Menu

QB53 יציאת מצרים השנייה (חלק 7)

<איור class="wp-block-embed-youtube wp-block-embed is-type-video is-provider-youtube wp-embed-aspect-16-9 wp-has-aspect-ratio">

שלום לכולם וברוכים השבים לחלק 7 בסדרה זו 'יציאת מצרים השנייה'. אם זה עתה הצטרפתם אלינו, ולא צפיתם בחלקים 1 עד 6, אז זה רעיון טוב לצפות גם בהם מכיוון שכל פרק בונה על הראשון כדי לפתח את קו הלימוד הזה על שורה, כלל אחר כלל. אז איפה אנחנו נמצאים כרגע בציר הזמן שלנו? ישוע חזר ארצה כבן האדם בדיוק כפי שמלמד מתי 24. בזמן הזה, הכלה שמוכנה וממתינה תיתפס לפגוש את אלוהים באוויר ותוצג בפני האב שבשמיים, אך זה עדיין לא הזמן לחתונת השה, מכיוון שישראל לא נושעו לגמרי, ולכן האישה עדיין לא הכינה את עצמה. ראשית, לישראל ולאלוהים יש תאריך במדבר שנובא אלפי שנים קודם לכן. זכור נקודת מפתח במחקרים שלנו, היא שכאשר ישוע חוזר כמלך מלכי המלכים ואדון האדונים בהתגלות 19, הוא עושה זאת עם כלתו, זה אומר שישראל נושעו לפני הרגע הזה, ולכן מחייב פרק זמן מוקדם יותר שבו אלוהים יבוא כבן האדם כדי לגאול את ישראל, ולאסוף אותה לעצמו, ולאפשר לה להיות האישה שהכינה את עצמה. לפרק זמן זה אני מתכוון כשאני מתייחס ל'יציאת מצרים השנייה'. ישוע יבוא אל ישראל ממש בסוף 1260 הימים מיד לאחר הצרה של אותם ימים. אז תהיה ירושלים מוקפת באומות העולם, ובסכנה גדולה. אבל אלוהים יבוא ויספק אמצעי מילוט על ידי עמידה על הר הזיתים אשר יתפצל לשניים כדי ליצור מעבר הרים, שדרכו יברחו ניצולי המצור. הם יברחו למדבר ויצטרפו לאלה שכבר שהו שם בשלוש וחצי השנים האחרונות. המקום הזה יחזקאל קורא לו מדבר העמים או העמים, ואני מאמין שמתחרה חזק על מיקומו יהיה בוזרה, בירתה העתיקה של ממלכת אדום שנמצאת 20 מיל דרומית-מזרחית לים המלח בארץ הלאום ירדן.

זה יהיה מקום של שפיכות דמים גדולה ונקמה בגויים. ישעיהו 63 מזכיר במפורש את בוזרה כמקום שבו זה יתרחש, וכך גם ישע' ל"ד 1 – 8. הנה פסוקים 4-6 NKJV – 4 כל מארח השמים יתמוסס, והשמים יתגלגלו למעלה כמו מגילה; כל מארחיהם יפלו כעלה הנושר מן הגפן, וכ[פרי] הנופל מעץ תאנה. 5 "כי חרבי תשטוף בשמים; אכן ירד על אדום, ועל אנשי קללתי, למשפט. 6 חרב ה' מלאה דם, היא נעשית גדושה בשומן, בדם טלאים ועיזים, בשומן כליות של אילים. כי לה' יש קרבן בבזורה, ושחיטה גדולה בארץ אדום.

למרות שיש קווי דמיון בין הטבח הגדול הזה המתואר בישעיהו 34 ו 63, לבין מה שידוע בדרך כלל כקרב ארמגדון בהתגלות 19, אני לא מאמין שהם זהים. כן, בשני המקרים ישוע מתואר כלובש בגדים מוכתמים בדם ישע' ס"ג 1,2 והתג' י"ט 13, ובשני המקרים מוזכרת חרב. ישע' ל"ד 6 מתייחס לחרב האדון המלאה בדם, ולהתג' י"ט 15 כחרב חדה היוצאת מפיו באמצעותה להכות את האומות, אך ישנם גם הבדלים.

ראשית, מקום השחיטה שעליו ניבא ישעיהו הוא בבוזרה, אך ישנו מקום אחר של שחיטה גדולה שיואל מדבר עליו כעמק יהושפט או עמק ההכרעה, המחבר את מזרח ירושלים להר הזיתים. ההתגלות מזכירה גם טבח גדול מחוץ לעיר בהתג' י"ד 19,20 "אז הניף המלאך את המגל שלו על פני האדמה ואסף את בציר הענבים של האדמה והשליך אותו אל הגת הגדולה של חרון אפו של אלוהים. והגת נדרסה מחוץ לעיר, ודם זרם מן הגת, גבוה כמו רסן של סוס, תמורת 1,600 סטדיה". אז שני מעשי הטבח האלה מתרחשים במקומות שונים, אחד בבורזה, אדום, והשני ממש מחוץ לירושלים.אבל אני מאמין שיש סיבה נוספת מדוע הקרבות האלה אינם זהים. הסיבה לכך היא ששני הקרבות האלה מתרחשים בזמנים שונים. האם אני אומר שיהיה קרב לפני ארמגדון? בהחלט! למרות שהקרב נראה די צד אחד ויותר טבח. האחד מתרחש בתחילת חרון אפו של אלוהים והשני בסופו. בתקופה זו חל גם שינוי במוקד מעשי האיבה. בתחילה, ולפני שהאדון יחזור, הגויים יבואו נגד ישראל וירושלים, שם אנו שמים את זכר' 14, כאשר ירושלים במצור. אך השמדת ישראל תתברר כבלתי אפשרית, שכן אלוהים יבוא בקרב עמו להילחם עבורם. אם כן, מוקד הלחימה עובר מקרב העמים לישראל, לשיא בין החיה ונביא השקר לבין השה, שכן השה נמצא כעת על פני האדמה. בהתג' 17:14 נכתב: "אלה יעשו מלחמה עם השה, והשה יכבוש אותם, כי הוא אדון האדונים ומלך מלכי המלכים, ואלה שאיתו נקראים ונבחרים ונאמנים." זוהי התייחסות לקרב ארמגדון אשר מסיים את חרון אפו של אלוהים. הוא נגרם באופן שטני לאחר שקערת הזעם השישית נשפכת על נהר הפרת התג' ט"ז 12-16 וכך מגיע ממש בסוף תקופת זעם זו: 30 הימים שיחלפו בין החיה שתאבד את סמכותה התג' י"ג 5 ועד סוף תועבת השממה דן י"ב 11. זה הזמן שבו ישוע יחזור שוב, וכפי שמתעד התג' 17:14, השה יכבוש את אויביו מכיוון שהוא אדון או אדונים ומלך מלכי המלכים, שימו לב גם כאן בפסוק זה שהוא מלווה על ידי כלתו, הנקראת, הנבחרת והנאמנה.

אבל מה עם שפיכות הדמים באדום? מדוע צריך להיות, כפי שכותב ישעיהו, "קרבן בנזרה, טבח גדול בארץ אדום"? אני מאמין שהעמים שיבואו נגד ישראל ויקיפו את ירושלים לא ירפו מכוונתם לראות את נפילתה וינסו שוב להשמידה, הפעם הם יתאספו בבוזרה, להקיף אותה שוב. האם זה מה שמיכה חזה שיקרה? הבה נקרא את מיכה ב':12,13 תרגום השבעים מנסח זאת כך: "יעקב יאסף כל כולו עם כל עמו: לבטח אקבל את שארית ישראל; אגרום להם לשוב יחדיו, כצאן בעת צרה, כצאן בקרבם: הם ימהרו מקרב בני האדם דרך הפרצה שנעשתה לפניהם: הם פרצו דרך, ועברו את השער, ויצאו על ידו: ומלכם יצא לפניהם, וה' ינהיג אותם". האדון הוא השובר, הרועה הטוב שיפתח את הפרצה, ויעבור הלאה לפני עמו שימהר לצאת מבין בני האדם. הם יעברו דרך השער ויעזבו את הכבשים, את המתחם של בוזרה. שלתוכו נאספו כעדר בקרבם. שיבת ציון החלה.

האם ידעתם שיש הטוענים שהסיפור הזה מתואר בכוכבים ובקבוצות הכוכבים של שמי הלילה? זה באמת סיפור מפואר. שכן בשמי הצפון יש קבוצת כוכבים המכונה דראקו, דרקון נחש, אשר מסתובב בצורה מאיימת סביב קבוצת כוכבים אחרת הידועה כיום בשם הדיפר הקטן, אך בימי קדם נקראה הכבשה הקטנה. אני מעודד אתכם למצוא מפת כוכבים שמראה את שתי קבוצות הכוכבים האלה ותראו כוכב אחד מוביל את האחרים אל מחוץ לקפל הכבשים הקטן יותר, שכולם יוצאים מהמעטפת המאיימת על דראקו. מה שמרתק עוד יותר הוא שהכוכב המוביל הזה, הוא כוכב הצפון, הידוע גם בשם פולאריס, מכיוון שהוא זה שסביבו נעים כל האחרים. ובכן, אשאיר לכם לחקור את זה עוד יותר, אבל חשבתי שזו אנקדוטה מעניינת שראויה לאזכור.