אנו מגיעים לסוף מסענו בכתובים בעקבות החתן והכלה. זה היה הסיפור שלהם ולאורך כל העקיצות המהירות האלה שמענו את "הבשורה על פי הכלה". למרות שכיסינו נושאים רבים במחקרים שלנו, אני מרגיש שרק עכשיו גירדנו את פני השטח של הפרדיגמות והמציאות המקראית הנפלאה ביותר הזו. תפילתי תמיד הייתה שתעודדו ותעוררו השראה לראות עד כמה אלוהים אוהב את כלתו ותעשה כל מה שצריך כדי להבטיח שהיא תהיה מוכנה בזמן לחתונה שלהם.
בשני החלקים הראשונים של מיני סדרה זו, התחלנו בגישה המילולית מכיוון שזו הפרשנות הפשוטה והפשוטה ביותר של 144,000. אנו קוראים בהתגלות 1-8: 7 כיצד יוחנן שמע שהמספר הזה מורכב מ-12,000 מכל אחד משבטי ישראל. לכן, זו הייתה נקודת המוצא שלנו: 144,000 אכן מייצגים את ישראל, ונדרשת סיבה מוצקה מאוד לסטות מפרשנות זו. אחרי הכל, אם מספר זה לא היה ישראל, מדוע להתאמץ כל כך לתאר את מספרם בפירוט מורכב זה? עם זאת, איננו יכולים לסגור את המחקר והמסקנות שלנו בשלב זה, מכיוון שבמובנים רבים, הן קטעי ההתגלות 7 והן ההתגלות 14 מכילים כמה מטאפורות ופרטים לא מילוליים; לא פחות מכך, השה בהתגלות 14 הוא סמלי בבירור ומתאר את האדון ישוע המשיח. אך יותר מכך, תמונת השה ממחישה את אלוהים כקורבן המכפר אשר עולה בקנה אחד עם ההקשר של פסוקי ההתגלות, אשר כפי שראינו בהתגלות 14:3, מתארים את 144,000 כנגאלו מן האדמה. לכן, על ידי נקיטת הגישה המילולית בלבד משמעות הטקסט מטושטשת חלקית, ולכן עלינו להיות מוכנים לשקול גם את הפיגורטיבי. אבל כאן טמונה הבעיה: כי ברגע שאנחנו סוטים מהמילולי, אנחנו מיד פותחים את הדלת לסובייקטיביות. האתגר העומד בפנינו הוא כיצד לשלב הן את הפרשנות המילולית והן את הפרשנות המטאפורית מבלי שהאחד יבטל את השני. האם יש דרך שבה ישראל המילולית נשארת מיוצגת על ידי מספר זה למרות שניתן לטעון שהמספר עצמו הוא ייצוגי? האם יש דרך שבה ה-144,000 האלה מייצגים את ישראל אבל לא רק?
בפעם הקודמת שיתפתי בחלק השלישי כיצד לגשת לקטע זה באופן מטאפורי, והרמז או המפתח נמצא במספר עצמו. הצעתי ש-144 הוא מספר הכלה וזו המידה המוסכמת לכלה בין האדם למלאך בהתגלות כ"א 17[1].
לכן, אני מציע עוד שלמרות ששבטי ישראל הם פשוטו כמשמעו, מספרם מעיד יותר על זהותם הכלתית מאשר על גודל אוכלוסייתם. 144,000 אינו שרירותי, לא רק מספר חסר משמעות, אלא הוא מייצג את מי שהם ואת האופן שבו אלוהים רואה אותם; הוא מייחס לשבטי ישראל את זהותם הכלתית.
אם נוכל לקבל נקודה זו, הרי שכל אלה הממוספרים ככלה נכללים גם במספר זה. במילים אחרות, ל-144,000 יש יישום כפול! הוא מייצג את שבטי ישראל אשר ייגאלו, כאשר בן האדם (שה האלוהים) יבוא לקחת אותם, כפי שלמדנו קודם לכן בסדרת יציאת מצרים השנייה, אך הוא גם מייצג את הכלה כולה, הן היהודית והן הגויה. אני מאמין שעמדה זו עולה בקנה אחד עם כתבי הקודש האחרים ומציבה את ישראל בלב פרדיגמת הכלה, וכל הכללה בתוך הכלה אפשרית רק על ידי הברית שנכרתה בין אלוהים לבינה. זה מה שיוחנן ראה בהתגלות 21:12[2], על שנים עשר השערים כתובים שמותיהם של שנים עשר השבטים. כל מי שייכנס לירושלים החדשה יעשה זאת דרך שערי ישראל.
עם זאת, עלי לציין שאינני מתייחס לישראל הגיאו-פוליטית, וגם לא לישראל הבלתי מתחדשת של התנ"ך. אך כאשר אנו שוקלים את כל ההבטחות הנפלאות שאלוהים הבטיח עם ישראל באמצעות התורה והנביאים, עלינו להבין שהן מתגשמות באמצעות עבודתו ואישיותו של ישוע המשיח.
כן, ההבטחות והברית נכרתו לישראל, אך הגשמתן היא באמצעות עבודת הכפרה ואישיותו של ישוע המשיח, אשר הגשים את סעודות האביב בביאתו הראשונה, ויקיים את המשמעות הנבואית של סעודות הסתיו בביאתו השנייה.
אפילו עם ישראל המילולי אינו יכול להימנות בין הכלה מבלי לקבל תחילה את ישוע המשיח על כל מה שהוא וכל מה שהוא השיג למענה. [3] לכן הוא חוזר אליה, כדי להכניס אותה לברית החדשה, זכריה י"ב 10 אומר:
"ואשפוך על בית דוד ועל יושבי ירושלם רוח חסד ותחנונים; אז הם יסתכלו עליי שהם ניקבו. כן, הם יתאבלו עליו כפי שמתאבלים על [בנו] יחידו, ויתאבלו עליו כפי שמתאבלים על בכור.
כעת, סוף סוף כפי שהובטח, ברצוני לחלוק את הבנתי כיצד אלה שנגאלו מישראל, אשר ירדו למדבר העמים[4], נופו, נגאלו וכעת חזרו הביתה להר ציון, ייכנסו לגן עדן לחתונת השה. אסביר את הדילמה: כשלמדנו את "יציאת מצרים השנייה"[5], שיתפתי שכאשר ישו יחזור לראשונה ארצה ביום תרואה[6], הוא יבוא לאסוף את נבחריו; כלתו. זה כולל את אלה שנושעו ומחכים להופעתו המפוארת, אך גם לעם ישראל שלא נושע, שיבוא כמשיחם המיוחל. בשובו זה של ישוע כשה (גם בן האדם), תתרחש תחייתם של הצדיקים וההילקחות וכל מי שמוכן ייכנס לגן עדן עם גוף מהולל בדיוק כמו גוף האדון[7]. אך למען גאולת ישראל, ישוע יישאר על פני האדמה לזמן קצר כשה, והוא יוביל אותם תחילה אל המדבר כדי להשיבם לברית הנישואין, ולאחר מכן חזרה להר ציון לאורך דרך הקדושה. עם זאת, זה יוצר חידה אמיתית! מכיוון שההילקחות כבר תתרחש עד ש-144,000 ישובו להר ציון, איך זה שהנגאלים החדשים האלה מסוגלים להיכנס לגן עדן ולהצטרף לאלה שכבר נמצאים שם כדי להשלים את הכלה? כמו תמיד, אשתף את מחשבותיי לא כמוחלטות אלא כאמונה האישית שלי וההתאמה הטובה ביותר מעדשת הכלה. בואו נחזור להתגלות פרק ארבעה עשר לאקספוזיציה קצרה על שלושת הפסוקים הראשונים ונראה אם הם יכולים לספר לנו משהו נוסף.
אז הסתכלתי וראיתי שה עומד על הר ציון, ואיתו מאה ארבעים וארבעה אלף, כששם אביו כתוב על מצחם. התגלות 14:1
קודם כל, בואו נסתכל על הסמליות כאן: הפעם האחרונה שראינו את השה הייתה בהתגלות פרק החמישי, שם הוא הוכתר כמי שראוי לקחת את המגילה ולפתוח את שבעת חותמותיה[8]. באותה הזדמנות השה המסמל את אדוננו ישוע המשיח היה בגן עדן, אך כעת בהתגלות פרק ארבע עשרה הוא כבר לא בגן עדן. ישוע ירד ארצה ועומד על הר ציון. סמלי גם הוא המספר 144,000 אשר כפי שראינו בעבר מייצג את הכלה. לבסוף, שמו של האב הכתוב על מצחם חורג מעבר לתיאור חותם ההגנה על המצח שנמצא בהתגלות 7:3[9] ומסמל בעלות ואימוץ[10] [11]. אך מכיוון שההקשר של כל הקטע הזה עוסק ב-144,000 ההולכים בעקבות השה לכל מקום אליו הוא הולך, הבה לא נזכור כאן את הר ציון כמשהו אחר מאשר המיקום הפיזי המובטח של כס המלכות הנצחי שבו אלוהים ימלוך על פני האדמה. [12]
כעת, למרות הסמליות הברורה בקטע זה, אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שיש גם פרשנות מילולית. כי כאן אנו זוכים להצצה מרהיבה לשבטי ישראל השבים והנגאלים העומדים עם מושיעם על הר ציון, כולם אמיתיים מאוד. להגיע לכאן פירושו לשרוד את הצרה הגדולה[13], לחוות עשרה ימים של יראה וזעם נגד האומות[14] ולהינצל באופן אישי וגופני ביום הכיפורים. במעשה של גאולה גדולה, אלוהים היה בקרבם ונפגש איתם פנים אל פנים. הוא עמד בראשם והוביל אותם על 'כביש של קדושה', מ'מדבר העמים' באדום, עד להר ציון בירושלים. [15]
ושמעתי קול מן השמים, כקול מים רבים, וכקול רעם חזק. ושמעתי קול נבלים מנגנים בנבליהם. התגלות 14:2
השליח יוחנן מתמקד כעת בצלילים המסתוריים שהוא שומע מכיוון השמיים. התיאור כאן הוא "קול מן השמים כקול מים רבים" ו"כקול רעם חזק". למרות שאנו מוצאים תיאורים כאלה במקומות אחרים בתנ"ך[16], כאן יש ריבוי במספרם אך יחיד בקולם. המשכו של יוחנן שופך אור נוסף: "שמעתי קול נבלים מנגנים בנבליהם".
הם שרו כמו שיר חדש לפני כס המלכות, לפני ארבעת היצורים החיים והזקנים; ואף אחד לא יכול היה ללמוד את השיר הזה חוץ ממאה [ו]ארבעים וארבעה אלף שנגאלו מעל פני האדמה. התגלות 14:3
זכרו שבנקודה זו אוכלוסיית השמיים עברה זה עתה שדרוג עצום[17]. יהיו כאלה אשר, כמו חמש העלמות החכמות, היו מוכנים כאשר ישוע בא עבורם כעת נלקח והפך למצבו המפואר. ויהיו כל אותן נשמות רבות מספור לאורך העידנים שכבר היו בשמיים שזה עתה קיבלו את גופם שקם לתחייה. וואו, אתם יכולים לדמיין את זה? איזה הלל נלהב בוודאי נשיר יחד ביום הזה? אבל יהיה יותר משיר חדש אחד שהשמיים יארחו במהלך הזמן הזה. לדוגמה, אנו קוראים על שיר חדש בהתגלות 5:9,10
והם שרו שיר חדש, ואמרו: "אתה ראוי לקחת את המגילה, ולפתוח את חותמותיה; כי הרגת אותנו, וגאלת אותנו לה' בדמך מכל שבט ולשון ועם ואומה, ועשית אותנו מלכים וכוהנים לאלוהינו; ונמלוך על הארץ".
אבל זה לא אותו שיר חדש שאנו קוראים עליו בהתגלות 14:3. למה? מכיוון שהשיר בהתגלות 5:9 מושר על ידי הקדושים שעדיין על פני האדמה לפני פתיחת שבעת החותמות ומתמקד בכדאיותו של השה לקחת את המגילה ולפתוח את חותמותיה. ואילו השיר החדש בהתגלות 14:3 יושר על ידי הקדושים שבשמים לאחר פתיחת החותמות והשמעת שבע חצוצרות[18]. בהתגלות 5:9 ניתנות לנו המילים המושרות, אך לא כך הדבר בהתגלות 14:3, זהו שיר השמור במיוחד לזמן זה ולאותה חברת מאמינים אשר ישלבו וישלימו באופן קולקטיבי את הכלה.
יש שירים שרק הכלה יכולה לשמוע, שירים שרק היא יכולה ללמוד, ושירים שרק היא יכולה לשיר. אני מאמין שזה נכון עכשיו כמו שזה יהיה אז!
בהתגלות 14:3 יש משהו שונה שנשמע בשמיים, צליל חדש מגיע כפי שלא היה מעולם. את השיר החדש הזה בשמיים ישמעו וילמדו אלה העומדים עם השה על הארץ בהר ציון. הו כמה יפה, אני מקווה שתתפסו את זה: בפעם הראשונה בכל ההיסטוריה, תהיה הרמוניה אמיתית בין יהודי לגוי שמעולם לא נשמעה לפני כן! בהר ציון תתרחש התכנסות לא רק של יהודי וגוי, אלא גם בין שמים וארץ, שבה יוסר הצעיף בין הממלכות הנראות והבלתי נראות, השמים יתגלגלו לאחור כמו מגילה[19] וייווצר נקודת מגע בין מה שנראה לבין מה שלא נראה. אני לא יכול להסביר איך זה יקרה, אבל אני יכול לתת לך תמיכה מקראית.
אז יברא ה' על כל הר ציון ועל המתאספים שם ענן עשן ביום וזוהר אש בוערת בלילה; על כל התפארת תהיה חופה. ישעיהו ד':5
אנו נחקור את הפסוק הזה בפירוט רב יותר בפעם הבאה ונביא את כל האמיתות הנפלאות האלה יחד ונראה כיצד אלוהים מגשים בצורה נפלאה את כל סעודות הסתיו בשיאה של תקופה יוצאת דופן זו של השה על הר ציון עם 144,000.
[1] התגלות 21:17 ואז הוא מדד את הקיר שלה: מאה [ו]ארבעים וארבע אמות, [בהתאמה] למידתו של אדם, כלומר של מלאך.
[2] התגלות 21:12 כמו כן הייתה לה חומה גדולה וגבוהה עם שנים עשר שערים, ושנים עשר מלאכים בשערים, ושמות כתובים עליהם, שהם [שמות] שנים עשר השבטים של בני ישראל:
[3] מכאן שהחומות (ולכן השערים) נמצאים על היסודות שעליהם חרוטים שמות שליחי השה. שימו לב, שנים עשר השליחים הללו היו כולם יהודים. אבל זה לא הלאום שלהם המוזכר בהתגלות 21:14 אלא מי הם היו ביחס לשה. הם מייצגים את עבודת הכפרה של ישוע על ישראל, אך כשליחים, הם גם מייצגים את ההגעה המיסיונרית של הבשורה לכל מי שיקבל את משיחם, מלבד יהודי וגויים.
[4] יחזקאל 20:35
[5] נשנוש מהיר 47 עד 55
[6] חג החצוצרות
[7] הראשונה ליוחנן 3:2 אהובים, עכשיו אנחנו ילדיו של אלוהים; ועדיין לא התגלה מה נהיה, אך אנו יודעים שכאשר הוא יתגלה, נהיה כמוהו, כי נראה אותו כפי שהוא.
[8] התגלות 5:5-7 אבל אחד הזקנים אמר לי, "אל תבכה. הנה אריה שבט יהודה, שורש דוד, ניצח לפתוח את המגילה ולאבד את שבעת חותמותיה". והסתכלתי, והנה, בקרב כס המלכות וארבעת היצורים החיים, ובקרב הזקנים, עמד שה כאילו נרצח, בעל שבע קרניים ושבע עיניים, שהן שבע רוחות אלוהים שנשלחו אל כל הארץ.
ואז הוא בא והוציא את המגילה מידו הימנית של אלוהים שישב על כס המלכות.
[9] התגלות 7:3 אומר, "אל תפגע באדמה, בים או בעצים עד אשר נאטמנו את עבדי אלוהינו על מצחם."
[10] שוב, אנו רואים את יחסי הגומלין היפים האלה בין אימוץ לארוסה. כי הבן בא להחזיר לנו כמה שיותר ילדים לאב במערכת יחסים אישית ואינטימית, אבל האב מציג אותנו באופן גשמי לבנו ככלה אחת.
[11] אגב, סימן זה עומד בניגוד חי לסימן החיה על היד או המצח המוטבע על חסידיה התגלות 13:16 הוא גורם לכולם, קטנים וגדולים, עשירים ועניים, חופשיים ועבדים, לקבל סימן על ידם הימנית או על מצחם,
[12] מיכה ד' 7 אהפוך את הצולע לשריד, ואת המנודה לאומה חזקה; אז ה' ימלוך עליהם בהר ציון מעתה והלאה, אפילו לנצח.
יואל ב' 32 כך יקרה שכל מי שיקרא בשם אלוהים ייגאל. כי בהר ציון ובירושלים יהיו אלה שישרודו, בדיוק כפי שהבטיח אלוהים; השארית תהיה אלה אשר אלוהים יקרא להם.
[13] שעבורם נסגרו 144,000 שלוש וחצי שנים קודם לכן
[14] חרון אפו זה אינו שבע הקערות שעדיין לא נשפכו ברגע שהכלה תהיה בגן עדן, אלא הוא חרון אפו של השה (התגלות ו' 16,17) אשר "ייצא וילחם נגד העמים האלה, כפי שהוא נלחם ביום הקרב". זכריה י"ד:3
[15] למחקר מעמיק על העלייה לרגל האחרונה לישראל, עיין ב-Quick Bites 47 to 55.
[16] התגלות 1:15 רגליו [היו] כמו פליז משובח, כאילו זוקקו בכבשן, וקולו כקול מים רבים; ראה גם יחזקאל 1:24, יחזקאל 43:2
[17] ברצוני להצביע על האופן שבו התגלות 14 אכן מציבה כמה אתגרים כרונולוגיים אם ניקח את הדרך שבה יוחנן כותב להיות תמיד רציפה. לדוגמה, התגלות 14-20: 14 מכילה משך זמן המשתרע מההילקחות וקציר זמן הסיום ועד קרב ארמגדון ובמסגרת זמן זו מתרחשת התגלות 1-5: 14. אבל מבחינה ספרותית, הקטע בהר ציון צריך להיכתב לפני או אחרי, ובמקרה הזה יוחנן, אנחנו מניחים, קיבל הוראה לכתוב אותו קודם. יתר על כן, כאשר בוחנים את המיקום של התגלות 1-5: 14 עלינו לשים לב שזה בא מיד לאחר סימן של קטע החיה בהתגלות 11-18: 13 הכולל פרטים של "שה" אחר אך אשר דיבר כמו דרקון. ההקבלות משמעותיות. התגלות 1-5: 14 עושה ניגוד מוחלט ותרופה להתגלות 11-18: 13.
[18] שבע קערות הזעם טרם שוחררו.
[19] ישעיהו ל"ד:4 וכל כוחות השמים יימסו, והשמיים יתגלגלו למעלה כמו מגילה: וכל הכוכבים ינשרו כעלים מגפן, וכעלים נושרים מעץ תאנה. התגלות LXX
6:14 ואז השמים נסוגו כמגילה כאשר הם מגולגלים כלפי מעלה, וכל הר ואי הוזזו ממקומם.
