"קום, אהובי, יפה שלי, ובואי". SOS 2:13
בפעם הקודמת נכנסנו לרומנטיקה המצויה בשיר השירים ועשינו את הקשר האלגורי בין הרומן הלוהט המתואר בשמונת הפרקים המאושרים הללו לבין האהבה הנלהבת שיש לישוע כלתו. ההזמנה לרומנטיקה נעשית על ידי האהוב כאשר הוא מציע לנו "קום, אהובי, היפה שלי, ובוא איתי", ובכל זאת אם ברצוננו להיענות, עלינו לדעת כיצד, ואם ללכת איתו, עלינו לדעת היכן הוא נמצא כדי שנוכל ללכת בעקבותיו. עכשיו, כל זה עשוי להיראות מוזר מאוד, מכיוון שאנו יכולים לומר שכבר מצאנו אותו. אבל אם כן, אז איפה? איפה הוא הוגן יותר מעשרת אלפים? (SOS 5:10) האישה השולמית ידעה אינטימיות עם אהובה, אך מאוחר יותר לא ידעה לאן נעלם.
1 על מיטתי בלילה חיפשתי אותו שנפשי אוהבת; חיפשתי אותו, אך לא מצאתי אותו. 2 אקום עתה ואלך בעיר, ברחובות ובכיכרות; אני אחפש אותו שהנשמה שלי אוהבת. חיפשתי אותו, אבל מצאתי אותו לא. – Sng 3: 1-2 ESV
באופן דומה, אנו יכולים לסמוך על רגעי עבר של מפגש משמח כדי לקיים אותנו, ללא סיפוק האהבה ברגע הנוכחי. אתה יודע איפה האהוב שלך? אה כן, אנחנו יודעים באמונה איפה הוא נמצא, אבל זה לא פשוט כמו שזה נראה בהתחלה. כמובן, אנו מאמינים שישוע חי בנו ואני לא מציע אחרת, אך מדוע אנו יכולים לפעמים להרגיש כל כך רחוקים ממנו, או שהוא מאיתנו? על ידי אותה אמונה שיש לנו בישוע כמושיענו, מחכה מפגש עמוק יותר, מלא יותר, תוסס יותר ומלא תשוקה איתו כאוהב נשמותינו. האם אל העברים 11:1 אינו מלמד אותנו, שאמונה היא מהותם של הדברים המקווים להוכחות לדברים שלא נראו? כן, האמונה לא רק מעניקה את הביטחון המסוים לתקוותנו בישוע כחתן, אלא היא מביאה גם את ההוכחה לרומנטיקה זו: כאשר התפיסה הבלתי נראית, של אהבה נלהבת, הופכת לממשית ביותר ללא ספק. אתם מבינים, ישועה אינה עוסקת רק בגאולה ושיקום מחטא ופרידה מאלוהים; העבודה הנצחית של הצלב הביאה לנו הרבה יותר. הוא מיצב והכין אותנו לאיחוד ולרומנטיקה נלהבת ככלתו.
אז איפה ישוע שאנחנו יכולים להיות איתו? היכן אנו מחפשים אותו שנפשנו אוהבת? איך בכלל מתחילים את המסע הזה לחיים עמוקים ואינטימיים יותר? זו השאלה שכל הנשמות הצמאות מכירות היטב ויודעות כמה מהר המוח מניח להציע תשובה. עם זאת, בואו נהיה ברורים: כל תגלית כביכול שנעשית בחצרות החיצוניות של חשיבתנו, אבוי חייבת להישאר, שם בתודעה הפריפריאלית כדי להתמודד עם אלף מחשבות אחרות להתנגד לה. שום שכל ארצי אינו מסוגל לתפוס התגלות של אלוהים בכוחות עצמו. אם המרדף שלנו אחר החתן הוא של רציונל, ניכשל מלכתחילה ושום הרהור עיקש או היגיון אינסופי לא יובילו אותנו למצוא אותו. עם זאת, אנו חייבים אם ברצוננו להיענות לקריאתו המצווה עלינו "קום, אהובי, היפה שלי, והסתלק". מה עלינו לעשות אז? האם אין לנו תרופה? למרבה המזל לא! אז מה אני אומר? ובכן כדי לענות על כך, הבה נקרא ממכתבו של פאולוס אל הקורינתים:
9 אבל, כפי שכתוב, "את אשר לא ראתה עין ולא שמעה אוזן ולא לב האדם דמיין, את אשר הכין אלוהים לאוהביו" – 10 את הדברים האלה גילה לנו אלוהים באמצעות הרוח. כי הרוח מחפשת הכול, אפילו את מעמקי אלוהים. 11 כי מי יודע את מחשבותיו של אדם זולת רוחו של אותו אדם, אשר בתוכו? כמו כן, איש אינו מבין את מחשבותיו של אלוהים מלבד רוח האל. 12 כעת לא קיבלנו את רוח העולם, אלא את הרוח שבאה מאלוהים, כדי שנוכל להבין את הדברים שאלוהים נתן לנו באופן חופשי. 13 ואנו מעבירים זאת במילים שלא נלמדו על-ידי החוכמה האנושית אלא לימדו על-ידי הרוח, ומפרשים אמיתות רוחיות לאלה שהם רוחניים. 14 האדם הטבעי אינו מקבל את דברי רוח האל, משום שהם טיפשים בעיניו, והוא אינו מסוגל להבין אותם משום שהם מובחנים מבחינה רוחנית. 15 האדם הרוחני שופט את הכול, אך איש אינו שופט אותו. 16 "כי מי הבין את דעת ה' כדי להורותו?" אבל יש לנו את דעתו של המשיח. – 1Co 2: 9-16 ESV
קטע תובנה זה מדגיש את חוסר יכולתו של האדם, בין אם על ידי ראייה, צליל, דמיון או הבנה לתפוס משהו מעבר למה שברור לו מיד באמצעות חושיו, שכלו או רוחו. האחד פשוט מעבר להישג ידו של השני. כלומר, המעמקים הבלתי נראים של לבו ומוחו של אלוהים הם מעבר ליכולת ההבחנה הטבעית שלנו. ובכל זאת, אלוהים התגלה אלינו בדרך אחרת, הללויה! מה שנולד מהבשר הוא בשר, ומה שנולד מהרוח הוא רוח. (יוחנן ג' 6). כאשר נולדנו מחדש, רוח הקודש האיצה אותנו והביאה חיים רוחניים לרוחנו, לנפשנו ולגופנו.
מוחנו הועצם באופן על-טבעי על ידי רוח אלוהים להבחין בעצם מחשבותיו ומוחו של המשיח. השכל המחודש הזה מתכוון להתאחד איתו ודרך צומת זה זורמת כל ההתגלות וההבנה.
<איור class="wp-block-image size-large is-ressize">
זו אם כן התשובה לשאלה שהצגתי קודם. אנו נמצא את אהובנו הקורא לנו לקום ולהסתלק איתו מתחת למה שהוא זמני ושל בשרנו, בחדרים העמוקים יותר של המסגרת שלנו אשר הואצה על ידי רוח האל החי.
כל ההשראה האלוקית שוכנת בשכל המתחדש, במוח רוחנו ולא במוח בשרנו. תודעה מחודשת זו היא התודעה שבפנים. אלה לא המחשבות הבלתי נלאות בראשנו, אלא הידיעה האינטואיטיבית של לב במנוחה ורוח אלוהים מואצת. אך האחד מוסווה על ידי השני. מה שנמצא בלב אינו דורש או מתחרה על תשומת ליבנו, הוא אינו צועק אלא לוחש בשקט בתוכנו ומחכה שהשואל המוכן יבוא לפני שיגלה את ידיעותיו ואת פניני החוכמה שלו. לעומת זאת, השתוקקות התודעה החיצונית מסופקת רק לעתים רחוקות; הכמיהה המרוכזת בעצמה אינה מאיימת על סוף חוסר המנוחה. אבל בדיוק כמו הבריון במגרש המשחקים, יש להתעמת עם המוח החיצוני ולאלף את התפרצויותיו הפרועות אם ברצוננו אי פעם להשתחרר מהטרדותיו. זוהי המשמעת הרוחנית של השתיקה, סלילת נתיב חדש לגישה לתודעה שבתוכו, שבה אין התלבטות או חיפוש אחר תשובות, אין תחבולות, פחד או חוסר ודאות. למה? מכיוון שכאן, במעמקי הלב האנושי, נמצאת המחשבה של המשיח, תודעה שיודעת את כל הדברים נמצאת מתחת להמולת המחשבה הפריפריאלית. כאן מחכה לנו אהובנו, כאן המסע שלנו חייב להתחיל.
