QB62 בוא איתי (חלק 2)
10 אהובי מדבר ואומר לי: קום, אהובי, יפה שלי, והסתלק, 11 כי הנה, החורף עבר; הגשם נגמר ונעלם. 12 הפרחים מופיעים על פני האדמה, הגיע זמן השירה, וקולו של הצב נשמע בארצנו. 13 עץ התאנה מבשיל את תאניו, והגפנים פורחות; הם נותנים ניחוח. קום, אהובי, יפה שלי, ובואי. שיר השירים 2:10-13 (NET)
בכל הנוגע לשיר השירים, הידוע גם בשם שירת שלמה, אנו ניצבים בפני מחלוקת מיידית בין חוקרים על הפרשנות ולכן המשמעות והיישום של ספר ייחודי זה, ויש לומר, ארוטי למדי בתנ"ך. מטרתי אינה להיכנס כאן לוויכוחים אלה, אלא רק לומר שלמרות המחלוקת סביב שיר אהבה מסתורי זה, הוא מקובל הן בקאנון היהודי והן בקאנון הנוצרי של כתבי הקודש, ולכן גם אני שמח לקבל אותו באותו אופן שפאולוס כתב לטימותיאוס: "כל כתבי הקודש נלקחו על ידי אלוהים ומועילים להוראה, להוכחה, לתיקון ולהכשרה בצדקה, שאיש האלוהים יהיה שלם, מצויד לכל עבודה טובה". השנייה לטימותיאוס 3:16 ESV
האתגר העומד בפנינו אז אינו האם יש לקבל אותו, אלא לדעת כיצד שיר אהבה עתיק זה חל עלינו כיום. מטבעו הפואטי, הטקסט מעט מעורפל ואלגורי, ולכן עלינו להיזהר מגישה הרמנויטית מילולית או מגבילה מדי. ההעדפה שלי היא ללקט מתוך הרומן המתואר להפליא הזה, הבנה של מהות האהבה על כל הרמיזות הניואנסיות שלה של אינטימיות ועונג, ואז להתייחס להבנה זו כפי שהיא נוגעת לחיבה בין ישוע וכלתו. הסיבה לכך היא שללא קשר לדמויות המקוריות המתוארות בשמונת הפרקים הקצרים הללו, בכל הנוגע לאופן האהבה ולמצוינותה, אל האפסיים 5 מלמדים שהאהבה בין בעל לאישה מאפיינת את האהבה בין ישוע לכלתו. אם נוכל לקבל גישה זו לשיר השירים, נפתח בפנינו התובנה והעיסוק המרתקים ביותר של ליבנו ברומן אלוהי שבקושי ניתן להעלות על הדעת. האם זה יכול להיות נכון? האם אלוהים רומנטי כלפינו? אני מניח שזה תלוי בהגדרה שלנו לרומנטיקה. אבל אם במונח רומנטיקה אנו מתכוונים לתשוקה עזה להיות עם אחר, או לאהוב מעבר לכל היגיון, או לחוש כמיהה עמוקה כאשר אנו נפרדים, או לשים את ליבנו על אינטימיות עם מישהו כדי להדיר את כל האחרים, אז כן, בהחלט, יש רומן שמימי בין אלוהים וכלתו. הקשיבו כיצד אלוהים מתאר את אהבתו לירושלים
8 "כשעברתי שוב על פניך וראיתי אותך, הנה, היית בגיל האהבה, ופרשתי עליך את פינת בגדי וכיסיתי את ערוותך; נדרתי לך נדר וכרתי איתך ברית, מכריז האדון אלוהים, ואתה הפכת לשלי. – יחזקאל 16:8 ESV
פרק זה ביחזקאל מתעד בפירוט רב את סיפור האהבה בין יהוה לירושלים. השפה שבה משתמשים היא שפה של רומנטיקה; רומן אינטנסיבי עם סמליות רגשית מאוד המתארת את טיב היחסים ביניהם, אך באופן טרגי גם את בגידתה של ירושלים באהבה זו. השימוש במטאפורות מיניות לבגידתה ולעבודת האלילים של ירושלים מאוחר יותר ביחזקאל 16, הוא פרובוקטיבי במכוון ומשמש פעמים רבות אחרות בכתובים. למרבה המזל, הייתה תוכנית גאולה של אלוהים מלפני יסוד העולם (הראשונה לפטרוס 1:20). ספר ההתגלות מגיע לשיאו עם שיקום זה של כל הדברים, ובלב מטרתו הנצחית של אלוהים נמצאת חתונת השה, וירושלים החדשה היורדת מן השמים לבושה כמו כלה המעוטרת להפליא עבור בעלה התגלות 1-2: 21.
אלוהים קורא לנו כלתו, כי זה באמת מי שאנחנו, ואיך שהוא רואה אותנו. רגשותיו כלפינו הם רגשותיו כלפי אשתו. הו איזה אושר אנו נתקלים; כאשר אנו עוברים דרך מסך הקדושה, עוצמה של אהבה ממתינה. האם אתם יכולים לשמוע אותו קורא לכם אפילו עכשיו? "קום, אהובי, הוגן שלי , ובוא עמי". הסתפקנו במפגש קטן מדי מזה העומד לרשותנו, חלק קטן מדי ליד שולחנו. עד שלא ניכנס לנטישה של אהבה המתעוררת על ידי רוך נשיקתו על נשמתנו, עדיין לא ידענו את גודל האינטימיות שהחתן שלנו משתוקק אלינו. אין עונג גדול יותר שאנו עשויים לחוות בחיים מאשר עונג של אחדות עמוקה ואינטימית עם ישוע המשיח. כן, עדיין, הוא פונה אל ליבנו, "בואו איתי".
"בוא". במילה אחת בלבד מוגדרת נגישותו של ישוע. במילה אחת ניתנת הזמנה לרומנטיקה. "בוא". איך זה מהדהד לאורך הדורות. איננו יכולים לומר "הוא לא רואה אותי", וגם לא "אני לא בעל חשיבות עבורו". כמה שגויה אם אי פעם מחשבה כזו צריכה למצוא את מקומה במוחנו. כי האהוב שלנו רואה אותך עכשיו, ואוהב אותך מאוד. תשוקת לבו שהובילה אותו לגולגולתא, עדיין בוערת באותה תשוקה היום כפי שהייתה אז. שום חלוף זמן, לא אלפיים שנה לא יוכלו להפחית מאהבתו של המושיע כלפיך, אבל יותר מהמושיע, הוא החתן שלך, והישועה היא רק הדלת לרומן שאתה לא מעז להחמיץ. רומנטיקה זו אינה נטולת סכנה, שכן האהבה תמיד נושאת עמה סיכון גדול. האהבה מסכנת הרבה בתקווה לגמול האהבה. עם אהבה באה פגיעות. זה חייב להיות כך, אחרת, אנו נשמרים על ידי הפחד מפגיעה או הכחשה שנוכל אי פעם להיות נאהבים באמת ולכן טובלים את הבוהן שלנו במים מהצד, במקום לשקוע לחלוטין בהרפתקה של האהבה ולהיסחף במהלכה. אתם מבינים, ההזמנה היא לא רק "לבוא", אלא "לבוא איתי", ולכן זה מרמז על מסע, יעד אחר מאשר המקום שבו אנו נמצאים עכשיו. יש לאן אנחנו צריכים ללכת. הו זהו אסקפיזם, כן, אבל בביטויו הטוב ביותר, לא מהמציאות אלא כלפיה! לקראת האמת של כל מה שאנחנו במשיח, כל מה שהוא וכל מה שהוא עשה. החתן שלנו קורא "קום, אהובי, יפה שלי, ובואי", מה תהיה תגובתך היום? האם תלך? האם תאפשרו לאהבת הכלה להיות מואצת בתוככם? האם תיקחו את הסיכון הזה, ותעזו להאמין שיש עבורכם כל כך הרבה יותר ממה שידעתם עד כה? ואז קומו והניחו את לבכם לרומנטיקה ומקמו את עצמכם למסע חדש. איפה? למקום שישוע הניח בצד כדי שתכירו אותו יותר לעומק.
