חקירת תפקידו של נביא בעידן המודרני
כדי לחקור את המשכיותם של הנביאים לאורך ההיסטוריה, אנו יכולים לזהות שני מעברים מרכזיים: ראשית, מהברית הישנה לברית החדשה, ושנית, מימי ישוע ועד ימינו. במעבר מהיר זה נתמקד במעבר הראשון, ונבחן את תפקידם של הנביאים בעת שעברו לעידן הברית החדשה. במושב הבא נעמיק בבסיס המקראי לתפקידם המתמשך של הנביאים כיום וכיצד זה נראה בפועל.
נביאים בכנסייה הקדומה
כתבים רבים אינם מותירים לנו ספק לגבי נוכחותם ופעולתם של נביאים בתקופת הכנסייה הקדומה. אחת הדמויות הבולטות היא אגבוס, נביא המוזכר פעמיים. במעשי השליחים 11:28, אגבוס חזה רעב גדול שישטוף את העולם הרומי, נבואה שהכנסייה פעלה על פיה על ידי שליחת הקלה לאזורים שנפגעו. מאוחר יותר, במעשי השליחים 10-11: 21, אגבוס ניבא שוב על העתיד, הפעם על מעצרו הממשמש ובא של פאולוס בירושלים, והדגים בצורה חיה את תפקידם של הנביאים ששימשו להכין ולהדריך את הכנסייה הקדומה.
המועצה בירושלים, כפי שהיא מתוארת במעשי השליחים 15, מדגישה את תפקידם של הנביאים בהדרכת הכנסייה בהחלטות תיאולוגיות ומעשיות. נביאים כמו יהודה וסילאס נכחו כדי לעודד ולחזק את הכנסייה עם ההבחנה והחוכמה הנבואית שלהם, ועזרו לעצב את הכיוון של הכנסייה הקדומה בנושאים מרכזיים כמו הכללת הגויים. יתר על כן, מעשי השליחים 15:32 מזכיר את יהודה (המכונה גם ברסבא) וסילאס, המתוארים כנביאים שעודדו וחיזקו את המאמינים במילים רבות.
בנותיו של פיליפוס מוזכרות במעשי השליחים 21:9 כנשים שניבאו, ומספקות עדות נוספת לתפקידם הפעיל של הנביאים בחיי הכנסייה הקדומה, הפעם כולל השתתפותן של נשים.
מינוי השליחים
מינויים של ברנבאס ושאול במעשי השליחים 1-3: 13 מדגיש את תפקידם האינטגרלי של הנביאים בהכרה ובאישור הכהונה השליחית. בקטע זה, רוח הקודש דיברה דרך הנביאים והמורים, וכיוונה אותם להבדיל בין בר-נבא ושאול לעבודתם המיסיונרית. רגע זה מדגיש את האופי השיתופי של משרדי הנבואה וההוראה בהזמנת שליחים, כמו גם את הדרכת הרוח באישור משימות אלוהיות. זה משמעותי. בין חמשת המשרדים השונים, הנביאים והמורים הם אלה שתפקידיהם מגלמים יותר מכל את הדבר. הנביאים מייצגים את אלוהים מדבר, מביאים התגלות אלוהית, חוכמה והצהרות קיירוס, בעוד שהמורים מתמקדים בחשיפה, הגנה ויישום של כתבי הקודש. שני משרדים אלה נאבקים על שלמותו של דבר אלוהים, ומבטיחים שהאמת שלו תישאר מרכזית בחיי הכנסייה ובשליחותה.
כמובן, זוהי קטגוריזציה רחבה, ובפועל, התפקידים והמשחות חופפים לעתים קרובות. כומר, למשל, עשוי לפעול תחת משיחה נבואית בתוך הנהגתם, או מורה עשוי לקבל תובנה התגלותית הדומה לנביא. באופן דומה, אנו פוגשים נביאים שליחים, שליחים נבואיים ואוונגליסטים נבואיים, בין צירופים אחרים. יחסי הגומלין בין מתנות אלה מעשירים את הכנסייה. עם זאת, למען הבהירות, אנו מפשטים את התפקידים בדיון זה כדי לזהות מה הופך אותם לייחודיים ויסודיים בתוך ביטוייהם הייחודיים.
דפוס זה של הזמנת השליח על ידי הנבואה ניכר הן בברית הישנה והן בברית החדשה. אל תבינו אותי לא נכון בעניין הזה, אני לא תומך בזה כמוחלט, אבל אני כן מתכוון להתאים יותר את ההבנה שלנו של חמשת המשרדים עם התוכנית המקראית, ובמיוחד זו של השותפות השליחית/נבואית. אני מבין שמה שאני חולק עשוי לאתגר השקפות מסוימות, אבל בכל הדברים, הבה נאמץ את הגישה הבראית (מעשי השליחים 17:11) ונחפש בחריצות בכתבי הקודש כדי לראות אם הדברים האלה הם כך.
בראשית הייתה המילה
העיקרון שאלוהים יוזם את עבודתו באמצעות דברו הוא הבסיס להבנת הדינמיקה הזו. מהרגע שאלוהים הכריז "יהי אור" (בראשית א' 3), וברא את העולם הנראה לעין, ועד לאמירתו העמוקה של יוחנן, "בראשית היה הדבר, והדבר היה עם אלוהים, והדבר היה אלוהים" (יוחנן 1-2: 1), אנו רואים שכל מה שאלוהים עושה הוא יוזמה ומופעל באמצעות דברו. הנביאים, כנושאי דברו, נמצאים אפוא בעמדה ייחודית למינוי שליחים, המשמשים ככלים שדרכם אלוהים מדבר ומכוון את מטרותיו.
עיקרון זה בא לידי ביטוי בכהונתו של ישוע, שהוא גם הדבר שנעשה בשר ודם (יוחנן 1:14) וגם הנביא כמו משה (דברים 18:15, מעשי השליחים 3:22). ישוע קרא לתלמידיו להיות איתו כדי שישלח אותם כשליחים (מרקוס 3:14). שליחים אלה מהדור הראשון, שהוזמנו ישירות על ידי הדבר עצמו, היו חלק יסודי של הכנסייה הקדומה.
איפוס נבואי
הדור השני של השליחים, כולל פאולוס, ממחיש את תפקידם המתמשך של הנביאים והמורים בביצוע. יש לציין שפאולוס לא הוזמן על ידי הדור הראשון של השליחים אלא באמצעות כהונתם של הנביאים והמורים במעשי השליחים 1-3: 13. רוח הקודש דיברה דרך האנשים האלה והנחתה אותם להבדיל בין ברנבאס לפאולוס בעבודתם המיסיונרית. זה סימן את האישור הפומבי לכהונתו האפוסטולית של פאולוס, אם כי זו לא הייתה תחילת שליחותו. בשלב זה, פאולוס כבר היה פעיל בשירות במשך ארבע עשרה שנים (אל הגלטיים 2:1) ועבר תקופה טרנספורמטיבית של שלוש שנים במדבר ערב (אל הגלטיים 17-18: 1). במהלך הזמן הזה, פאולוס קיבל התגלות ישירה והדרכה מישוע המשיח – הדבר עצמו – ולא דרך מתווכים אנושיים. תקופה זו של בדידות שימשה מעין איפוס נבואי, וביסס את כהונתו של פאולוס בהתגלות הדבר ובהפעלה נבואית.
דפוס זה מחזק את מרכזיותו של הדבר הן בשליחות הנבואית והן בשירות השליחים. נביאים, כמי ש"משמיעים את קולם", ושליחים, כ"שליחים" המבצעים את שליחותו של אלוהים על פני האדמה, פועלים יחד כדי להבטיח שהכנסייה תישאר מתואמת עם לבו ומטרתו של אלוהים. הבנת טבעה הדואלי של שותפות זו וההבחנה או התפקידים בין השליח לנביא מספקת לנו מסגרת שימושית לעבוד בתוכה. לדוגמה:
"(28) ואלוהים מינה את אלה בכנסייה: שליחים ראשונים, נביאים שניים, מורים שלישיים, אחר כך ניסים, אחר כך מתנות של ריפויים, עוזרים, ממשלים, סוגים שונים של לשונות." הראשונה אל הקורינתיים 12:28 NKJV
כפי שפאולוס טוען כאן, אלוהים מינה תחילה שליחים, דבר שבמבט ראשון עשוי להיראות כיוצר היררכיה או רצף של חשיבות, אך אין זה המקרה כלל. למעשה, ההקשר של פסוק זה בכתבי הקודש עוסק באחדות ובגיוון בתוך הגוף, שבו פאולוס מקיים כל חלק שנעשה מכובד לפני אלוהים. כל איבר בגוף הוא מיוחד, לכל אחד יש כבוד, לכל אחד יש תפקיד אלוהי לשחק שמביא השלמה ורווחה. רצף זה עוסק אם כן בתפקיד ובאחריות, שבו השליחים מופקדים על שירות הכנסייה עם הכיסוי האפוסטולי שלהם ודוגמה דמוית המשיח. עם זאת, יש לציין, מינוי זה הוא לכנסייה ולא לעצת הנביא לפני האדון. כמו כן, הנביא אינו נקרא לקחת על עצמו כיסוי שליחי לכנסייה. על השניים לעבוד יחד, לכבד זה את תפקידו של זה ואת מקומו בכלכלתו של אלוהים, בין אם זה לכנסייה בשטח, או לעצת האדון שבשמיים.
שותפות שליחית/נבואית זו אינה קלה למשא ומתן ודורשת ענווה גדולה וטוהר הלב. כל הצללים המתמשכים בלב או במוח שאינם מתחדשים יצוצו במוקדם או במאוחר ועלולים לגרום נזק רב. היא דורשת הרבה חסד ואהבה כדי לשרת בכל אחד מהתפקידים הללו ואורח חיים של כניעה, כפי שנוסח על ידי יוחנן המטביל שהתוודה, "הוא חייב להגדיל, אבל אני חייב לרדת" (יוחנן 3:30). כאשר שותפות שליחית/נבואית זו תהיה בריאה ותפעל על פי תוכנית השמיים, היא תפיח חיים בגוף ותטפח תרבות כנסייתית נזילה המסוגלת להגיב לרוחות הרוח. רק אז ניתן יהיה להניח באמת בסיס איתן שעליו שאר הכנסייה תוכל להתחזק.
מה אם כן עם התנ"ך? האם אנו רואים הזמנה נבואית לפני עידן הכנסייה? בהחלט. שמואל משח הן את שאול (שמואל א' ט' 15-י' 1) והן את דוד (שמואל א' ט"ז 1-13) כמלכי ישראל, ובכך הוכיח את תפקידם של הנביאים באישור מנהיגיו הנבחרים של אלוהים. בנוסף, נתן הנביא וצדוק הכהן משחו את שלמה המלך (מלכים א' א' 32-40), והדגישו את תפקידם המשותף של הנביאים והכוהנים באישור מינויים אלוהיים.
אולי הדוגמה המשמעותית ביותר היא המעבר בין משה ליהושע:
"ויאמר ה' אל משה: קח עמך את יהושע בן נון איש אשר רוח רוח, והנח ידך עליו; העמידו אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה, וחנכו אותו ליראתם. ואתה תיתן לו מעט מסמכותך, שכל עדת בני ישראל תהיה צייתנית'". (במדבר כ"ז 18-20 נ.ק.י.ו)
