", אומר אלוהים. כאן אנו רואים את הקשר בין נקמה לזעם. כיצד ינקום אלוהים את נקמת צדקיו? דרך זעם. הוא ישלם, אך כפי שנודע לאלה שמתחת למזבח בחותם החמישי, למרות שלא יעבור זמן רב, זמן הזעם עדיין לא הגיע. בפתיחת החותם השישי – ביום האדון, אנו קוראים את התג' ו' 17 'היום הגדול של חרון אפו בא; ומי יוכל לעמוד?'. זה יציין את סופם של 1260 ימים של צרה גדולה, ויתחיל את הרצף של שבע קערות זעם שאנו מוצאים מתועד בהתגלות 16. באופן משמעותי במהדורה 14 ו-15 אנו רואים את הנבחר, שכבר נאסף ובשמים בזמן הזה. השתפכות חרון אפו של אלוהים לעולם לא תהיה על כלתו, איך זה יכול להיות? ואז התג' 17,18 מתאר את המשפט של 'מיסתורין בבל הגדולה, אם הארלוטים ותועבות הארץ' כאשר ערעורם של ההרוגים ומתחת למזבח בהתגלות 6 נענה. התג' י"ט 2 נ.ק.י.ו קורא – 2 "כי אמת וצדיקים [הם] משפטיו, כי הוא שפט את הארלוט הגדול אשר השחית את הארץ בזנותה; והוא נקם בה את דם עבדיו [שנשפך] על ידה".
יום הזעם שיבוא על פני האדמה יהיה זעם צודק לחלוטין מאלוהים שהוא קדוש לחלוטין. החטא ימיצה את מלוא מסלולו, והרשע יפרח, כאשר ההפקרות משתוללת כדי להחליף את צדקת האלוהים, בהומניזם רעיל ובסטייה של הסדר הנברא. אך גם בימיו של נח תהיה הזדמנות לחזור בתשובה עד השעה האחרונה. התג' י"ד 6 ואז ראיתי מלאך אחר עף באוויר, והייתה לו הבשורה הנצחית להכריז לאלה החיים על פני האדמה – לכל אומה, שבט, שפה ועם. 7 הוא אמר בקול רם: "ירא את אלוהים ותן לו כבוד, כי הגיעה שעת משפטו. עבדו אותו אשר עשה את השמים, הארץ, הים ומעיינות המים".
אבל עבור אלה שמקבלים את אות החיה גורלם ברור. התג' י"ד 9מלאך שלישי הלך אחריהם ואמר בקול רם: "אם מישהו יעבוד את החיה ואת דמותה ויקבל את חותמה על מצחו או על ידו, 10 גם הוא ישתה את יין זעמו של אלוהים, אשר נמזג במלוא עוצמתו לתוך חרון אפו. הם יתייסרו בגופרית בוערת בנוכחות המלאכים הקדושים והשה. 11 ועשן ייסורים יעלה לנצח נצחים. לא תהיה מנוחה ביום ובלילה למי שעובד את החיה ואת דמותה, או למי שיקבל את אות שמה". 12 הדבר דורש סבלנות מצד עם האלוהים המקיים את פקודותיו ונשאר נאמן לישוע.
אלוהינו הוא אלוהים אוהב והוא כל כך רחום, לא מתייחס אלינו כפי שחטאינו ראויים, שבזמן שהיינו עדיין חוטאים הוא נתן את בנו יחידו, שכל מי שמאמין בו לא יאבד אלא יקבל חיי נצח. כפי שפטרוס כותב בשנייה לחיות 3:4 יש המפקפקים ביום האדון ואומרים: "היכן ההבטחה לבואו, הדברים לא השתנו אלא ממשיכים להיות כפי שהיו תמיד" , פטרוס מגיב בפסוק 9 ואומר: "אלוהים אינו איטי במילוי הבטחתו כפי שיש הסופרים איטיות, אבל הוא סבלני כלפיך,1 לא רוצה שמישהו ימות, אלא שכולם יגיעו לתשובה'.
לאלה אשר מקבלים את מתנת בנו ישוע, אשר נשטפו בדמו וחטאם נמחק מן הרשומה, הם לעולם לא יילקחו מידו. לאלה אשר שומרים על מנורות דולקות במהלך משמרת הלילה, אשר חיים חיים ראויים לייעוד, אשר נמנים עם הנבחרים, הם יכולים להתנחם בכך שאלוהים לא שכח אותם, ובקרוב יבוא לקחת אותם לחתונת השה. אבל חייב להיות יום של חשבון נפש. יש לטפל בחטא אחת ולתמיד. שלטון החושך שנכפה על ידי המשרתים שנפלו מכל סוג דמוני, שליטים ורשויות בממלכות השמיימיות, ייקרע מכסאם ויופשט מסמכותם לנצח. אנחנו יכולים לסבול את הלילה, כי אנחנו יודעים שהשמחה תבוא בבוקר. איזה יום זה יהיה, כאשר סיכום כל ההיסטוריה יתכנס באותו זמן. כאשר ציר הזמן הנבואי של יהודי וגוי יצטרף לנצח, כאשר החתן שלנו יראה את מצוקת נשמתו ויבוא על סיפוקו, כאשר כמיהה של לבו לאסוף את ירושלים כשתרנגולת אוספת את גוזלה תתגשם סוף סוף. הימים ההם יגיעו בקרוב, הבה נתנחם בדבריו של פאולוס ברומים ה' 9 [ESV2011] מכיוון שדמו הצדיק אותנו כעת, הרבה יותר נוושע על ידו מזעמו של אלוהים.
