כאשר מסתכלים על מלחמה רוחנית מנקודת מבט של כלות, התמונה אכן מרהיבה ביותר, שכן היא לא פחות מאשר התמודדות על זכותה המולדת של אומה.
אתם מבינים, אלוהים מכוון מאוד כשמדובר באומות, בראותו את הסוף מההתחלה, אומות תמיד היו מרכזיות במטרתו הנצחית לתפוס את ירושלים החדשה כביטוי רב-לאומי של אחדות המתאפשרת רק באמצעות זהות כלה.
הקשיבו למה שכתב יוחנן השליח כשראה את ירושלים החדשה יורדת מן השמים מוכנה כמו כלה מעוטרת לבעלה.
"(22) אך לא ראיתי בו מקדש, כי ה' אלהים והשה הם מקדשו. (23) העיר לא נזקקה לשמש או לירח כדי להאיר בה, כי כבוד ה' האיר אותה. השה [הוא] אורו. (24) וילכו עמו נושע לאורו, ומלכי הארץ יביאו בו תפארתם וכבודם. (25) שעריו לא יהיו סגורים כלל ביום (לא יהיה שם לילה). (26) והם יביאו לתוכו את התהילה ואת כבוד העמים." – התג' כ"א 22-26 נ.ק.י.ו
.יוחנן מתאר כיצד כבודם ותהילתם של העמים יובאו לירושלים החדשה. דבר זה מעלה כמובן את השאלה: מהי תפארתה וכבודה של אומה? זוהי זכותו מלידה, ייעודו שנקבע על ידי אלוהים והוא הסתיר כאשר הוא הקים את האומה.
"(2) כבודו של אלוהים הוא להסתיר עניין [H1697 סיבה], אבל כבוד מלכים הוא לחפש עניין." – פרו 25: 2 NKJV
לכל אומה יש תהילה שהוסתרה על ידי אלוהים בתוכה שיום אחד תובא לירושלים החדשה, הכלה מקושטת להפליא. אך לפני כן, השטן תמיד חשק בזכותם המולדת של העמים לעצמו לשמוח בתפארתם ולפתות את לבם הנופל של בני האדם עם תפיסות של כבודם. האם פיתוי זה לא הוצע גם לאדוננו כאשר השטן לקח אותו להר גבוה ביותר והראה לו את כל ממלכות העולם ואת כבודן? אכן, ועלינו גם לשים לב היטב לאזהרה, שכן הכלה תעבור את אותם פיתויים כמו החתן האהוב שלה.
פיתוי הממלכות ממשיך לפתות לבבות ומוחות באשליות של גדלות, אך באיזה מחיר? היינו עדים לשחיתות של מדינתנו שנפלה זמן רב מדי מכדי לדעת שיש רק אחד ראוי, רק אחד שמסוגל למלוך בצדק ובצדק מושלמים: נסיך השלום, מלך מלכי המלכים ואדון האדונים. וכיצד יקבל את נחלתו? בוודאי לא על ידי השתחוות לשטן, הו לא, תוכנית יפה הרבה יותר יצאה לפועל.
כי הכלה ניטעה באומות העולם ועבורה הוועדה שהופקדה להשיב את זכותה המולדת הגנובה של אומה ולהחזיר את תהילתה לירושלים החדשה כמתנת אהבה לישוע.
